וזו לשון ההודעה שנחתה במייל שלי ביום אחד רגוע באמצע השבוע (מי מכירה את השיר? נא להצטרף…):
"אני אשמח להתראיין בכל הקשור לאשפוז פסיכיאטרי, בריאות הנפש וכו'
כי רוב העולם לא מודע לזה באמת ואני אשמח לענות על כל השאלות ולהבהיר קצת עניינים…
לצערי אני מכירה את זה מקרוב אז יש לי ידע…."
הופה, יש פה בחורה אמיצה עם ידע.
תודה על השאלות הישירות והמעניינות שלכן, ותודה גדולה למעיין שהשיבה עליהן הכי אמיתי שאפשר!!!
קריאה מהנה ומלמדת!
יש לך רעיון חדש למדור "רק רציתי לדעת"?
שלחי למייל המערכת: postimshutafot@gmail.com
איך זה קרה?
הייתי בדיכאון שהחמיר בעקבות אירוע מסויים, הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית ולא ראיתי שיפור וזה רק הלך והחמיר. התנתקתי מהסביבה לא רציתי קשר עם אף אחד, היו לי התנהגויות הרסניות… ירדתי במשקל… אז הציעו לי ללכתי לאשפוז, לנסות לקבל מענה מקצועי רחב יותר, וכן טיפול תרופתי.
מי יודע מזה?
המשפחה המצומצמת וכמה חברות טובות.
יצאת מזה? מה שלומך עכשיו?
אהמ.. קצת קשה לי להגדיר "יצאתי" בגלל שאובחנתי בהפרעה מסויימת, שלא "יוצאים" ממנה, פשוט לומדים איך לחיות איתה… יש תקופות יותר רגועות, אני יותר שמחה, יותר פעילה.. ויש תקופות מלאות טריגרים וסערות רגשיות…
בגדול ההפרעה שלי גורמת לחוסר איזון רגשי- שזה אומר שאני מרגישה הכל בעוצמות הרבה יותר גבוהות מכל אדם ממוצע… יש לי שינויים קיצוניים ממש במצב רוח. אני יכולה להיות רגע אחד במצב מסויים, וברגע שאחריו אני כבר עמוק בתוך רגש אחר….
כרגע אני ממש משתדלת להיות בסדר, לומדת להתמודד עם מצבי מצוקה בצורה הכי נכונה… מקווה להצליח בעז"ה. ותודה שהתעניינת 😊
התרופות (אם את לוקחת) מה הן עושות? מרגישים שינוי?
כן, אני לוקחת כמה תרופות באופן יומיומי. בהתחלה עד שמוצאים את האיזון והמינון הנכון- מרגישים קצת תופעות לוואי, לפעמים זה עייפות, חוסר תיאבון, תחושת ריחוף. אבל ברגע שזה מתאזן כמעט ולא מרגישים תופעות לוואי.
שינוי לטובה מרגישים לאט לאט…. יש תרופות מייצבות מצב רוח לטווח הקרוב, זאת אומרת שמשפיעות לטווח של 8/10 שעות מהזמן שלוקחים אותם, תלוי בתרופה, ויש תרופות לטווח ארוך שבעצם סוג של "מרגילות" את המוח לפעול אחרת.
הרי ההפרעה היא חוסר בחומרים מסויימים במוח, שבמצב הרגיל עוזרים לתפקוד ולמצב רוח, וכשיש חוסר בהם- בעצם נוצרת ההפרעה. (לכן חשוב להבין שזה ממש כמו חולי פיזי, ולא סתם הרגשה לא טובה או חוסר חשק..)
אם יש מחלה כלשהי אז מרגישים שיש את המחלה?
לפעמים כן ולפעמים לא… תלוי מאד מה המחלה ומה רמת המודעות של כל אחד…
אני הרגשתי שמשהו לא בסדר אבל האמת כשנתנו לי את האבחנה הייתי די בהלם…
כמה זמן היית מאושפזת?
חודש וקצת
האם היה לך טוב שם? (מבחינת הצוות והבנות)
כן, הייתי בוכה המון כי הייתי במצב רוח קשה מאוד, גם לפני שהתחילה כל התקופה של הדיכאון (כמה חודשים) הייתי ממש ממש פעילה ומעורבת בחברה ופתאום למצוא את עצמי ככה במצב כזה… זה היה כואב.
רוב הצוות היה ממש נחמד… יש אחיות, וכוח עזר שהן ממש חמודות, פסיכיאטר, יש גם מטפלות. יש קבוצות, אומנות, כושר, מוזיקה…
כמובן שיש את הרופא האחראי שכל הבנות פחות אוהבות כי הוא זה שקצת "נותן בראש" שנתאמץ לצאת מהמצב המיואש… 😊
והבנות- מהממות אחת אחת. עם חלק מהם אני עדיין בקשר, פשוט לפעמים זה טוב שאנשים נמצאים באותו מצב שלך ומבינים בלי שתסבירי יותר מדי….
במיוחד מי שהייתה איתי בחדר.. בחורה רגישה ומבינה כ"כ…
אני זוכרת גם בשבת הראשונה שהייתי שם היה לי ממש קשה ואחת הבנות הייתה איתי ועשתה הכל כדי לשמח אותי (אם במקרה את קוראת את זה- תודה!!!!!!!!! מתגעגעת אלייך ברמותתתת)
האם זה היה בהסכמתך?
כן.
יש רגעים של יאוש?
ברור………
מה הכי מפחיד אותך?
לאבד שליטה על עצמי ועל ההתנהגות שלי (בהתקפים בעיקר) או לפגוע בעצמי
מה נותן לך כח?
לדבר עם ה'!!!!!!! זה דבר ראשון. הוא הכתובת הראשונה, הוא ברא אותי ואת ההפרעה שלי אז אני מרגישה שבאמת אין מישהו שמבין אותי יותר ממנו….
כשאני מצליחה לשלוט בעצמי, להתמודד עם טריגרים בצורה נכונה… כשאני מצליחה לתפקד גם בתקופות קשות…
וכמובן המשפחה המהממת שלי שקבלו את המצב בצורה ממש טובה ומכילה….
האם את מרגישה שאנשים נרתעים כשהם שומעים על חולי נפשי?
כן. חדמ"ש
את מבינה אותם?
כן, אני לא שופטת אותם כי באמת אין כמעט מודעות לזה אבל חבל לי שזה המצב.
טכנית, איך עובד האישפוז?
באים למיון בבית חולים (כמובן עם הפניה מהקופ"ח) ושם בודקים אותך, רופא פסיכיאטר עושה לך אבחון קצר ומחליט אם המצב מצריך אשפוז או לא, אבל בסוף המטופל מחליט אם להתאשפז או לא. לפעמים כשהמטופל נמצא בסיכון שעלול לפגוע בו או שהוא אובדני ח"ו אז מאשפזים בכפייה.
עד כמה התופעה הזו שכיחה? יש מצב שיש כאלה שמסתובבים ממש ביננו נניח בכיתה שלי, שכנים וכו' ולא רואים עליהם?
וואי, אין לך מושג כמה…. זה יכול להיות כל אחד מסביבך….. האנשים הכי "נורמלים" שאת מכירה…..
איך הרגשת כשהבנת שאת עכשיו חלק מה'אלו'?
בהתחלה הרגשתי ממש רע… כאילו אני? אני "חולת נפש"?? אבל אח"כ כשהבנתי שזה לא שונה מחולי פיזי, ושזה לא באשמתי!!!!!! ושאני בסה"כ נשמה שנבחרה להתמודד עם מחלה נפשית- ההרגשה כלפי עצמי השתנתה ממש…
איך מגיעים למצב שבו צריכים אשפוז פסיכיאטרי? או טיפול פסיכיאטרי?
לא יודעת להסביר
יש מצב להסתדר בלי טיפול גם כשצריך אותו?
לא נראה לי….
מה עוד תרצי לספר לנו ולא שאלנו אותך?
נראה לי סיפרתי מספיק 😊
הייתי רוצה אולי לבקש מכן שתחשבו על זה רגע ובפעם הבאה שאתם הולכות לדבר על "חולה נפש" או מחלקה פסיכיאטרית וכו', תחשבו שנמצאים שם אנשים עם רגשות בדיוק כמוכם, ושיכולים להראות בדיוק כמוכם!!!! לפעמים אומרים בצחוק "וואי הבנ"א הזה חולה נפש חייב אשפוז…" וזה יכול מאד מאד להכאיב למי שבאמת "חולה נפש" או מכיר מבפנים את המחלקה……
זהו, תודה על הזדמנות ותודה לאתר המושלם הזה 😊
תודה לך!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
24 תגובות
יא מהממת אחת!!
שולחת לך מכאן המון המון כח🩵.
(אפשר לשאול במה את מאובחנת? ובת כמה את?):)
תודה יעל! 💗💗
(מעדיפה לא לפרט כי זה יכול לחשוף אותי… אני בת 20)
זה בסדר:) מובן לגמרי.
תהיי חזקה נשמה יקרה 🩵🩵
וואי
אין אנשים שאני יותר מעריכה בחיים שלי ממתמודדי נפש(זה מותר להגיד ככה או שזה פוגע?)
אני ממש מרגישה כאילו אין לי זכות לשים כאן מילים.
ושהערכה שלי לא מספיקה להתחיל להבין עם מה את מתמודדת…
אבל מה שהרשים אותי הכי בראיון הזה…
זה השלמות עם עצמך…ביחד עם ההבנה והפרופורציה…החוסר מרמור…
וואו😶
לפעמים אני ממש רואה את זה איך ה’ נותן את ההתמודדיות הכי קשות לאנשים הכי מיוחדים…
למרות שאני בטוחה בטוחה שזה לא אופי מולד…
שעבדת על זה…
וואו
וואו
וואו
יואו, נדירה!
איזה בן אדם מדהים את!
💙💙
וואו, נדירה
ריגשת אותי ממש
(ואיזו הגדרה נכונה ומדויקת, מתמודדי נפש)
תודה רבה התגובה שלך נתנה לי המון כוח
💗💗💗
היו לי דמעות בעיניים כשקראתי את הראיון איתך!
את ילדה אמיצה ברמות!! אפשר לשאול בת כמה את??
יש לך כוחות נפש מטורפים!
נתת לי כיוון מחשבה מאוד שונה ולטובה,
על אנשים שמתמודדים עם כזה דבר, תודה על זה❤❤
כל הכבוד לך!
גם לאנשים מבוגרים קשה להתמודד עם מה שאת מתמודדת…
את נשמעת בן אדם חזק ויציב כל כך, זה מדהים!
אני מאחלת לך הכי טוב שבעולם… מעריצה אותך!!
תודההה תודה רבהה
אין לכן מושג כמה כל תגובה משמחת אותי
באמת גם באופן אישי זה נותן כוח
וגם לדעת שקבלתן את זה בצורה כ"כ טובה…
(אני בת 20)
❤️❤️❤️
מהממת
תודה 💗
ואו. היה לי כואב לקרוא עלזה כי אני מכירה את הנושא מקרוב…
ואני יודעת כמה זה קשה. ולדעתי זו ההתמודדות הכי קשה ובמיוחד כשחיצונית לא רואים אותה…
מעריצה אותךך
המייל לא נכון..
הוא בסדר, בדקתי עכשיו. אם לא עובד לך בלחיצה, סמני אותו העתיקי והדביקי כשאת רוצה לשלוח דוא"ל
ואוו מדהימה שאת
כמה כוחותת
תודה רבהה ❤️
וואוו
אלוקים יודע למי להביא את הניסיונות הקשיים האלה.
את אמיצה בטרוף!!! וזה מעולה שאת ככה מעלה אתזה.
תודה עלזה 🙂 ובהצלחה מעיין ❤️
תודההה 💗💗
תזכרו שכל רגע אני במצב רוח אחר 😝😅
אז כל תגובה יכולה ליפול על רגע קשה
ולתת המון כוח
אז תודהההה לכם!!!!
יואו איזה מדהימה את!
הלוואי שיהיה לך טוב יותר
❣
אמןןן תודהההה
💗💗💗💗
ואווו
באמת את גיבורה בטירוף.
בעזרת השם יהיה לך הכי טוב שיש!
ותזכרי שלא סתם השם בחר בך,
יש לך כוחות!
בהצלחה נשמה
תודה רבההה
ואמןןן
ואמןן גם שאצליח למצוא את הכוחות…!
תודה רבה!! 💗💗
מחלה נפשית היא לא מחייבת "שיגעון". שיגעון היא אחת מהמחלות נפש. כמו חולי פיזי.. וא כל מי שיש לו מחלה נפשית הוא משוגע. הוא יכול להיות הכי נורמלי שבעולם.
נכון, אבל 1- רוב העולם מתייחס למתמודדי נפש כאל משוגעים
2- תסכימי איתי שיש משהו "משוגע" בכל מתמודדים הנפש, אני מתכוונת לזה שאנחנו לא צפויים, לפעמים עושים דברים שנראים מוזרים לאחרים וזה יכול להיות בסה"כ מחרדה קטנה
3- ובכלל, מה בעצם פרוש המילה שיגעון?
די, לא לייאש, אני גם מתמודדת עם זה.. לא ברמה כמו שלך, אבל שלחו אותי לפסיכיאטר לבדוק אם אני צריכה אשפוז והמליצו לי לקחת תרופות (אמא שלי התנגדה כי זה לא כזהה חמור) ולא נתנו לי להשתתף בטיולים של הבית ספר עד שהתחלתי טיפולים, וב"ה עכשיו אני הרבה יותר טוב ואני מקווה שאני עוד אצא מזה לגמרי