כועסת
המכתב היה לי חזק, קראתי אותו כמה וכמה פעמים. שמחתי שגילי רואה בי בחורה אמיצה עם נפש רגישה וחסידית. מה שנשאר לי עם טעם רע זה התשובה לגבי הסינון. וכל האשמה והבושה על עצמי שהצטברו בשבועות האחרונים הופנו כלפי אבא, שלא דאג לסינון בטלפון שלו.
פתאום זה באמת הטריד אותי. 'למה אין לאבא סינון? מה, הוא לא מבין איזה בעיות זה יוצר? וחוץ מזה, לא יתכן שהוא פספס את המכתבים שפרסמו רבני חב"ד'.
הרגשתי כעס שממלא את כולי, כמותו לא חשתי מעולם. היו הרבה פעמים שהתעצבנתי (בעיקר על אמא) כשלא הרשו לי כל מיני דברים, אבל זה היה כעס של תסכול וזהו. כמה שזה היה מעצבן, בתוך תוכי הבנתי שיש דברים שהורים לא מאפשרים, שזה התפקיד שלהם וכמובן תכננתי שאני אהיה אמא אחרת…
אבל הפעם זה היה כעס אחר.
כעס של אכזבה עמוקה, כעס שבא עם חדלון. הרגשתי כמו ילדה קטנה שאבא ואמא משאירים אותה לבד. זה היה מבהיל לחשוב שאין מי ששומר עלי, ואני כל כך פגיעה וקטנה. יכולתי להרגיש איך הלחיים שלי בוערות, כאילו חטפתי איזה סטירה מצלצלת. משהו לא הסתדר לי עם כל מה שחינכו אותי עד היום. איך הוא עשה לי את זה???????????
ניסיתי להירגע. חשבתי שנרגעתי.
אבל כנראה שזה היה חזק ממני, כי בערב, כשאבא בדק בסמרטפון חשבונות בנק או משהו כזה, שאלתי אותו כבדרך אגב: "אבא, יש לך סינון בטלפון?".
כנראה שרק אני הרגשתי את דפיקות הלב שהתפרעו, כי אבא הגיב די באדישות ואמר: "אני לא חושב שצריך. בסך הכל אני משתמש באתר של הבנק, רכבת, ולפעמים גם קופת חולים. הסינון חשוב, אבל הוא גם תוקע את המכשיר לפעמים, וחבל לי על הזמן".
"ומה עם מה שכתבו רבני חב"ד?", שאלתי בשקט, אבל הלב שלי צעק. צ-ע-ק. 'מה עם כל מה שאתם מחנכים אותי?" (ומה עם הנסיונות שלי?????' הוספתי שאלה בלי קול)
הייתי במתח.
"זו שאלה טובה, צריך לחשוב על זה", אמר אבא וסגר את הטלפון. הוא הרים את העיניים מהמסך, והסתכל עלי במבט מאיר. "את יודעת מה, אני חושב שאת צודקת, אי"ה אטפל בזה. אני גאה שיש לי בת חסידית כל כך".
מילה של אבא:
לפעמים, כמו היום, אני מרגיש שבאמת הילדים של היום הם ילדים שחיים בדור של גאולה. מנוחי בוגרת כל כך, וממש נהניתי איך שאכפת לה מההוראה של רבני חב"ד.
האמת, באופן אישי, אני באמת לא מבין מה הדחיפות הגדולה. זה לא כמו מחשב שעומד לרשות הילדים, הטלפון נמצא בעיקר אצלי, ואני באמת לא מכיר שום דבר חוץ מהאתר של הבנק ואולי לפעמים גם חדשות חב"ד.
בקיצור. לא בוער…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
וואווו מדהייםםם!!!
אתן מהממות…
ואמאלהה, כמה חשוב החסימההה!!!
כמה אפשר ליפול בלעדייהה…
תמשיכו לכתוב! מחכה..
וואו פרק עוצמתיייי
וככ נכוןןןן
כותבות מהמםםםם
ואיי אהבתי
זה באמת ממש חשוב
גם אני גאה בך! ??
את כותבת מהמם!
את אלופה שהעזת לשאול את אבא שלך ולבקש ממנו חסימה!!! יש לך על מה ללהיות גאה…
תודה. תודה. תודה שאתן מעלות את הנקודה הזו למודעות.
ההורים שלנו, בני 40 פלוס, הרבה פעמים בכלל לא מבינים למה צריך חסימה….
הם תמימים מדי.
בדיוק כמו שלא תסמכו עליהם ביער לגבי הכרעה על פטריות רעילות או לא, כך אי אפשר לסמוך לגבי הכרעה על סינון או לא. הם לא מבינים בפטריות, ולכן אי אפשר לסמוך על השיקול דעת שלהם בתחום הזה.
הם נשארים חכמים וצודקים בד״כ, אבל בתחום הזה של סינון, לפעמים דווקא הצעירים חכמים יותר…
כי הם כבר קיבלו כוויות….
אז חברות, גם אם ההורים החסידיים והצדיקים אומרים שלא חייבים סינון, אל תסמכו עליהם בזה!
אחת שלקח זמן וכו׳, רציתי להגיד לך שזה לא ככ נכון מה שכתבת. ההורים יודעים יותר טוב מאיתנו מה צריך ומה לא..וצריך לסמוך על השיכול שלהם תמיד!
אם הם מסיבה מסויימת לא מודעים לזה אז כדאי אולי לידע אותם ואח״כ לראות מה הם מחליטים
אבל אם הם החליטו שלא צריך חסימה אז ככה זה צריך להיות!
נ.ב. אני מקווה שזה לא נשמע תוקפני מדי, סתם אמרתי את דעתי..
ורחלי וחני אתן/את כותבות מהמםםם
תמשיכו זה ממש יפה!?
הם לא יודעים, הם באמת לא יודעים מה קורה שם, מודעות טכנולוגית נמצאת אצל הדור הצעיר ולצערנו המבוגרים לא מבינים את זה. מבחינתם זה בכמת משמש נטו לפתוח סידור או בנק או לחפש וידאו של דל הרבי
והי שמעתי את זה מרב שהודיע לנו שבעניין הזה אסור לסמוך על ההורים ובכל השאר צריך לציית בצורה עיוורת
סתם מעדכנת, הורים הם לא אלוקים!
הם בני אדם כמוני וכמוך ובשלב מסויים גם את תהיי כמוהם. וגם את תיטעי לפעמים.
הגיוני שהם טועים, וככה הם לומדים.
אם ההורים לא מבינים מה הבעיה, אפשר לפנות אליהם ולהסביר להם. תאמיני לי שלא חסרות כתבות בנושא, ולא רק במגזר שלנו. האחריות היא עלינו ולסמוך על ההורים כאן באמונה עיוורת זה קצת להשתמש בהם כתירוץ אולי? לא בטוחה. נקודה למחשבה
אני מסכימה עם שמש…אין מה לעשות אנחנו הרבה יותר באינטרנט מההורים שלנו וגם אם הם ידעו טיפה מה יש שם הם עדיין לא יודעים לאן בת בגיל שלנו יכולה להכנס כי לא היה להם אתזה כשהם היו בגיל שלנו…
ואני אומרת את זה אחרי שההורים שלי הכי מודעים שיש ואני עדיין יודעת שבעניין הזה אני, מה לעשות, יודעת הרבה יותר מה אפשר לעדשות שם בפנים…
אז או שבאמת להעלות תמודעות להורים (אני עשיתי את זה ודי עזר…ההורים שלי שמו חסימה אבל היא גם ירדה מתישוא…:\) קיצר או פשוט לסמוך על עצמכם ולדאוג בעצמכם שיהיה חסימה בבית כי זה דבר חשובבב גם לך וגם לאחיות שלכם בבית!
המון הצלחה שיהיה לנו:)
כתבת ממש יפה!!
ממש אוהבת את סגנון הכתיבה שלך
תודה!!