כמה אירוני שזה חרוז…
שִׁירָה הֲמוֹנִית
שֶׁעוֹלָה
מִקֻּפְסַת סַרְדִּינִים יוֹקֶדֶת
בְּשָׁחֹר וְלָבָן
בִּזְקָנִים וּפֵאוֹת
נִגּוּנֵי נְשָׁמָה
זוֹ תּוֹרָה
צְוָחָה הֲמוֹנִית
שֶׁעוֹלָה
מִקֻּפְסַת סַרְדִּינִים מְבֹהֶלֶת
בְּאָדֹם וְכָחֹל
בִּזְקֵנִים וִילָדִים
חֶנֶק לֶהָבָה
זוֹ שְׂכָרָהּ?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
וואו. פשוט וואו
נתחיל בשם שלך. מדליק. אהבתי ממש.
זה היה וואו
קצר קולע ונוגע
בום לפרצוף, אחחח.
עצוב זו לא מילה. מטלטל.
נ.ב.
איזו כתיבה יפה.
אין לי מה לומר.
רק שאת מוכשרת נורא.
כשסרקו את רבי עקיבא במסרקות של ברזל וכשהורידו לרבן גמליאל (נראלי הוא) את עור הפנים. צווחו המלאכים ותהה משה רבנו זו תורה וזו שכרה?
וזו הייתה התשובה: שתוק, כי כך עלתה במחשבה מלפני.
אז אנחנו שותקות ומדמות קצת את וידום האהרון, קצת מהגדולה שלו?
נגעת בנקודה??
.
אמאלהה!!!
אני לרב לא מגיבה לשירים. אבל הייתי חייבת.
מה זאת הכתיבה הזאת????
כמה אמת זורמת ממנה.
פשוט וואו!
?????
למה אנשים כותבים כל כך יפה וחד?
זה כואב.
ה'.
אאוצ׳.
את כותבת מדהים.
פשוט אגרוף ללב?
עוד אסון ,עוד אסון,עוד אסון,עוד אסון…
מתי יגמר?!!
משיח עכשיו!!!!!!!
אייששש
אני היחידה שהרגישה קוויץ' כזה בלב?
ואו ואו ואו!!
כתיבה מטורפת!!
עזבי את זה שאת כותבת ממש ממש יפה.
אני חייבת לציין, שהכותרת העלתה לי דמעותף והמשכתי לשיר, התרגשתי כל כך, תמונה מסוימת עלתה לי לראש, וכמעט ששטפתי את המקלדת בבכי, אבל בלעתי את הגוש כדי לענות לך על השאלה.
זו שכרה?
זו לא שכרה. למרות שדוד שלי היה מלא בתורה, זה לא קשור. זה פשוט קרה. בוא נאמר, שכל אחד מהקדושים והמתוקים האלה, היה תריך להיפר מהעולם. כל אחת מהמשפחות הייתה צריכה לעבור את הצער הנורא הזה (והוא באמת נורא כל כך!! כווץ' בלב!!!). כך נגזר משמים, וכך נכתב ונחתם. אבל, במקום שזה יקרה ח"ו בפיגוע בירושלים, או בתאונה על כביש החוף, לכל יהודי טהור בנפרד, הרי זה קרה במירון, אחרי התרוממות גדולה כזו, מתוך צוותא אדיר, מתוך התעלות. זה קרה לכולם יחד, ובמקום צער של משפחה בודדת, זה הפך לאבל לאומי, שכולם מתחזקים ממנו!
לא, אני לא שמחה בכלל על האסון, אני עצובה על הבני דודים היתומים שלי, ועל כל אחד ואחד מהנפטרים. אבל אני מבינה ורואה את ההשגחה הפרטית שבכל פרט מהסיפור הזה.
זו שכרה!