אני משוחררת

הבנתי משהו חשוב
כמו רוב הבנות יש לי חברות ברוך השם, נחמד לי לדבר איתן, להתכתב, לצחוק וכו, וזה זורם לי לגמרי, לא מתלבטת הרבה לפני שמתקשרת.
אבל.. כשאנחנו כמה חברות יחד, אני מרגישה לפעמים כל כך מוזר, כל כך לא שייכת, כל כך מחוץ לקבוצה וזה מוזר כי עם כמה מתוכן אני ממש חברה וגם עם השאר מסתדרת לא רע, אז איך תמיד כשאנחנו יושבות הרבה חברות יחד אני מגלה שהחברות שלי בשיחה ואני בחוץ, מרגישה לא קשורה לעניין, תקועה ולא מעניינת?!
פתאום הדיבור לא זורם לי ושום דבר לא מצחיק לי ואני שואלת את עצמי אם באמת אנחנו חברות ממש.
חשוב שתבינו – זה לא שהן נותנות הרגשה לא טובה, ההיפך דואגים אחת לשנייה ובכל זאת – כך אני מרגישה.

אז חשבתי קצת על העניינים… והסתכלתי הרבה מסביבי… הגעתי למסקנה שעם הבנות האלה כיף לי ונחמד כשנמצאים לבד, אלא שבאופן טבעי כשהרבה בנות נמצאות יחד מרגישה כל אחת מהבנות קצת לא בנח ולכן שותקת הרבה או לחילופין מרגישה צורך לדבר יותר מהרגיל.
הבנתי שזה בעצם טבעי ולא מראה על שום דבר בעייתי בקשר עם החברות. התובנה הזו נפלה בי ממש לא מזמן אבל מאז אני כבר רואה את השינוי על עצמי, אני יושבת עם חברות ומזכירה לעצמי שאנחנו חברות וזה נורמלי להיות לבד גם כשכולן בשיחה יחד והכל בסדר ותקין! ומותר לי לראות את כולן הולכות לאיזה כיוון ולא להצטרף, זה עדיין לא אומר שאני לא חברה שלהן! אני כבר לא מרגישה שזה בעייתי שאני לא בשיח הכללי, אני כבר לא חושקת להיות שותפה לשיחה של הזוג מהמשך השולחן (גם ככה לא שומעים..) אלא מרגישה מספיק בטוחה כדי לפתח כזו שיחה בעצמי עם זו שלצידי, כאילו אנחנו לבד.
הזרימה הזו עושה משהו טוב אצלי ואצל החברה סביבי.
אני משוחררת!!