זאת אני?

היחידה שזה קורה לי?
מי את?
כן,
אז אני רוצה להתקרב אֵלַייך,
אבל לא מוצאת,
אז חיפשתי אותך,
וראיתי סתם מישי שנראת נחמדה,
חשבתי שזה את, אז בדקתי.
לקח לי כמה זמן,
לא התייאשתי, בדקתי, ניסיתי.
התקרבתי קצת, דיברנו, קצת צחקנו. שבוע-שבועיים וזהו. נמאסת עלי קצת. ניסיתי להתפשר קצת, אבל לא, ניגמר לי הטעם, ברח. הרגשתי שזה לא את. אין לי כח. ניגמר.
כנראה את באמת סתם מישי נחמדה. לא את.
לא זאתי שאני מחפשת,
ממשיכה לחפש.
נפלתי.
קמתי.
וההפך…
שוב פעם הסיוט הזה?
כשזה קורה בפעם הרביעית זה לא מתיש קצת? אז איך אפשר לא להתייאש?!
דיי, נישברתי? אני שבורה? מיואשת? רואים עליי?
מי אני בכלל שרוצה למצוא מישי שתהיה לי אי של שקט, של שיתוף פנימי. אמיתי. שתיהיה ביננו אהבה.
לא אכפת לי איך את נראית, לא אכפת לי גם קצת להתפשר, רק שתביני אותי בלי לדבר הרבה כלכך, שתדברי איתי שיחות אמיתיות. שיהיה ביננו חיבור עמוק. שתרגישי אותי ואני אותך. שנלך וגם קצת נצחק. שתהיי פשוט– אמיתית, אהובה.
ואת כל הדברים היפים האלה, אני יהיה גם בשבילך, ייתן לך מעצמי . והרבה. הרבה מאוד.
ואני יודעת שזה יהיה תהליך. ברור.
לא משיגים שום דבר בעולם הזה בקלות. צריך עבודה.
רק יש לי שאלה,
כואבת, צועקת כלכך.
מי את,
אותה נעלמת שבשבילך אני מחפשת כל כך הרבה?
מחפשת אבל לא מוצאת שום דבר.
רק ריקות.
בקושי שורדת.
מנסה לבקש ממי שברא את שתינו.
הוא עוזר. בטוח. רק איך?
אוף חשוך לי,
אני לא מוצאת אותך.
תדליקי את האור, חם לי פה, רטוב לי מהדמעות שבתוך העניים, מסרבות לרדת.
תני לי יד, תמשכי אותי, אני צריכה אותך.
מי את?
אני אמורה להמשיך לחפש אותך למרות שאני לא רואה כלום?
רואה סתם כאלו שעומדות בפנים אוהבות – חד פעמיות? אני מנסה אותם, בודקת, נותנת מעצמי, אבל… משהו פנימי מאותת על כלום, על חוסר טעם, ריקנות.
אולי הבעיה בי? יכול להיות.
א…ז תעזרי לי?
לא יותר מידי,
רק להאיר… למשוך או פשוט להדליק לי את האור,
שהדמעות יצאו בהקלה,
והעניים יחזרו להיות בורקות.
אז מה יעזור לי למצוא אותך? מה אני עוד צריכה לעשות?
אוהבת אותך.
למרות הכל.
תמיד.