גיל ההתברגות / 3

והפעם: פצעי בגרות

לפרק הקודם

לפרק הבא

יש לאבא שלי קטע כזה (וגם קלטתי שלהמון אבות יש את זה) שבטעות בטעות יוצאת לו בדיחה מצחיקה, ואז הוא לא מפסיק לספר אותה לכל עובר ושב נון-סטופ ועוד צוחק ממנה כל כך הרבה.

אז אחת מהבדיחות שהוא לא מפסיק לחזור עליה זה לרוקן את כל הארון חטיפים בטענה שהוא ממלא את חובתו כאבא טוב ודואג לי שלא אשמין. אני קוראת לזה טיעון חלש, אבא אומר שהקשבתי יפה בשיעור הבעה.

אבל די עברתי כבר את היסודי אז שיפסיקו לעבוד עלי אני יודעת טוב מאוד שבארון הכי למעלה יש חבילות של שוקולד שמרלינג וכל מיני דברים שווים.
פעם אחת גמרתי חצי מהכמות שבונקר השוקולד הכיל ואמרתי לאבא שזה בגלל שאני אוהבת אותו ודואגת לו שלא ישמין.
לא. הוא לא צחק.

אולי העונש על הסגת הגבול שלי היה שיום למחרת, בצילומים לאיזה פתיחת מבצע שהיה בבית ספר, צצו להם כמה חצ׳קונים מהסוג שכדאי שאני לא אפרט עליו בפלטפורמה פומבית כזאת.

כמויות המייקאפ ששמתי לא עזרו ורק החמירו את המצב, כי מסתבר שלקחתי מאמא שלי את המייקאפ ההכי פחות מוצלח…

זאת אומרת לקחתי מייקאפ שדודה ברכי קנתה לאמא שלי, ואמא שלי הטמינה אותו בשידת האיפור שלה מרוב שהוא גרוע. מסתבר שאמא שלי שמה מייקאפ אחר אבל דודה ברכי בטוחה שזה המייקאפ שהיא קנתה, מה שגורם לדודה ברכי לקנות לאמא שלי את המייקאפ הזה לעולם ועד.

בכל אופן תקוע לאמא שלי סטוקים של מייקאפ גרוע. לקחתי אחד ופתחתי כי הייתי בטוחה שהיא לא תשים לב.

אבל זה מייקאפ כזהההה גרוע שגרם לגוון עור שלי להראות כל כך חולנית עד שכמעט התעלפתי מול המראה.

מסתבר שהדבר היחיד שטוב במייקאפ של דודה ברכי זה שהוא עמיד כך שהתוצאה הייתה עור אדמומי מרוב שיפשופים ומחוצ׳קן מרוב שוקולד שמרלינג.

כשיצאתי מהמקלחת אחותי הגדולה כינתה אותי בשם "אסון טבע". אחח, אין כמו אחוות האחים שבבית שלנו. בתמורה נתתי לה לאפר אותי או לפחות לטשטש את השמרלינג מהפרצוף שלי.

היה ממש קל לשכנע אותה. אמרתי לה שזה מאוד יזיק לה בשידוכים כשיראו שלאחותה הקטנה יש גנים גרועים של עור מתחצ׳קן פלוס חוש איפור גרוע.

זה ממש שיכנע אותה והיא אשכרה איפרה אותי על הבוקר.

לא יודעת אם היא בכלל בשידוכים אבל לא אכפת לי מהעניין הזה. אדרבה, שתהיה כלה ואז סוף סוף נעשה חתונה ונרקוד שהיא מצאה מישהו אחר שיהיה שותף לכל העבודות והפרויקטים שיש לה בסמינר.

אם היא ממש תעצבן אותי אני אוכל המון שוקולד שמרלינג שוב פעם והיא תצטרך לרקוד איתי בחתונה שלה כשכל הפרצוף שלי מפוצץ חצ׳קונים. אני ממש אוהבת לעשות לה בושות זה ההובי שלי.

דודה דינה מצד האבא אומרת שהדור של היום מתחצ׳קן יותר בקלות כי זיהום האוויר האוכל התעשייתי וההתבגרות המוקדמת ממריצים את הפצעונים לצאת החוצה.

קדתי בפניה עמוקות ואמרתי לה שאני מתנצלת מאוד ומכה על חטא שנולדתי לפני 15 שנה ולא לפני 55.

לא צחקה.

לא יודעת מה יש למשפחה מצד האבא, אין בכלל חוש הומור במחסן.

זה בכלל לא פייר שיש בנות שחצ׳קון אחד בחודש מוציא אותן ידי חובת הסעיף "חצ׳קונים"

אני לא יכולה להתמודד עם כל החבר'ה האלה בבת אחת בבקשה בלי הסתערות!

פעם כשהייתי קטנה אמרתי לשכנה שלי חני ביטון בדיחה על מרוקאים וחצ׳קונים שבכלל לא הבנתי.

הבדיחה אומרת שהמשותף בין חצ׳קונים למרוקאים זה שאם מפוצצים אחד, באים עוד עשר.

ואז היא קראה לכל האחים שלה שיראו לי מה זה לצחוק על מרוקאים, פתאום נפל לי האסימון של הבדיחה.

מאז כל הזמן התחנפתי לחני ביטון ונהייתי החברה הכי טובה שלה כדי לזכות במופלטה במוצאי פסח, כי בזמן שהם עושים קולולו ומטגנים מיני מתיקה אני מקפלת את הכלים של פסח ואולי אוכלת תפוח אדמה במקרה הטוב.

למחרת תמיד חני המתוקה באה עם ערימות של מופלטות ואני גומרת את כל הצלחת עד הסוף (כמו שסבתא פריידא תמיד אומרת לעשות) ולמחרת כמובן אני מקבלת עוד כמה חצ׳קונים.

 
"סוף מעשה במחשבה תחילה" אחותי המרוממת מושקא אוהבת לצטט משיעורי ההעשרה שהיא מעבירה.
אמרתי לה את המשפט הזה גם כשהיא בכתה שבגלל הבורקס פטריות מאתמול הרוכסן של השמלה פשוט לא נסגר עליה.

אבל היא אמרה שהיא לא ידעה שחברה שלה הולכת להיות כלה והיא תצטרך להתייפיף היום אז זה לא נקרא.

לי יש תחושה שהיא הולכת לפגישה אבל לא ממש אכפת לי. כבר אמרתי את המדיניות שלי לגבי מציאת חתן למושקא.

אז לי יש נטייה גרועה להתחצ׳קן בקלות, ולאחותי יש בעיות השמנה.

גנים משובחים בהחלט.

אבל בשביל להתגרות סופית במושקא, אמרתי לה שהחצ׳קונים יעלמו לי מתישהו מהפנים. אבל בשומן היא תצטרך להילחם הרבה.

לא צחקה.

אוף מה יש למשפחה הזאת?!