המשך בדיוני 😅

שמענה, כתבו פה המשכים עם דמיון מפותח ומקסים. אז להזכירנו את התרגיל האחרון במאתגרעט, מועתק פה הקטע. ולמטה – כל הכשרונות המופלאים 🥰

הצנצנת פערה זוג עיניים ענקיות ושקופות כבדולח, כנראה בגלל שהייתה עשויה מזכוכית, ובהתה קדימה. מולה, ממש סנטימטרים אחדים ממנה, ניצב תות -מדבר!!! תות מדבר, חי, זז ומתגלגל! הוא זרק שלום למלחייה והתדיין בכובד ראש עם המלון וקופסת העוגיות. היא פתחה את פיה, סגרה, ופתחה שוב "תותון! אתה לא מתבייש להפחיד אותנו ככה?! כמעט עשית לי התקף ריבה!!" תיון ג'ינג'ר ותיון פירות יער הסכימו איתה בהתלהבות "נכון! צנצנת צודקת!" הדהדו אחריה " כל המזווה על הרגליים בגלל הדיבורים שלך! זה הבהיל את כולנו! תאר לך איך היית נבהל לו הארון למשל היה פותח איתך בשיחה?" התות שלח בהן מבט של בוז והמשיך לפטפט

מנסה את מזלי בכתיבה דמיונית

"יואוווו עזבו אותו.. סתם חשני'ק" כל הנוכחים שמעו לפתע קול בס עבה מימינם, משמאלם, מעל לראשם (לכל אחד הראש שלו. לא מזלזלים אם הוא מכסה, גומייה, קליפס או חתיכת בד) ומתחת לבסיסם (כנ"ל).
הקול התפזר בצורה כזו ככל הנראה כיוון שהם היו ממוקמים בתוך הארון שדיבר אליהם. הצנצנת החווירה וגמגמה "אהה… ארון.. ל-לא ידעתי שגם אתה יכול ל-לדבר.." "מן הסתם. הכותבת שממציאה אותנו לא דוגלת בגזענות. לא משנה אם יוצרתי מגזע או מענף." כל תושבי המזווה הנהנו והסכימו עם דברי הארון.
לפתע, ללא כל הכנה מוקדמת, אור בהיר וחזק הציף את הארון כולו. מהמדף הנמוך והצר ביותר (המכיל טבלאות שוקולד נמסות לרוב) ועד למדף שחייב להיות גבוה כיוון שצריך מקום לאחסן בו את בקבוקי שמן הזית.
יד ע נ ק י ת נשלחה לעבר מקום מושבה של צנצנת התיונים והוציאה אותה בגסות מן הארון, מבלי להתחשב בעובדה שגם לה יש רגשות והיא בכלל באמצע שיחה. היד, שהייתה שייכת למני הקטן, לא הייתה מורגלת בהחזקת צנצנות זכוכית כבדות, וידידתנו הצנצנת נפלה ארצה והתנפצה בקול רעש אדיר וחזק. הילד נס לאחור בבהלה וכמעט התחיל לבכות, אך אז הוא ראה את סלסילת התותים הטריים, האדמדמים והשחצניים וחיוך גדול ושובב נמתח על שפתיו.

סוף דבר-
לאחר שנערכה הלוויה מכובדת ושברי הצנצנת נלקחו יחד עם עלי התותים אחר כבוד לפח האשפה, התרוקן המזווה באופן משמעותי, כיוון שמני הקטן החליט שאת התותים הזכורים לנו הוא ח י י ב לאכול כשהם טבולים בשוקולד נמס שעבר עליו הפסח מתחתית הארון.

מושקי

"למה הוא כזה מעצבן?!" – רטנה לעצמה הצנצנת – "רק חסר לנו כזה בלאגן"
התות שמע הכל ואמר בלעג "זה לא שאני מעצבן, זה שאת צומיסטית"
כולם אמרו בתדהמה – "תותון, הגזמת!!" אבל הוא רק צחקק בשקט, מרוצה מעצמו.
התיון ג'ינג'ר לחש לתיון פירות יער: "משהו עובר עליו…." תיון פירות היער ענה בתגובה "מי אמר, אנחנו בקושי מכירים אותו, אולי הוא תמיד ככה" "לא יודע" – השיב המלון – "זה נראה לי מאוד מוזר, אני חושב שאדבר עם המלון אחרי זה, משום מה נדמה לי שהם כבר מכירים ממזמן"
פתאום שמעו את כוס בוכה, זה היה נשמע שקרה לה משהו רציני, כשניסו לחלץ ממנה מה קרה היא התכנסה בשתיקה מחרידה, היא הייתה נראית שבורה, לאף אחד לא היה מושג מה קרה, אך לפתע התות, כשראה את הכוס בוכה, נעצר בשתיקת תדהמה…

כפחית

"פחחחחח- על זה נאמר חלומות שווא ידברו."
שתצחק, זה באמת היה מצחיק בחלום, אבל כשהיא צוחקת אין מצב שאני מצטרפת אליה!
"מה יש חסי? שוב ברוגז?
מה כבר קרה?
צחקתי מחלום שסיפרת לי!"
אמממ, היא צודקת, אבל זו בעיה להסכים איתה אני אמורה עדיין לכעוס עליה מאתמול.
"חסי די עם העצבים האלו, אוקי?"
"טוב בסדרררר, אפשר את התיק שלך פלייייייייייייייייייז?
אני יוצאת עם חני."
"וואוו וואוו, לכבוד זה שאת מעדכנת אותי לאיפה את יוצאת, טוב, קחי אבל אל תחזרי מאוחר"
"את האחות גדולה הכי מעצבנת שפגשתי!"
"אהה, זה פשוט כי לא פגשת מספיק "
""

נוחי נוח

"כל המזווה על הרגליים בגלל הדיבורים שלך! זה הבהיל את כולנו! תאר לך איך היית נבהל לו הארון למשל היה פותח איתך בשיחה?" התות שלח בהן מבט של בוז והמשיך לפטפט"—צנצנת פתחה את פיה להעיר לו שוב, ולא הספיקה כי פתאום הם שמעו קול חריקה ופס אור הסמנן על המדף. צנצנת סגרה את פיה בנקישה בהולה ומיהרה למקומה, המלחיה, התיונים, המלון וקופסת העוגיות הסתדרו מהר במקומם ורק תותון לא מצא מקום… יד נשלחה פנימה וראש עם פרצוף חמוץ כמו של הלימונים הצהובים מהמקרר נדחף פנימה אחריה. "זו אם הבית" ליחשש תיון הג'ינג'ר לתיון פירות יער שנח לידו בקופסא "כן" הנהן תיון פירות יער נמרצות עד כמה שיכל לנוכח מכסה הקופסא שהגביל אותו, "מוזר".
"ממתי היא פותחת את המזווה?" תהתה הצנצנת, תותון ומעשיו הבלתי ראויים כבר נשכחו מריבתה.
"משהו מוזר קורה פה לאחרונה" ציינה המלחיה. "נכון" ציין תותון בקולו הצפצפני- מהפינה שהוא מצא לעצמו בסוף בין קופסת העוגיות לדופן המאובקת של המזווה. צנצנת שלחה אליו מבט נוזף.

. למחשבה

"כן? יש לכם בעיה עם זה שאני אדבר עמכם?" נשמע פתאום קול עמוק
התות צרח. לצנצנת עף המכסה. תיון ג'ינג'ר הסתכל לבחוץ. היה זה ארון הסירים, שנעלב מהם קשות.
"תמשיכו ככה ואני אזרוק עליכם מחבת!" הוא צעק. "על מה כל המהומה?" שאלה קופסת שימורי התירס, "למה אתם צועקים?" "הכל בגלל התות, שהפריע לנו!" צעקו התיונים. "רגע," שאלה הצנצנת, "איפה הוא?"
"התות נעלם!" אמרה קופסת העוגיות. מבחוץ נשמע קול לעיסה. "נראה לי שהוא נאכל" אמר תיון החמוציות. "אם כך," אמר תיון ג'ינג'ר," כבר אין סיבה לריב!"

לומבה

"בתיה, בתיה! קומי, את רגע ההסעה בורחת לך!!" איך מירי נכנס לסיפור?
"בתיה את קמה?" שוב מירי.
היא נאלצת לפקוח את עיניה.
זה היה רק חלום… הצנצנת והתות ניצבים דוממים על עדן החלון. הצנצנת לא פוערת עיניים והתות לא מתגלגל.
רק חלום.