הדרך אל עצמי/4

סוף הדרך!

"הריני מקבל" השפתיים ממלמלות מתוך הרגל והמחשבות משוטטות על רבקי, החתונה, החיים. בלי משים אני מוצאת את עצמי בהודו. אני מתנערת. די, אני צריכה לחשוב על מה שאני אומרת. "ישמח לב מבקשי ה'" ישמח? למה אני לא מרגישה את זה? אולי אני לא מבקשת את ה'? אולי אני מבקשת בדיוק את טובתי? רגע, אז מה? צריך להיות לי רע? דיי, אני צריכה את רבקי שתעזור לי לסדר את המחשבות. אני כ"כ לבד! דיי, שוב נסחפתי למחשבות.
"ברוך שאמר" אני מנסה לחזור, לחשוב על פירוש המילים בלי להיסחף. "ברוך אומר ועושה" הקב"ה באמירה בונה עולמות! זה מחזיק מעמד בדיוק עד סוף הקטע ושוב המחשבות לוקחות אותי לכל מיני מחוזות. אני נזכרת בדבורה לאה, חבל שלא החלפנו טלפונים, בא לי לדבר איתה… מעניין אם היא תטוס לתשרי.
המחשבות ממשיכות ואני קולטת שהיד שלי מתקרבת באינסטינקט לעיניים. "שמע ישראל" בזה אני חייבת לכוון! המלכת ה' על ז' רקיעים והארץ ובד' רוחות. בשמונה עשרה, אני מחליטה לגייס את כל הכוחות כדי להתרכז. את התפילה סיימתי מותשת לגמרי.
אמא שלי נכנסה לחדר "משהי התקשרה כשהתפללת". "מי?" שאלתי אפטית משהו. "משהי בשם דבורה לאה, היא אמרה שהיא מכירה אותך מתשרי" ענתה. "דבורה לאה?" הרגשתי איך כל העייפות והכבדות נוטשים אותי בבת אחת 'בדיוק חשבתי עליה'. מיד התקשרתי אליה. "הלו?" אמרתי נרגשת בעליל "כן" ענתה דבורה לאה והשיחה קלחה כאילו לא עבר קרוב לשנה מאז דיברנו. דבורה לאה סיפרה שהיא סגרה כרטיס. פתאום הרגשתי רצון עז, סתם לשבת ב770 ללמוד או להביט סביב. זה פשוט מדבק. הרגשתי שזה סוג של תשובה או עידוד מה' על התפילה היום. כאילו ה' שולח לי מסר 'אני פה. את לא לבד! אני רואה את המאמצים שלך ובטוח שתצליחי!'.
החתונה הגיעה. בד' בבות, לא הצלחתי לעצור את הדמעות. הראש שלי היה מרוקן ממחשבות, רק הדמעות דיברו בלי מילים. רבקי עברה לגור בעיר של בעלה והקשר נותק. חודשיים הייתי בלי משפיעה. חיפשתי דווקא משהי נשואה, לא רציתי לעבור את הטלטלה הזאת שוב.
שבת אחת, ישבתי בבית כנסת ולידי ישבה אישה צעירה. בהתוועדות בסיום התפילה דיברנו, השיחה הייתה נעימה וחשבתי שהנה אני מוצאת משפיעה. במוצאי שבת, התקשרתי אליה והיא הפכה להיות משפיעה שלי. אבל זה לא היה זה. השיחות שלנו הסתכמו במצב החת"ת פחות או יותר. לאחר כשנה היא עברה דירה ואני המשכתי בחיפושים אחר משפיעה.
יום אחד, הלכתי במסדרון של בית הספר וראיתי תלמידה מי"ב, שאני מאוד מעריכה, יושבת ומדברת עם המורה לאה. משום מה, זה היה נראה לי שיחה של משפיעה ומושפעת.
המשכתי לכיתה, חושבת על הזוג המעניין. 'המורה לאה!' טפחתי לעצמי על המצח 'איך לא חשבתי על זה?!'. המורה לאה, למרות שהיא מורה מקצועית, היא כמו מחנכת, דמות מוערכת ואפילו נערצת! אבל היא מחזיקה מעצמה אישה פשוטה ותו לא וזה מגביר את ההערכה אליה.
לקחתי אותה למשפיעה וכבר בשיחה הראשונה הבנתי שהגעתי למנוחה ולנחלה. היא ניתבה את השיחה בחכמה ונתנה לי להגיע למסקנות לבד! הקשר שלי עם המורה לאה זה משהו אחר לגמרי! מצד אחד אני מאוד אוהבת אותה! היא קוראת אותי כמו ספר פתוח ומזהה מתי אני לחוצה, מתי עצובה ומתי מבולבלת. מצד שני, כל שיחה נקבעת מראש עם מטרה, לא משהו יום יומי נסחף, אבל הכי טוב בשבילי.
משפיעה, זה מתנה מהרבי! ומשפיעה כמו לאה, זו מתנה סוף הדרך!