המחברת או אני?

תוהה את מי את אוהבת יותר

אז הגיעה תקופת המבחנים וכל הווצאפ שלי מתמוסס מכמות האהבה שנשפכת.
כל פעם שאני מעזה להיות מחוברת נשלחות אלי בבת אחת הודעות שחיכו לשעת הכושר המיוחדת הזו

אני כבר מזהה ממרחק מטרים את המקליד/ה… הירוק, ויודעת לאבחן מתי יגיע לב אדום גדול, ומתי קטן, ומתי סתם יתעניינו בשלומי עם לבבות בעיניים כדי לוודא שאני זמינה,
ואז להטיל לחלל האוויר בקשה ממש צנועה, מוקפת בלב ורוד בתחילתה ובאחד נוסף בסופה,
והיא לצלם את כל הסיכומים שלי בהיסטוריה/ חסידות/ נביא/ תורה וכו' וכו'.
יש גם את המחמירות שמבקשות שאגיש להן את כל הכבודה בתצורת חוברת, לא לפני שהן שואלות אם יש לי מדפסת בבית.
ויש גם את אלו שסתם בא להן שיעור פרטי בחינם, אז וואלה הן בדיוק פה מתחת הבית שלי,
ומה הסיכוי שאני יוצאת עכשיו ונלמד איזה 15/20/300 פרקים במה-שזה-לא-יהיה? בקטנה, נכון את יכולה?

ולא, שלא תטעו, אני אוהבת אתכן, חברות יקרות שלי.
רק בתקופת מבחנים תמיד יוצא לי לתהות, כי אני הרי אוהבת אתכן כל השנה, אתן אחיות לצרה, ולמי נכבה את המזגן ונביא את הסוודר?
אנחנו כולנו כמו משפחה, ועם מי אם לא אתן, נצחק על כל המוזרות האלו שבית הספר החליט שהן מורות,
ולמי נשמור מקום בכנס האלפיים של חודש תשרי, ועם מי נקטר שהחוק היחיד שחסר בתקנון שלנו הוא האחד שאוסר להצר חצאיות?
ופתאום יוצא לי לתהות, אם כמו שאני אוהבת אתכן אתן אוהבות אותי, או שאתן אוהבת את המחברת היסטוריה שלי סה"כ?
ואל דאגה, כי התשובה לא משנה לי הרבה, אתן חמודות מאוד אחרי ועם הכל, והאמת?
כשמסתכלים על המחברת שלי שוב? יש מה לאהוב בה, עם הטורקיז המהמם הזה.

תקופת מבחנים מוצלחת לכולנו:)