קשה…
יום עובר ועוד יום..
שבוע ועוד שבוע..
חודש ועוד אחד..
שנה..ועוד מעט עוד אחת..והמחלה נשארתתת..
לא עוזבת.. דייי זה כבר יותר מדי!!!!
נמאס!!
עוד מעט שנתיים
אחרי עשרות טיפולים,
מתייאשים..אין תקווה..
אין את הכח.. מנסה להיתפס במה שכן יש..
במה שקיים!
לפעמיים קשה למצוא,
אבל בסוף תמיד מוצאים את הטוב!
אז כן לצערי אבא שלי נבחר
להיות אחד מאלו שיושבים
על מיטת הטיפולים והסבל..
אבל אני לא מתייאשת כזה מהר,
אני אלחם!! אני אלחם עד שאבא שלי
יצא מהמחלה הקשה הזו!
אלחםםם!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
וואי את פשוט חזקה!!
אני כבר מחכה לפוסט הזה שתכתבי בו שהכל נגמר.. אין כלום ואבא שלך מתחזק וחוזר לעצמו..!
זו התמודדות לא פשוטה אבל אני בטוחה שיש לך כוחות.. אוהבת אותך גם בלי להכיר♥️
שנזכה עוד היום לגאולה.. וזהו הוא בטוח יהיה בריא!
זה קשה!!!
תהיי חזקה❤❤
ווווואי רפוש רפוש בקורב ממש שהמשיח כבר יבאווו
נגעת בי!?
גיבורה שכמוך!מעריכה אותך ואת התקווה שלך למרות שלא מכירה אותך!יש לי ילדה מהבי"ס שהיתה חולה במחלה הידועה וב"ה היא מחלימה מזה.תהיי חזקה.אוהבת.!
בוכה
אחותי תהיי חזקה!!!!!
בעזה תתפללי, ויהיה לנו רק טוב גלוי!!!!!!
מחזיקה לך אצבעות 3>
פרפר, אפשר לשאול מזה הפרצוף הזה ששמת? (3>) ומאיזה כיוון מסכלים עליו?
לב
מוסי!! גיבורה אחת!!!
אמן שאבא שלך יבריא כבר ושתספרי לנו את זה… אני מזה אשמח!!!
את כותבת כל כך מרגש ונוגע ללב!!!
אני מרגישה צורך לשלוח את התגובה ששלחתי למישהי באתר שגם לה יש את אותה התמודדות..אז העתק הדבק:
דווקא כשלומדים על השמחה, כדאי לקחת בחשבון שלא כל העולם ורוד. לא
תמיד הולך לנו ולא תמיד קל. אם נדע לשמוח רק במצבים מושלמים, כמעט ולא נשמח אף פעם…לא קל להתמודד עם צרות. לא קל בכלל. אבל, לצערנו, לכל אחד יש את ה'חבילה'
שלו, ואת קשיי היום יום הגדולים או הקטנים איתם הוא צריך להתמודד. המפתח להתמודדות הזאת נעוץ במבט שאיתו אנחנו הולכים. תורת החסידות מלמדת אותנו כיצד לשאת מבט פנימי שיעזור וישנה לנו את ההתמודדות הזו.
ואני יביא דוגמא ל2 סיפורים:
-הסיפור עם רבי עקיבה שישן בחוץ בחושך וכל פעם טרפו לו חיה או שכבה לו הנר וכולי..ואמר "גם זו לטובה"! ובאותו לילה באו שודדים ולא אבחינו בו כי שום חיה או אש לא הסגירו אותו.
-והסיפור עם נחום איש גמזו בידיו היה תיבה מלאה זהב ויהלומים בתור מתנה למלך ושודדים בלילה החליפו את התיבה היקרה בעפר..ולמחרת שראה זו אמר "גם זו לטובה!" כשהמלך ראה זאת הוא חשב שהיהודים עושים ממנו צחוק! והגיע אליהו הנביא ואמר שזהו עפר של אברהם אבינו! ועפר זה הופך לחיצים ברגע שנזרק לאוויר! וככה ניצח אותו בלך במלחמה מול אויביו! וחזר אותו יהודי עם התיבה מלאה באבנים טובות וזהב! וחזר לישון באותו מקום ששדדו אותו..התפלאו השודדים ושאלו איך עשו לו כזה כבוד..? ואמר להם היהודי שהעפר שבקירות שלהם מאוד מיוחד! הלכו השודדים והביאו עפר זה למלך אך העפר נשאר עפר ואותם שודדים שילמו על עונשם
השוו בין הסיפורים, במה הם דומים ובמה שונים?
מה לדעתכם גדול יותר – לומר 'גם זו לטובה' או: 'כל דעביד רחמנא לטב עביד'? לפי ביאורו של הרבי, שני הסיפורים מעמידים שתי צורות התמודדות עם המציאות. בצורה אחת המצב הקשה מורגש, אבל הוא איננו שובר או מדכא, כי יש תקווה ואמונה
שבסופו של דבר העניינים יתגלגלו למקום טוב. בצורת ההתמודדות השנייה, המצבהקשה לא מוגדר כקושי אלא כטוב! אמנם, לא ברור עדיין מה טוב בו, אבל כבר בשעת הקושי התחושה היא שיש כאן מצב טוב
המבט של רבי עקיבא – שהכל לבסוף יהיה לטובה, דורש מבט רחב על המציאות. לא להסתכל רק על מימד אחד, אלא לנסות להסתכל קדימה, או לחשוב על חשבונות נסתרים. מבטו של נחום איש גם זו, דורש עיניים רוחניות ממש, שיכולות לחוש את העומק של המציאות ואז היא מתהפכת לטוב גלוי.!
האם קרה לך פעם משהו רע, שהתגלה בסוף כטוב? אחרי כמה זמן גילית את זה? חשבי על זה..
כותב רבי שניאור זלמן משפט עמוק וסתום ביותר – "באמת אין רע יורד
מלמעלה והכל טוב, רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו". גם כשזקוקים לאור בחשיכה, האור יכול להיות חזק מדי ולסנוור. ואם האור מסנוור, הוא מפריע ומסתיר אפילו יותרמהחושך! זהו המשל לדברי רבי שניאור זלמן. מה שנראה לעיננו כרע, הוא באמת טוב
בעל עוצמה חזקה מכדי שאנו יכולים לקבל. והטוב הזה 'מסנוור' אותנו, והופך להיות חושך ומכשול. העבודה שלנו היא לחיות ולהיות מודעים כמה שאפשר לאמת – להכרה שבתוך החושך והקושי מסתתר אור וטוב גדול.!! וזה מה שיגרום לך להיות בשמחה למרות הקושי!!
בהצלחה רבה רבה !! ותמיד תזכרי שאת לא לבד!!
למרות שלא דיברת פה על שמחה..אבל אני מאמינה שזה גם הנושא מדובר במצבים האלו..
את ממש גיבורה ענקית!