לגור בקו העימות / ראיון מרתק משני קצוות הארץ!

"אשמח להתראיין אם יש לכן שאלות מיוחדות על המלחמה,
אני גרה בקו העימות- בצפון"

שתי שותפות מדהימות ואמיצות פנו למערכת במילים הנ"ל, ובזכותן קיבלנו ראיון מרתק ואקטואלי.

תודה רבה לכולכן על השאלות המעניינות שהעליתן בפוסט.

ותודה למי עדן מהצפון ולאור מהדרום שפרשו בפנינו התמודדות לא פשוטה בכלל, משני קצוות הארץ.

קריאה מהנה ומלמדת!

יש לך רעיון חדש למדור "רק רציתי לדעת"?

שלחי למייל המערכת: postimshutafot@gmail.com

איפה את גרה?

מי עדן מהצפון: באחד מיישובי קו העימות בצפון

אור מהדרום: שדרות

לדרומיות -איך עבר עליכן שמחת תורה? תפרטי כמה שמתאים לך

אור מהדרום:

קמנו ב6 וחצי מכל האזעקות וישר נכנסנו לממד, לא יצאנו ממנו עד בערך 4 בצהריים. לא פתחנו טלפונים כי לא ידענו שמשהו כזה נורא קרה, היינו בטוחים שזה מטח רגיל שיש מידי פעם (לצערנו)בערך בחמש היה בום ממש ממש חזק וחשבנו שנפל לנו בתוך הבית הטיל מרוב הרעש, אבא שלי יצא מהר מהממד לבדוק מה קרה והסתבר שנפל בבית של השכנים מולנו (יש לנו בית פרטי) אבא שלי קרא לאמא שלי מהר שתביא את הטלפון ותתקשר למשטרה. התקשרנו ולא ענו, אז עוד לא ידענו שמחבלים השתלטו על התחנה. פתאום ראינו את השכן יוצא מהבית ואומר לנו שהם היו בממד ובכלל לא ידעו שנפל אצלם, היו בטוחים שנפל אצלינו… אחרי חצי שעה בערך הגיעה כבאית לכמה דקות ומייד הלכה לעזור בעוד מקומות. רק במוצש פתחנו חדשות ושמענו על כל הבלגן. הורידו לנו את הרשת הסלולרית ולא היה אפשר להתקשר או לשלוח הודעות, ובנתיים קיבלתי מלא הודעות מחברות ששאלו אם אנחנו בסדר(הם לא משדרות) ולא יכולתי לענות. אמרו לנו להחשיך את הבתים כדי שהמחבלים לא יראו בית מואר וייכנסו. הייתה אווירת מלחמה ממש. רק ביום ראשון בערב היה הפוגה קצרה של התקפה של צהל על עזה ואז עלינו על הרכב ופשוט ברחנו, בלי כלום.

האם פינו אותך ואת המשפחה שלך מהבית? לאן?

מי עדן מהצפון:

רשמית לא פינו אבל יש תושבים שהתפנו מעצמם, ועכשיו ראש העיר שלנו מחכה לתשובה על פינוי בעבורנו

אור מהדרום:

כן. לירושלים. בהתחלה לסבא וסבתא, אחרי זה עברנו למלון, אחרי זה לדירה ועכשיו לדירה אחרת.

את גרה רחוק מהמקום לימודים/משפחה?

מי עדן מהצפון:

במקרה שלי אני לומדת בירושלים, נוסעת בסופי שבוע לבית וזה הבדלי שמיים וארץ!!! בירושלים שקט וחיים חיים רגילים וביישוב שלנו יש אוירה של מלחמה כל הזמן!!

אור מהדרום:

אני לומדת ביד בנימין, שזה חצי שעה מירושלים וארבעים דקות משדרות.

היו לכם נפילות קרוב לבית?

מי עדן מהצפון:

כן, בשכונה שלי נפל רסיס ברוך ה' לא היו נפגעים.

אור מהדרום:

כן, המון. נפלו המון טילים בכל השכונה

מישהו שאת מכירה נפצע או נהרג בכל התקופה הזאת?

מי עדן מהצפון:

שכן שלי בן 20 נהרג כחייל וגם קרוב משפחה שלי חטוף בעזה ואשמח שתקדישו פרק אחד להחזרתו בבריאות ולשלום- אלון בן  עידית.

אור מהדרום:

בעיקר אנשים שקשורים לחברות שלי. אבא של חברה דוד של חברה ושל עוד אחת, אח של חברה.. אנחנו ב"ה בריאים ושלמים

את חושבת שיש בינך לבין בנות מהעוטף בדרום / מהצפון הרבה דברים משותפים?

מי עדן מהצפון:

ברור!! זה האפילו לא שאלה, איך שאנחנו חוות את המצב זה בצורה שונה ממה שבנות אחרות בארץ חוות… הפחדים הסיטואציות ובכללי האוירה.. ועוד…

אור מהדרום:

יש בנינו הבנה הדדית של כאב שרק מי שעבר אותו יודע מהו. אני לא איבדתי ב"ה אף אחד מהמשפחה אבל איבדתי המון. ואנחנו בחוסר רצון חלק מאותם קורבנות המלחמה. יש קורבנות במוות או בחיים, בלוחמה, בנשות המגוייסים וכו'.. אנחנו קורבנות השגרה והבית, הכאב והסבל…

כמה חווית פחד בהתחלה? ועכשיו?

מי עדן מהצפון:

ת'אמת שבשמחת תורה עברה לי מחשבה של פחד והתעלמתי ממנה לא חשבתי שזה כזה בסדר גודל הייתי בטוחה שהשכנים שלי מנפחים את הסיפורים וכשיצא שבת והבנו מה קורה בארץ שלנו… אני לא חושבת שאיי פעם הרגשתי הרגשה כזאת, של קושי, אבל מיד לאחר מכן התחזקנו באמונה זה לא מציאותי לחיות בלי אמונה אני לא יודעת איך אנשים שלא מכירים את ה' שורדים.

אור מהדרום:

הפחד רודף אותך. אי אפשר לישון בלילה מסיוטים, המון המון מחשבות כל הזמן על מה יקרה אם.. עכשיו קצת יותר רגוע אבל יש עדיין פיגועים ועדיין לא מספיק בטוח..

איך את מתמודדת עם שינויים ולחצים?

מי עדן מהצפון:

ברוך ה' אני מתפקדת טוב במצבי לחץ ושינויים אבל אחר כך אני משחררת בלילה..

אור מהדרום:

המון אמונה וביטחון בה', בלי זה בכלל אי אפשר לשרוד.. הרבה תמיכה של חברות ומשפחה. יש לי חברה מאוד טובה איתי באולפנה שהיא גם מהעוטף והיא עוזרת לי גם הרבה.

מה ההתמודדות הכי משמעותית מבחינתך כרגע?

מי עדן מהצפון:

שאני נמצאת בירושלים חייה את החיים, לימודים, חברות, מבחנים, הנאות וכו' והמשפחה שלי בצפון כל השבוע והם חווים את הכל בכל רגע נתון. ויותר מזה המחשבה שזאת לא רק אני שחיה את החיים אלא גם שאר האנשים… והעולם נתקע רק בחלק מהיישובים.

אור מהדרום:

הפער ביני לבין הבנות באולפנה שלא באמת מבינות מה עובר עליי וחיות בתוך בועה משלהן..

איזה משפטים הכי מחזקים שמעת עד עכשיו?

מי עדן מהצפון:

את האמת, זה ישמע מצחיק אבל מתחילת המלחמה סבא וסבתא שלי היו אצלנו וכן גם דודה שלי אלמנה- ושתי ילדיה. באחד הלילות בת דודה שלי הקטנה שישנה איתי אמרה לי (מי עדן) את יודעת שה' אוהב אותנו, את יודעת שה' שומר עלינו? את יודעת שאנחנו אף פעם לא לבד!!! – לא עזר כל המשפטים שחברות שלי אמרו לי, התמימות הזאת של בת דודה שלי הכי חיזקה אותי ומאז כל פעם באזעקות, בלילות שיש פיצוצים וזה מפחיד אנחנו ביחד מחזקות אחת את השניה והיא רק ילדה בת 9 טוב כרגע אני חזרתי ללימודים שלי בירושלים והיא חזרה לבית שלה אז רק בשבתות אנחנו ביחד.

אור מהדרום:

אחרי כל חושך גדול יבוא אור גדול, ה' קובע את המצב ואת את מצב הרוח, ואין לי ארץ אחרת!!!!

את רואה את עצמך אחרי המלחמה חוזרת לבית בעוטף ואפילו מתחתנת שם?

אור מהדרום:

בטחחחח!! שדרות זאת העיר הכי יפה בעולם והקהילה שם זה משפחה אחת ענקית שמחה ואין עליהם! נ.ב- לכל מי שלא מכירה שדרות זאת עיר פיצפונת כמעט עיירה, אין רמזורים בפנים ובקושי תמרורים וכזה.. מן יישוב גדול ונעים..

רציתי לשאול למה לא מזכירים את יהודה והשומרון? מה שהולך שם זה פשוט העלמת עין

מי עדן מהצפון:

את שואלת אותי? אני באמת לא יודעת, לא נכנסת לכל החדשות ונמנעת מלהתעסק בדברים שאני לא מבינה בהם, יכול להיות שאולי זה נשמע מתנשא אבל גיליתי על עצמי מתחילת המלחמה שהכי טוב בשבילי זה להמנע מלהכנס לחדשות וכו'…

אור מהדרום:

אחותי, יש לי משהו חשוב להגיד לך. אני זוכרת את עצמי מגיל קטן רצה לממד באזעקות, לא ישנה בלילה, סובלת, מתפנה מהבית, חוזרת לבית ושוב… ועם כל המצב הדרוש תיקון הזה תמיד תמיד היה אכפת לי מה קורה בגבעות ובמאחזים ובכלל בארץ. יש המון נושאים דורשי תיקון בארץ והתפקיד שלנו זה לתקן אותם.. אז את מוזמנת באהבה להתחיל מחאה או פרוייקט או קמפיין או מה שאת רוצה למען יהודה ושומרון ואני בהכי שמחה יתמוך בכם. אבל כרגע משתוללת פה מלחמה ועם כל הכבוד וההערכה שיש לי לאנשים הצדיקים שם- אני כרגע עסוקה בבעיות שלי. אדרבה- יש לך כח, תפעלי ותעשי! אבל את מצליחה להבין אותי שקשה לי לעמוד בנטל אחזקת העולם כולו על כתפיי הקטנות? סומכת עלייך שתעשי מה שנכון. ושכוייעח על האכפתיות!!

מה קורה עם הבגרויות שלך? קיבלתן הקלות? ואיזה?

מי עדן מהצפון:

כבר עברתי את כולן ברוך ה' אני כבר בשנה אחרונה בסמינר  י"ד… תאמת שלא קיבלתי שום הקלות ואפילו חייבו אותי להגיע ללימודים גם שהייתי בבית ולא היה כל כך אפשרי לנסוע.

אור מהדרום:

אני בכיתה ט', אז פחות שלב של בגרויות😊 אבל מוותרים לי קצת על שיעורי בית ומבחנים אבל בסוף זה בעיקר תלוי בי… מאוד קשה לי כרגע עם כל הלימודים והבצפר בכללי. חוצמזה שאף אחד לא דואג לי יותר מידי, אני זאת שצריכה לפתור את הבעיות של עצמי. הקלות בבגרויות לא יהיו לי לצערי..

מה היו נקודות האור שהיו לך מתחילת המלחמה?

מי עדן מהצפון:

יש לי חברה שבדיוק בחול המועד היא היתה אצלי ולא הצלחתי להאמין שאני לא אראה אותה במשך כל תקופת המלחמה שבעצם לא התאפשר לי לחזור ללימודים והדבר שנתן לי אור זה שהתחלתי לכתוב לה כל פעם במחברת מה אני מרגישה ואיך שאני מתגעגעת והתקווה הכי גדולה האמנתי שבקרוב היא תקבל את זה לידיים שלה. ובאמת זה קרה.

אור מהדרום:

בעיקר בעיקר- השמחה! כל פעם שהיה לי קשה ממש וכמעט נשברתי אמרתי לעצמי שאני לא יכולה להישבר כי אז איך אני ירקוד אחרי זה… אני אוהבת לרקוד ממש וזה הכי החזיק אותי.. וגם כמובן ה' יתברך נותן כוחות..

מה עובר לך בראש כשאת חושבת על העתיד?

מי עדן מהצפון:

מפחיד, מפחיד, מפחיד, לא רוצה שהילדים שלי יחיו בכזה עולם, אני רוצה שהמשיח כבר יגיע והקב"ה יוריד לנו את ביתו זה החיים שאני רוצה לילדיי

אור מהדרום:

מה יהיה, איך יהיה, איזה אדם אני אהיה אחרי המלחמה ומה ישתנה בי.. האם העיר תחזור להיות כמו שהייתה או  שתתפרק חס וחלילה.. האם למנהיגים שלנו יהיו את העוז והתבונה לעשות מה שנכון להחזיר אותנו אל גוש קטיף ואל העוטף בביטחון.. כל מיני שאלות😊

איך את מרגישה עם המחשבה שיש בנות באיזורים אחרים בארץ שאפילו לא שמעו אזעקה אחת עד כה?

מי עדן מהצפון:

מציק לי, שהן לא מבינות בכלל מה אני מספרת להן זה נשמע בסרט מצוייר, והן חושבות שאני סתם בהיסטריה או בטראומה וכו'..
אחיות, אנחנו ככה חיים באמת, בכל רגע נתון של תקיפה הבית רועד מעוצמת היציאות של הפגזים, יש לנו טנקים ברחובות וחיילים בכל אבן במדרכה. החנויות נסגרות מוקדם!! ובכלל לא הכל פתוח, לא מסתובבים לבד בערב. והערבים כל הזמן מפחידים אותנו עם האופנועים שלהם ועושים רעש של אזעקה.

אור מהדרום:

זה מבאס מצד אחד, כי לפעמים כשאני מספרת דברים אז בנות נבהלות ממש ואוטומטית אומרות לי שאני גיבורה וכזה בלי באמת להבין.. או שהם אומרות כזה "וואי מבינה אותך" וכאילו נשמה את לא באמת מבינה… אבל זה גם מחזק כלכך, לדעת שלא כולם סובלים, שיש עוד תקווה, שגם אם אנחנו מתפנים וזה הכי קשה בעולם- עדיין יש מקום בטוח להתפנות אליו וזה בכלל לא מובן מאליו..

מה היית הכי רוצה שהעם שלך יעשה עבורך? מה אנחנו יכולות לעשות עבורך?

מי עדן מהצפון:

להתפלל ולבקש על גאולה זה מה שה' רוצה שנזעק אליו שאנחנו רוצים גאולה וביננו מה יהיה יותר טוב מזה? סוף סוף יגיע שקט ונוכל להינות מהעולם האמיתי ומחיי הנצח!! בואו נתאחד יחד נאהב אחת את השניה לא נריב עם האחים ואחיות שלנו ונעשה בשמחה מה שההורים מבקשים מאיתנו וביום שיהיה שקט זה הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש.

אור מהדרום:

המון המון תפילות!!! בנות בבקשה תרבו בתפילות עלינו, על בריאות הנפש שלנו, על בריאות הגוף, על הצלחת חיילנו הקדושים שנלחמים שם בכזו גבורה כדי שאנחנו נוכל לחיות.. הייתי רוצה לראות יותר רוח התנדבות בעם, רצון לעזור, אש בעיניים!! חודש אחרי תחילת המלחמה אנשים פשוט שכחו והעזרה שהייתה כלכך משמעותית פשוט נעלמה, ואנחנו כלכך צריכים אתכם, עדיין! אז תבואו לבקר ולעזור במלונות, ביביסיטר ללא תשלום לנשות מגוייסים, עזרה בחקלאות בכל מקום בארץ- זה קריטי! המון חקלאים עכשיו חייבים עזרה כדי לשרוד- כל הפועלים ברחו.. להרבות התוועדויות, עצרות תפילה, פרקי תהילים משניות לימוד תורה וכל מה שאפשר!!

יש לך איזה סיפור מיוחד שאת יכולה לשתף עליך מהתקופה הזו?

מי עדן מהצפון:

בתחילת המלחמה אחרי שכולנו שמענו את הזוועות שנעשו, היה אצלנו אזעקה, נכנסנו בפעם הראשונה לממ"ד בבית וגילנו שהדלת והחלון לא נסגרים טוב ואז בנוסף להכל דיווחו לנו להשאר בבית נעול לכבות אורות ולסגור הכל ולהיות בשקט כי- "יש חדירת מחבלים" זה היה הרגע הכי טראומתי בשבילנו ישבנו בממ"ד אמא שלי לא הפסיקה לבכות אבא שלי לא הסכים להיות בממ"ד והוא אסף מהבית את כל כלי העבודה שלו בשביל שיהי לו לאמצעי הגנה.
בקיצור ישבנו שם בחושך והייתי בטוחה שזהו אם יכנס משהו לבית עכשיו זאת הפעם האחרונה שלי בחיים אז מה אני רוצה לעשות בפעם האחרונה בחיים שלי?
כל מיני חברות שלי שדאגו לי התקשרו והן בכלל לא הבינו את הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה בפחד איום!!
זה היה בכלל לא נעים ועוד יותר מזה כשהודיעו שזה היה אזעקת שווא אז כל החברות שלי אמרו לי אחר כך טוב בקטנה… ואני בתוך תוכי עוד יותר כעסתי כי זה לא היה בקטנה חווינו הרגשה בכלל לא נעימה ואמיתית לכל דבר – פחד אמיתי!! זה שבסוף הרגיעו אותנו שזה אזעקת שווא זה לא אומר שלא קרה פה משהו..

אור מהדרום:

וואו זאת השאלה הכי קשה, כי כל התקופה הזאת היא חתיכת סיפור😊 אבל אני אשתף אתכן במשהו שמאוד קשה לי לדבר אז מזל שזה בכתיבה.

כל האיזור של רעים ובארי, איפה שהיה הטבח במסיבה וכו', עכשיו נפתח למי שרוצה להגיע. זה מקום קדוש עם דם של אחינו הטהורים שנשפך שם על היותם יהודים. הולכים שם אנשים ממש בחרדת קודש. אדמה שבגדה בבניה ועכשיו הזמן לנקום את נקמת דם עבדיך השפוך!! אז חברות שלי הציעו שניסע לשם וזרמתי איתם, לא חשבתי שזה יהיה לי כל כך קשה. מיד כשעלינו על הכביש כבר התחלתי לבכות בטירוף לא הצלחתי להכיל את הכאב הזה. נכנסתי להתקף חרדה נוראי זה היה סיוט. אבל המשכנו לנסוע וברגע שהגענו למקום ממש של המסיבה חברות שלי ירדו מהרכב ואני לא הצלחתי, פשוט לא העזתי לדרוך על האדמה הנוראה הזו. חברות שלי יצאו ונשארתי לבד באוטו. קצת אחרי שהן יצאו ההתקף חרדה החמיר ופשוט צרחתי ובכיתי וממש צעקתי "לא! לא! לא!!!!" ניסיתי כאילו להילחם בסיוטים וזה היה כלכך מייסר, לא העזתי לרדת לאדמה ולקרוא להן כדי שניסע כבר אבל גם כמעט נחנקתי כבר מהבכי והצעקות, ואז חברה שלי שהיא מכירה אותי ממש טוב וחשבה שאולי זה באמת לא טוב שאני יהיה שם חזרה לאוטו ומצאה אותי במצב נוראי כזה וישר קראה לשתי הבנות האחרות כדי שניסע. בשנייה שיצאנו קצת נרגעתי אבל עדייך הלב שלי דפק בטירוף ובכיתי מלא, עד שהגענו לבית של אחת הבנות ושם הם הביאו לי מים וניסיתי להירגע ובקושי הצלחתי… רק אחרי יותר משעה הצלחתי לנשום נורמלי. זה חלק ממה שאני מקריבה למען ארצי היחידה והקדושה שאני כלכך אוהבת.

מה עוד תרצי לשתף אותנו ולא שאלנו אותך?

מי עדן מהצפון:

אמממ, סתם לשתף, שעכשיו אנחנו ממש כל הזמן נמצאים במתח לקראת הגזרה שמתחממת, יש לנו מקלט בפרטי בשכונה (בבית של ההורים של החייל שנהרג בשכונה שלנו) והדברים שלנו כבר שם קניות ובגדים ששמנו שם מתחילת המלחמה, הם הסכימו לארח אותנו למקרה ויהיה התקפה קשה- כי הממ"ד בבית שלנו לא בטיחותי למצב של מתקפה…

אני לא רוצה שנגיע ליום שנצטרך ללכת לשם, אני רוצה שכבר יהיה שקט!!! תתפללו על זה חזק,

אני בטוחה שעכשיו אחרי ששיתפתי קצת ממה שאנחנו חווים בכל רגע יותר קל להתפלל ולכוון שיהיה שלום, ושהגאולה תגיע!!
ותתפללו עלי שיהיה לי כוח!!!!!!

תודה אחיות אהובות

אור מהדרום:

תהיו חזקים, עם ישראל חי ומנצחח!!

אוהבים אתכם:)

תודה לשתיכן! ריגשתן, ונתתן לנו הצצה חשובה מאוד להתמודדות של רבים רבים בעם כעת.