כן… השעה עכשיו 06:28. לא ישנתי…
לא ראיתי אותה.
לא שמעתי אותה.
היו רק כמה לחשושים מעבר לקו.
שקט כזה.
אבל עדיין הרגשתי חרשת.
הלב שלה זעק יותר מכל דבר שבעולם.
הרגשתי את הפחדים
הכעסים, החששות
והתסכול.
היא רוצה לפרוק,
אבל אסור.
היא רוצה לנטוש,
אבל כבול.
ניסיתי לעזור,
ניסיתי ללטף,
להרגיע.
אבל קולות, הן קולות.
והצעקות הן מבכות…
מבטאות את כל הכאב,
את כל האימה.
הסיוטים, החלומות.
הבלהות, והייאושים.
קיוויתי שיתנדפו,
שייעלמו מחייה.
התפללתי ורציתי,
וגם אני התפרקתי.
בינתיים אני עדיין ממתינה.
לסוף מקווה.
שיהיה מתוק ויפה.
ואת החיוך בעיניה אראה.
?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
וואו אהבתי ממש?
אר"א את מוכשרת בטירוף אמאלה מזאת הכתיבה הזאתת
אני באמת לא מבינה. ולא סתם בשביל לא להתגאות טכזה.. אני באמת לא מבינה!
מה מוכשר בכתיבה שלי??!
אבל כייף לי שאהבת..
אאוצ'ה אורטלוש.
אאוצ'ה? וואלה.
מילה חדשה בעיברית?
יעס. זה פשוט מה שעלה לי באותו רגע.
אורטלייי
איזה חברה טובה את!
כתיבה נוגעת ויפה.
את פשוט מיוחדת?
וואי אני מודה כל פעם מחדש שאני לא מסמיקה..
תתארי לעצמך מה היה קורה לי? הייתי נהפכת לאיזה פנים אבטיח טעים?
אני חברה שלך. מקובל עלייך?!
ווואוו
עמוקק
לא הבנתי עד הסוף אבל כתבת יפה
תודה…
זה אממ קצת עמוק. אולי.
את
מהממת
!
וואו, חברה טובה.
היה לי טוב לקרוא את זה.
באמת?! היה לך טןב לקרוא את זה?! מעניין.
וואו תודה.. איזה כייף לקרןא את התגובה שלך, שין.
הפעם אני לא תפלסף יותר מידי. מקבלת כפשוטו את הדין באהבה??