פרק שכולו שמחה:)
גשם זועף בחוץ, מחדיר זעמו בצורת טיפות כבדות על הבגדים שלי. הגעתי לאולם כולי סחוטה. פיכס. הפאנל היה מדהים מדהים מדהים. לא זוכרת את שמות הרבנים, מה שבטוח שהם דיברו אמת, הרגשתי. אנחנו פשוט חיים פה גאולה. אני יודעת את זה, בעצמות, אני הייתי בגלות עד עכשיו. התפקיד שלנו הוא לזרז כמה שיותר את ביאת המשיח.
ואז היתה ה-ר-ק-ד-ה וואו!! שמחה פרצה ממני בגלים, זרמים, קרניים. בריקוד אפשר לבחון בני אדם, ליצור קשרים. המון מידע מסתובב שם. מאוד מעניין. לחשוב שזה מה שעבר לי בראש כשהשתגעתי שם lol. כל זה עם חצאית וגרביים סחוטים. זה לא משנה, כולן היו סחוטות מזיעה, תלתלים שלא הכרתי קיפצצו על ראשי.
בשתים עשרה הלכתי עם עוד כמה בנות לסעווען סעווענטי, לקרישמע. הן תפסו טרמפ, וכך לא הצטרכנו להלחם ברוחות האכזריות. איי איי איי, אין מפתח לבניין. התקשרנו לבנות מהדירה, שיפתחו לנו. פרצנו בסערה לדירה, גלידי קרח בדומינו. רציתי להתקלח, אבל תוך שעתיים היינו צריכות לצאת לשמחת בית השואבה. נפלתי שדודה במיטה, האוזניים צופרות מהקור. אחרי שעתיים תלשתי איבר איבר מהסדינים, התארגנתי בזריזות ופספסתי את ההסעה בחמש דקות. ההסעה הבאה התפספסה גם היא, כי רק אני הייתי מוכנה בעוד שאר חברותי קרעו קורי שינה מעל עיניהן. דידינו ברגל את הדרך סחופת הרוחות, הגענו בערך בשלוש וחצי. רציתי ממש להיות על הגג, כמו אתמול. הדרך דרכה טיפסתי אתמול היתה חסומה בערימות זבל בגובה אדם.
התייאשתי. רקדתי עם חברות, לובשת ומסירה חליפות את המעיל. שמתי לב שכשרואים אותי, ישר מתחילים לרקוד. זה טוב, זה אומר שאני סמל של שמחה. ניסיתי לטפס על גגות אחרים, אבל בטעות הזמנתי את המשטרה. עמדתי קצת על באקסים, זה היה מהנה במעט.
בחצי שעה האחרונה, ראיתי בנות שהצליחו לטפס על הגג. חברה נתנה לי לשבת ממש מקדימה, צילמתי פנורמות- זה מטריף מטריף. ירדתי משם ברבע שעה האחרונה, כיליתי את כוחותי בנענוע איברים עייף וחסר חן. התפננו משם, נסעתי בהסעה לדירה, התקלחתי במהירות שיא. הכנתי לעצמי מנה חמה, אבל גם כך נשארה לי בקושי מחצית השעה לישון, מחר אני צריכה להספיק כל מה שהפסדתי היום.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
יהיה ממש מגעיל עם אני יתוודה שעשיתי הכול כדי לעלות על הגג?
שזה אומר לטפס מעל ערימות הזבל? חחח..הייתי חייבת..
תלשתי את איבר איבר מהסדינים??
הי בסוף עשינו את זה ביחד!
יהיה בסדר עם אני ישאל אם זאת את שאמרת לי לקרוא את הבלוג החדש שלך?
את צריכה הודעה לפרטי? חחחח ומקסימום זאת לא אני (וזאת אני) מכפת, הבלוג לא נאה בעינייך?
הבלוג נאה מאוד!
ודרך אגב אזכיר לך שוב! את לא צריכה שום אישור של אף בת לגבי הפוסטים שלך!!!!! כל פוסט מבחינתי הוא מהמם! כל פוסט שבה הילדה כתבה מה היא הרגישה\חוויה מסויימת\קושי\פריקת רגשות. הוא פוסט שהוא שלה ואין מקום בכלל לנאה או לא נאה(: זה עניין של ביטוי עצמי של כל אחת!
אחרי שהפנמנו את העניין אני לגמרי יכולה להגיד לך שאפו על הכתיבה! היא מהממת! מתי בכלל מצאת זמן(??
עכשיו גמרתי לקרוא את כל הפוסטים ברצףףף!! אחותייי ואוו לקרוא את זה מנקודת מבט שלך זה באמת משהו יוצא דופן(: ואין צורך לציין בכלל שאת מצחיקה ושנונה בכתיבה שלך!
אשה שכמותך(:
אני *לא* אישה ימעצבנתתת
אה כן תודה על המחמאות. אולי נסתמס לנו במקום להתכתב במרחק שבוע מהודעה להודעה?
נראה לי שכבר אמרתי לך את זה!
אבל אני חייבת שוב.
הכתיבה שלך פשוט קולחת!
כייף נורא לקרוא את זה!!
מצטרפת לשלוואן!!!
כיף לשמוע, הפרק הזה נכתב בשש וחצי בבוקר שמתתי מעייפות
את כותבת מהמם ואת ממש מתוקה,
חייבת לשאול-
שמחת בית השואבה זה ברחוב, נכון?
אז אפשר להבין איך רוקדים שם?…
המשטרה סוגרת את הרחוב ורוקדים בכביש
מאחורי כל הבנות על הבאקסים, נשאר קצת מדרכה. שמה רקדנו
רק אציין שהמקום שאת מדברת עליו הוא רחוב ממש. ועוברים בו בחורים.
מסקנה: לבנות אסור לרקוד שם.
לא שופטת אותך ולא כלום, רק מעדכנת את כל הבנות שעוד לא היו שם, שידעו שממש אסור לרקוד שם. שלא יצפו שהם יגיעו ויוכלו לרקוד…
(כששאלתי חשבתי שתביאי לי איזה תשובה מקורית בסגנון ׳רקדנו על הגג׳… אבל אם את מדברת על המדרכה מאחורה, היא רחוב לכל דבר וענין. הייתי שם.).
ואו את כותבת פשוט מושלם, מתארת את זה כל כך אמיתי!!
אמהלה געגועים לתשריי!!
רק אציין שהמקום שאת מדברת עליו הוא רחוב ממש. ועוברים בו בחורים.
מסקנה: לבנות אסור לרקוד שם.
לא שופטת אותך ולא כלום, רק מעדכנת את כל הבנות שעוד לא היו שם, שידעו שממש אסור לרקוד שם. שלא יצפו שהם יגיעו ויוכלו לרקוד…
(כששאלתי חשבתי שתביאי לי איזה תשובה מקורית בסגנון ׳רקדנו על הגג׳… אבל אם את מדברת על המדרכה מאחורה, היא רחוב לכל דבר וענין. הייתי שם.).