התגברתי

צעד קטן זה גם טוב!
היום קרה מקרה שהיה לי ממש קשה, הרגשתי צורך לשתף מישהו, לכן אני פה.
כל יום אני משתדלת לעזור לאמא שלי בהכנות לפסח כמה שאני יכולה. היום באמצע שעזרתי לה, היא אמרה לי שאחים שלי ממש רוצים שאעזור להם בבית הכנסת כי יש מלא עבודה.
הייתי במצב רוח קצת עצבני ולכן עניתי לה שאני דווקא, ממש ממש רוצה שאני לא ילך לעזור להם.
אמא שלי גם אמרה שאח שלי טוען שזה לא יפה שאני עושה את העבודות הכיפיות, ודורש שאני יבוא גם לעזור לו.
פה עצרתי והסתכלתי עליה, ואמרתי בטון קצת יותר עצבני. אני שמחה שהוא חושב שמה שאני עושה זה יותר כיף ממה שהוא עושה, אבל לי זה ממש ממש לא כיף! ואני בכלל לא רוצה לעשות את זה!
וזהו, אמא שלי יצא מהמטבח.

אחותי הגדולה נכנסה ושאלה אם אני הולכת לעזור לאחים שלי. אמרתי לה שלא.
אבל המחשבות המשיכו לרוץ, למה אני צריכה לעזור להם? אחותי שהרגע נכנסה, לא עושה כלום. אולי שהיא תלך? הגיעה הזמן שגם תעשה משהו.
אבל בתוך תוכי ידעתי שזה לא נכון מצידי! כי אם אני לא אלך, אף אחד לא ילך- והם צריכים עזרה.
החלטתי שאתגבר על עצמי ואלך!
עוד לפני שיצאתי מהמטבח אח שלי הקטן שאל אותי, את מגיעה? חייכתי לו ויצאנו ביחד.
כמובן כשהגעתי היתה לי קבלת פנים. "למה הגעת רק עכשיו? כמה זמן לקח לך להגיע?" וכל מיני כאלו.
אבל אני רק חייכתי והתחלתי לעזור.

כשחזרתי הביתה בשעה 9:30 בערב הרחתי ריח שרוף, והבנתי שהפשטידות  שהכנתי (אל תשכחו שפסח, צריך לקלף את כל הירקות) נשרפו. למרות שביקשתי מכמה וכמה אנשים שידאגו להוציא אותם.
לקחתי נשימה והלכתי להכין אותם מחדש.
כמו שהבנתם היה לי יום קשה עם הרבה נפילות, והמצב רוח שלי היה לא משהו. אבל זה לא כל כך משנה. העיקר שהצלחתי להתגבר על הקושי הכי קשה שהיה לי והלכתי לעזור לאחים שלי. אז כן, אולי כל היום שלי היה הפוך. אבל אני קוראת לו מוצלח! קורה שאנשים נופלים. ואני שמחה ומאושרת שהצלחתי להתגבר!