העתיד תלוי בך❤

סיפור 1🌸

שלום עליכם…" מתחילה לשיר נועה. "נו, תצטרפו. נתן" היא פונה לבנה הבכור.

"שלום עליכם, מלאכי השרת, מלאכי עליון…" הוא שר בטון מתאמץ. אחריו מצטרפים חלק מהאחים.

שמעון פותח את בקבוק מיץ ענבים ומוזג בכוס. ומתחיל לקדש. "יום השישי… ברוך אתה ה', מקדש השבת"

"אמן" עונים כולם במקהלה.

"יאללה, נלך ליטול ידיים?"

"מממ" נעמי לוחשת.

"לא הכנת חלות?"

"לא היה לי מצרכים להכין איתם" היא משפילה ראש, "ולא היה כסף לקנות חלות"

"אוקיי… יש אוכל לשבת?"

"יש קופסא טונה"

"מממ אין" לוחש דן.

"מה אין?!" מזדעקת נעמי. "אני שמרתי בצד לשבת!"

"אני מצטער, קמתי באמצע הלילה, הייתי רעב, לא ידעתי שזה שמור לשבת…"

"למה לא שאלת??"

"סליחה…"

"ילדים" עוצרת אותם נועה. "שבת היום. צריך להיות בשמחה"

"צריך לאכול גם סעודה" אומרת לאה. "איזו מן שבת זאת?!"

//מאוחר יותר… //
דן מכסה את השמיכה מעל ראשו. 'לא ידעתי שזה היה מיועד לשבת. הייתי כל כך רעב..' הוא מסתובב לצד השני. 'האמת, שגם עכשיו אני רעב. כואבת לי הבטן, היא מקרקרת לי כמו תרנגול בדואי… יהיה בסדר בעזרת ה', אני אלך לישון אולי לא ארגיש את הרעב המציק…'

במיטה הצמודה לו, נתן מתהפך במיטה. הבטן כואבת לו, הוא רעב. הוא לא אכל כלום כמעט כל השבוע. בהפסקות האוכל הוא ישב לבד עם ספר, להיות שקוע, ולא לראות את שאר הכיתה אוכלת. בשיעורים, הקירקורים הקשו עליו ללמוד, הוא היה רוקע ברגליו, וקופץ על הכיסא, רק כדי לא לשמוע או להרגיש את הבטן הכואבת והרעבה…

הוא מתהפך לצד השני, ועוצם עיניים חזק, אולי כך הוא יירדם מהר ולא ירגיש…

//כעבור 15 שנה//
"אז מה אחי הצעיר, דן, עדיין בעסקים מפוקפקים?" שואל נתן את אחיו לאחר שהוא רואה בריון יצא מביתו של אחיו.

"איך שאתה קורא לזה" נאנח.

"נו, מה יהיה איתך?"

"אני יודע. אני פשוט לא יכול להפסיק. אני דואג לאשתי וביתי היחידה. אני זוכר כמה המצב הכלכלי היה הקשה בבית, לא היו לנו בגדים, ואוכל, היינו רעבים…"

"אבל עכשיו אתה איש עסקים. אתה יכול להרוויח מליונים גם באופן כשר…"

"זה בשביל הבת שלי! הבת הקטנה שלי! שלא יחסר לה!" הוא מתחנן בבכי.

נתן מסתכל על דן בעיניים אוהבות. ומקוות שיום אחד יחזור לדרך…

"ומה איתך, נתן, איך הולך לך?"

"ברוך השם, ישתבח שמו, אין כמו אשתי וילדיי הצדיקים. והמוסדות שהקמתי בחסדי שמיים הולכים מצויין. הגענו בסייעתא דישמייא למאה ארגזים בשבוע שהולכים לנזקקים!!"

"וואו, עצום. מאיפה יש לך?!"

"הכל סייעתא דישמייא. אני זוכר את הרעב והמצוקה שהיינו נתונים בו, והחלטתי שלא משנה מה, אדאג שאף אחד לא יסבול כמוני…!"

"אתה צדיק… שנינו נולדנו וגדלנו באותה משפחה, אותה בעיה, ושנינו יצאנו יצאנו עם עתיד שונה…"

***

🌸סיפור 2
תומר בוהה בחלל לא ידוע. חשוך. מבטו נפול וכאוב. רגליו מתנודדות באוויר כשהוא יושב על הגדר. 'שוב הצרות בבית' נאנח. "מה השעה?" שואל את נדב שיושב לצידו.

"כמעט שתיים בלילה" הוא בולע פיהוק.

"וואו. מאוחר!"

"כן… ככה זה כשיש צרות בבית. אה?" נדב קורץ.

"בהחלט" הוא מפהק.

"אז מה, אבא שלך שוב השתגע?"

"היי! תזהר איך שאתה שואל…"

"בסדר, סליחה" מתגונן נדב עם ידיו. "אז מה איתך?"

"חוץ משאבא שלי שוב בהתקף פסיכי, וכל הבית מבולגן מדברים שהוא זרק-כולל עליי, והצעקות, וזה שאין לי איפה להיות- אז הכל מצויין ברוך השם" הוא תולש קבוצת עשבים וזורק. "אבל גם איתך לא ממש אייאייאיי בבית, אמא שלך גם לא כל כך…"

"כן… עזוב" עוצר אותו נדב. "אין לי כח לחשוב על זה. אני מעדיף להפיל את זה על בקבוק בירה"

"טוב, יאללה, תוציא בקבוק גם בשבילי"

"אתה יודע מה מברכים על זה?"

"נו?"

"נפשות רבות וחסרונן אלכוהול מה שבראת" הוא מדגיש את המילה 'אלכוהול' וצוחק.

"נו, נו"

//כעבור 15 שנה…//

"היי, נדב! חברי הטוב! שמונה שנים לא נפגשנו! מה איתך?!"

"אני בסדר, עומר" היק. "אע.. תומר" היק. "מה איתך?"

"וואו. אתה נראה שפוך"

"בקבוק בירה שפוך" הוא צוחק.

"ממש השתכרת"

"כן.." היק. "בהתחלה ברחתי לאכוהול ולמשחקים, ולהימורים, והפסדתי לפנתר שהוא הבריון מספר אחד בעולם" היק. "אתה לא מבין לאיזה צרות נפלתי. ואשתי התרגשה, אעע התגרשה… וקיבלתי צו הרחקה מהבן שלי" הוא בוכה בשיכרות.

"וואו, וואו" תומר מסתכל עליו ברחמים.

"כן. אני עצוב. בועו"

תומר שם יד על כתפו של נדב. מלטף. "אני עכשיו בדרך לגיוס תרומות לבית היתומים שבחסדי שמיים הקמתי" הוא מספר לו לאחר חצי שעה. "לנערים שגדלו כמוני… וכמוך… רוצה לבוא לעזור לי?"

"אתה צדיק וגדול אתה. התמודדנו באותם התמודדיות. ותראה איפה אתה, ואיפה אני. בועוו" הוא בוכה.

***

🌸🌸 כשנולדתי, נולדתי בלי שיער ובלי שיניים. ככה נולדתי. אז עכשיו אני צריכה להיות קירחת ובלי שיניים כי ככה נולדתי?