מציבות ושממה.
אני הולכת לשרוף את העולם,
ואין איש שיעז לעצור בעדי.
כל האנשים ימשיכו בעניינם,
להבות אש מרצדות בתוכי.
וכל האגמים וכל הנהרות,
לא יצליחו לכבות אותי.
אף אלף כבאים ומילים רטובות,
לא ירגיעו את הלבה שבי.
מיליוני מילים נבובות,
מרצדות בחלל השחור שמולי.
ואני קוראת תיגר, בשפתיים יבשות,
צועקת בכיכר העיר, מוקפת אך לבדי.
כמה שברים ומעט אהבות,
חרטו את רישומם על לבי.
צועדת, מסומאת מכל פנים זרות,
חומה מגוננת, שומרת על עצמי.
ומעבר הנהר, שם עולם מסתובב,
סביב עצמו הוא חי כבר דורות.
ואני לא מפנה מבט אל מי שאוהב,
בורחת אל חיים ללא פחדים ודמעות.
האש שלי בוערת, מכלה עצמה,
הביטו בי, נערה אבודה.
כי אש היא אש, אוכלת אהבה,
משאירה מציבות שיש ושממה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
זה הגיל שלנו…
וזה מה שמאפיין אותו… בדיוק.
והכתיבה שלך היא וואו אחד ענק.
harry את כל פעם מרסקת לי את הלב מחדש…
הכתיבה שלך כואבת ושורטת אבל אמיתית ויפה!!
את מרשה לי לחבק אותך???
???
אעעע
הכתיבהההההה!!!!!!!!
אאוצ'.
לשרוף את עצמנו, במודע.
אלוקים!
איזה אפר משאיר השיר הזה,
והתקומה…?
היא עדיין מתחת למצבה, כנראה.
וברחתי.
אני אוהבת את הכתיבה שלך, הארוש.
ואחרי הכל, זה היה שיר יפה.
אמאלה מה זה הדבר הזה??
וואו.
זה כל כך…?
אוצ'.
וואו.
בום ללב.
Harry!
כמה עומק.
ואיך נכנסת לי למקום כל כך עמוק בלב.
–
בואו נלך ונשרף את העולם ביחד,
שתי נשמות אבודות.
בואו נברח לקצהו,
נננסה למצוא מקום,
ומישהו שיקשיב לצעקה בכיכר העיר,
מבין כל האנשים שמקיפים אותי, חירשים.
בואי נרוץ ביחד.
———
אני עדיין המומה מהעומק שמסתתר בכל שורה,
להעתיק ולשמור.
המילים שלך נגעו בי ותודה לך על זה.
אוהבת אותך!
מעריכה ❤