חיים את הזמן /חוקת

הפרשה שלנו פותחת במילים "זאת חוקת התורה", למרות שמדובר על מצווה פרטית – טהרה מטומאת מת. ככה שלכאורה היה אמור להיות כתוב "זאת חוקת הפרה". מכאן הרבי מסיק שמצוות פרה היא עניין כללי, שנוגע לכללות עניין התורה.

העניין של פרה אדומה זה שהיא באה לטהר אדם מהטומאה הכי חמורה: טומאת מת, שנקרא "אבי אבות הטומאה".
כי קדושה זה חיות ושמחה, ולהפך – מיתה ר"ל זה היפך הקדושה לגמרי.
לפרה האדומה יש מעלה מיוחדת – היא יכולה לבטל אפילו טומאה חמורה כזו, ולטהר את האדם.

הרבי מסביר גם למה נאמר על הפרה "ויקחו אליך פרה אדומה" – כלומר עם ישראל הצטווה להביא את הפרה אל משה, למרות שבפועל מי שהתעסק עם הפרה היה אלעזר הכהן, ולא משה.
הסיבה היא שהטהרה מטומאה חמורה כל כך, יכולה לבוא רק בכוח של נשיא הדור. ולכן כל הפרות נקראו על שם משה רבינו, ובכולן השתמשו באפר של הפרה הראשונה שאותה הכין משה.

כמובן שכל ענייני התורה הם גם ברוחניות, וכך גם ברוחניות קיים מצב של "מוות" רוחני, ל"ע, ויהודי שנטמא במוות רוחני.
גם יהודי כזה, שהגיע למקומות הכי נמוכים – צריך להיטהר… ואת זאת עושים בכוחו של משה רבינו!

יש בפרה אדומה עניין נוסף: היא אכן מטהרת את הטמאים, אבל היא מטמאת את הטהורים שמתעסקים בה! הכהן שמתעסק באפר של הפרה, ועזר לכ"כ הרבה אנשים להגיע אל הקדושה – היה טהור, ונהיה טמא.
זה אומר שבשביל ההתעסקות בפרה אדומה צריך מישהו שמוכן להקריב מעצמו, ולהפוך לטמא, בשביל לטהר יהודים אחרים. בשביל זה צריך מסירות נפש עצמית.

מסירות נפש כזו מודגשת אצל משה רבינו: ההתעסקות של משה רבינו עם פרה אדומה הייתה ירידה רוחנית עצומה למשה, שבכלל לא הייתה לו שום נגיעה עם טומאה, ובטח לא טומאה חמורה. אבל בכל זאת, משה רבינו מסר את עצמו, וירד מהמדרגה הגבוהה שלו בשביל להציל יהודים ממצב של טומאה.

חשוב להסביר שמשה רבינו מסר את עצמו להציל יהודים מטומאה לא רק בדור שלו, אלא בכל הדורות, כי כאמור בהכנה של כל הפרות האדומות משתמשים בחלק מהאפר של הפרה הראשונה של משה רבינו, וכולן מטהרות בכוחו של משה.

וכך גם משה רבינו שבכל דור – הרבי.
לכאורה, מה לרבי שהוא צדיק עולם ולמטיילים בהודו או אנשים שבקושי יודעים שהם יהודים?!
אבל הרבי עוזב את כל הדרגות הרוחניות שהוא יכול להיות בהם, כדי לדאוג לנו.