הזמן

???
מכירות את התחושה שהזמן נוזל?
אני כן. לאחרונה הזמן נוזל לי מבין האצבעות.

אני לא מצליחה להחזיק אותו והכל בורח לי. טוב לי. לא טוב לי. כל כך קשה להרגיש כשאת דוהרת על אוטוסטרדה במהירות האור.

בא לי לעצור את החיים על איזשהו רגע ריק כשאני זרוקה על המיטה שלי עם אוזניות ושירים…

רגע פשוט ושקט. שקט. אתן יודעות, מסוג הרגעים שעולים זיכרונות מהעבר וקשיים ורגעים ותגובות. ואת לומדת לקבל אותם ולהשלים איתם, לא משנה מה היה, כי זה הפך אותך למי שאת.

אבל ביומיום את אפילו לא יודעת מי את. כי את כמו כולם. רצה כמו כולם, חיה כמו כולם, נושמת כמו כולם, משקרת כמו כולם. לפעמים קשה למצוא את האינדיבידואל בים השלם והאפור. קל מאד להגיד שחשוב לאהוב את עצמך ולקבל אותך. אבל מה עושים כשבמראה את רואה יצור אדום עיניים ומובס? דווקא אז את הכי יפה בעולם, מאמי? אני לא.

אני יודעת. לפעמים אני עייפה נורא וחסרת הומור. לפעמים אני צינית ובעלת הומור שחור עד בחילה. לפעמים אני חסרת כוחות ורק יושבת לידכן, להרגיש לא לבד. לפעמים אני שותקת המון אבל כל המילים מסתובבות אצלי בבטן במסיבות עד אמצע הלילה. כמו עכשיו, כמעט אחת בלילה אבל אני עוד ערה.

יש לי הרבה מילים שמחפשות דרך לפרוץ החוצה, אלוקים יודע כמה ששקט פה. כולם ישנים ורק אני ערה. בא לי לברוח לסיבוב ברחובות. אבל אני נשארת לשכב במיטה ולא לחשוב על כלום. דקה לדקה מצטרפת. הזמן נוזל כמו נהר גועש מבין האצבעות ואני לא מצליחה לשים אצבע על השניה המדוייקת שאני נושמת. מפה לשם אני עוד חיה, אוויר נכנס ונפלט מהגוף שלי. והלב נושם את השירים של שעת חצות.

הזיכרונות עפים ברוח ואין לי כח להשלים עם שום פגם.
לפעמים הכח אוזל גם הוא עם הזמן.