בחירה במבחן / 18

לבחור כל פעם מחדש

לפרק הקודם

יום שלישי.
אני יוצאת לחצר עם ספר המאמרים. איכשהו מירי הרגישה משהו כנראה ושלחה לי הודעה בדיוק בזמן.. אמרה שפנוי לה היום, ואולי נמשיך ללמוד.

פותחת את ההודעה האחרונה ממנה, לא יודעת מה קרה אבל כיף לראות את ה'צדיקה שאת' או סתם צדיקה שהיא כותבת לי, מחמם:)

ב17:00 אני מתקשרת, לפחות עובדת בדיעבד על הכרוניות שלי בכל מה שנוגע לזמן ,אני מהרהרת.

"הי הניה! מה שלומך צדיקה?" אני מחייכת.

"ב"ה מצוין:)" וכ"כ שמחה שזה נכון!

"איזה כיף לשמוע! איך הולך?"

"האמת.." אני בוררת את המילים, "לא ממש הולך.. תפילה לפעמים מתפקשש לי, ואני עדיין צריכה להלחם עליה.. גם מהבסיס.. וזה מתסכל , כאילו לא בחרתי שבוע שעבר ב-אמת הזאת שדורשת גם להתפלל כל יום.."  אני נושפת בתסכול..

"ההא" היא מהנהנת. "מבינה אותך.." ושקט.

"הניה, מה היה קורה אם אחרי שהיינו בוחרים פעם אחת, הכל היה חלק?"

"הייתי צדיק עכשיו" אני מגחכת.

"בדיוק, הרע תמיד ילחם, כל עוד את רצינית ורוצה לעשות טוב. אין מה לעשות.. זה דרך החיים.. ואנחנו? נצטרך כל הזמן, כל רגע, לבחור. בטוב."

אני מרגישה שהחיוך שלי חודר את הפלאפון.

"הבחירה היא תמידית, היא כל רגע ורגע. אבל את כבר יודעת מה האמת, נכון?" אני מהנהנת בנחישות.

ואנחנו מתחילות ללמוד…

**

אפילוג. חצי שנה יותר מאוחר.
יום שישי לחוץ. מצב הרוח נמצא ב0 ולא רק בחוץ.

תסכול מצטבר, מוצא דרך להתפרץ מול חברה,

שיא הטינייג'רות, ואני רפויה על המיטה.

זרמים של רגשות, ים של מחשבות.

ואני אחת שהיא בכלל לא היא.

"אוף, איזה מתסכל.." שושי כותבת לי, אחרי הודעה מפרקת.

"מאוד" ים דביק של מחשבות.. איפה הניה החסידית? הלכה לבלי שוב?

שחרית- מקפידה, מנחה- לא מפספסת, תהילים- מזגזגת, חומש- זה כבר כואב.. ומפה, מפה זה לא בדיוק עולה..

כבר לא זוכרת את הימים הטובים האלה, שהגיעו אחריהם רצף של מבולים..

או קצת חשיבה, במצב שכבר אין כ"כ מה לעשות ומסקנה אחת דוקרת.

הלכתי לחפש את האמת שלי, ושם נאבדו לי כל מיני דברים… אני משתפת את שושי במסקנותיי.

והיא כמו שושי, עקשנית.

"את יודעת מה הרבי אומר על זה, נכון?"

"על מה?"

"נוו על ירידה לצורך עלייה.."

אני מחכה בשקט, חוסכת את ההקלדה שלי ויודעת ששושי לא תאכזב.

והיא לא אכזבה, אני מציינת בחיוך, גם הפעם.

" את מכירה את המשל הזה של הגרעין, שכדי שהוא יצמח הוא צריך להירקב בתוך האדמה, נכון? לכאורא זה נפילה בשבילו, אבל האמת היא שרק ככה הוא יוכל לצמוח!
וזה מה שהרבי אומר. כל ירידה היא לצורך עלייה, ויודעת עוד משו, אפילו עוד יותר מזה! הירידה עצמה נחשבת לעלייה , כי היא מביאה את האדם למקום נעלה הרבה יותר ממה שהיה!
ועוד משפט חזק ששמעתי פעם: מה שהיה -בהשגחה פרטית , מה שיהיה -בבחירה חופשית! זהו הניה, מאמינה בך חזק!! ונכון שמתחרטים וזה כואב, אבל את יכולה לקפוץ מכאן הכי גבוה! ובלי ייאוש, תעשי לי טובה…"

"צודקת.." אני מחזירה לה.

נשענת על הקיר מאחורי ונושמת עמוק.

הדרך ארוכה קצת יותר ממה שחשבתי.

ואולי זה החלק המעשי של הבחירה..

ובכל זאת, לא ירדנו כאן כדי לנוח ותורי עכשיו לתפוס את עצמי ולהיות מי שאני באמת..

זה יהיה קשה, אבל יש לי את הכח ואני ממשיכה.

ממשיכה במסע שעוד לא נגמר,

בהליכה שתמשיך גם מחר,

בלבחור שוב,

ובכל רגע.

באמת.