אני שבפנים

אני שאתה
*הוא לא בוכה בדמעות כשכואב -אבל הכאב שורף לא את הלב. ואני חושב שהוא למציאות לא ער, ולא יודע שבפנים הלב שלו סוער.
*הוא לא בוכה בדמעות כשכואב -אבל הכאב שורף לא את הלב.

ואני חושב שהוא למציאות לא ער, ולא יודע שבפנים הלב שלו סוער.

*הוא לא מתעצבן וכועס בתנועות-אבל הכעס ממלא לו את כל המחשבות. ואני חושב שהוא עדין, ולא יודע שהלב שלו לא תמיד חסין.

*הוא לא צועק כשהוא מתלהב-אבל הרגש נמצא עמוק בלב. ואני חושב שהוא אדיש, ולא יודע שבפנים הוא בכל העוצמות מרגיש.

*הוא לא זועק כשהוא חושש-אבל עמוק בפנים הפחד מגשש. ואני חושב שהוא מוזר ולא רגיל, ולא יודע שהחשש אצלו הגדיל .

*הוא לא מחייך, החייך לא צובע לו את הפנים-אבל הוא שמח שימחה אמתית ,מבפנים. ואני חושב שהוא פסימי ,ולא יודע שהוא גם אופטימי.

(*הוא שואל כדי להתריס-הוא פשוט רוצה לבנות את האמונה שלו מהבסיס. ואני חושב שהוא סתם אוהב ורוצה להתווכח כדי לא לאמין ,ולא יודע כי באמת בלב הוא רוצה וכמאה להבין.)

-הוא לא מראה את הרגשות שלו לסובבים-אבל בלב הרגשות נמצאים, מסתתרים. ואני לא מבין ולא מוכן לשחרר, אני רוצה לדעת איפה הרגש מסתתר.

וההוא הזה הוא לפעמים גם אני, כי כל אחד לפעמים את הרגשתו אוסף ואת הסביבה לא רוצה לשתף.

מי קבע שעצוב אז צריך לבכות ולא לשמור בלב את הדמעות? וכשכועס אסור בפנים להתבאס? בבקשה אל תקבלוני כחייזר ואל תיראו בי המוזר, אלא תקבלו אותי כמו שאני.
ותדעו שאני גם מרגיש ואוהב-אבל את הרגשות משאיר עמוק בלב.