לימוד משותף לכבוד י"א ניסן
חודש טוב יקירותיי.
בעוד עשרה ימים נחגוג בע"ה את יום הולדתו של הרבי, י"א בניסן.
החלטתי לשתף כאן חלק מההכנה שלי בלימוד המאמר "ביום עשתי עשר יום" מי"א ניסן תשל"א, באמצעות לימוד המשלים והדימויים המיוחדים המופיעים במאמר ובביאורים שלו. הרבי מביא במאמר את עניין הבחירה של עם ישראל בקב"ה ושל הקב"ה בעם ישראל, והפסוק הראשון הוא מתוך סדר הקרבת קרבנות הנשיאים (שאנו אומרות בימים אלו), כאשר הנשיא האחד עשר המקריב, בי"א ניסן, הוא נשיא שבט אשר.
מזמינה בחום כל אחת שמעוניינת להרחיב ולהוסיף בתגובות, סיפורים וביאורים שלמדה / שמעה.
בל"נ אשתדל להעלות מידי יום פוסט אחד קצר, על פי סדר האותיות.
המשל הראשון: "אנא נסיב מלכא", מופיע במדרש על הפסוק "חלקי הוי' אמרה נפשי"
חשמל עמד באוויר כשהמלך מלכיאלי ופמלייתו חצו בדהרה את גבולות העיר.
בני העיר עמדו דוממים ומתוחי-גו ביראת כבוד. העיניים לא שבעו מלנסות לקלוט את המראות, את הכמויות, את הלבוש העשיר, כמות הפרשים.
מאחורי בני העיר היו ימים ארוכים של הכנה למעמד האדיר. החל מהרגע שמשרתו המרשים של המלך ירום הודו הגיש למושל העיר את כתב ההודעה על הביקור הצפוי, נכנסו כולם לקדחת הכנות, על מנת לקבל את המלך ושריו באופן המכבד ביותר.
הכרוז עבר בעיר הלוך ושוב, מכריז אינספור פעם את התאריך המרגש. מצווה על כולם להכין בגדים מתאימים, מתאר את סדר קבלת הפנים ואת אופי ההנהגה המתאים לארוע.
נכבדי העיר היו עסוקים אף יותר בתכנון מעשי, המושל הטיל עליהם תפקידים רבים. הם דאגו למקהלת ילדי העיר, לכיבוד, לשולחן הכבוד, לתכניות ולבקשות שיוצגו בפני המלך… עבודה רבה.
והנה הגיע הרגע הגדול מכל!
דקה שקטה ארוכה ומכבדת קיבלה את הבאים, ומיד אחריה פרצה התזמורת במארש מלהיב. הילדים וההורים לבושים חגיגי השליכו פרחים יפהפיים וכל העם הלך והתקדם לו אחרי הפמליה בשביל, לאולם קבלת הפנים.
בעוד הם משתרכים בעקבות כולם, הבחין עמיאל שחנפיאל תוחב את ידו שוב ושוב לכיסו, מלטף שם איזה גוויל נייר מבצבץ. חיוך עקום התפשט על פניו מקצה האף אל קצה האוזן "אז מה יקירי, גם אתה מנצל את ההזדמנות לבקש טובות הנאה? מה כתבת שם במכתב הבקשה שלך?"
חנפיאל לא התבלבל "בוודאי, רק טיפש יפספס הזדמנות כזו. יש לי כמה פרוצדורות לסדר. שיפוצים, הוספת מרפסת… כאלו דברים. שמתי עין על שר התשתיות, הוא נראה לי איש לעניין. אני מתכוון לגשת אליו ולבקש את עזרתו".
"יפה, יפה" חפן עמיאל את זקנו בתנועה סתמית.
"מה יפה כל כך, וכי אתה לא מתכנן לבקש משהו ממישהו?" התגרה בו חנפיאל
"מתכוון. יש לי בעיה עם העלאת המשכורת. שר האוצר נראה לי האיש הנכון להעמיד את הבוס שלי במקום. כבר החלטתי מה להעניק לו כאות תודה"
"בקיצור אתם שניכם לא פראיירים" השתחל לשיחה תחמניאל. "אבל נראה לי שהבחירה שלי הנבונה ביותר".
השניים נעצרו מלכת, מביטים בו, מנסים לעכל את התפרצותו לשיחה יחד עם מילותיו האחרונות.
"נו, במי אתה בוטח לעזרה, בשר החוץ? רוצה לעבור דירה?" לגלג עליו עמיאל.
"האמת שכן, שר החוץ. אבל לא בשביל לעבור דירה. יש לנו ירושה ענקית שתקועה מעבר לים…" הוא הנמיך את קולו. אך לפני שסיפק בידו לסיים את המשפט, הבחין חנפיאל חד העין שצל מלווה אותו מימין. צילו של נבוניה. הוא מלווה אותם כל הדרך ושותק.
זה לא מצא חן בעיני חנפיאל.
"מה אתה שותק?" הוא ניסה להציץ לכיסים "איפה הבקשות המיוחדות שלך?"
נבוניה חייך. "הבקשות שלי בראש שלי" הקיש באצבע קלה על קדקודו.
"אבל רבותיי אני מאזין לכם ולא שוכנעתי"
"מדוע? וכי אין זה טיפשי שלא לנצל הזדמנות ששרים בעלי השפעה יכולים לבוא לקראתינו? מתי עוד תהיה קרוב אליהם כדי פסיעה?"
"כן, לנצל את ההזדמנות זה טוב" השיב נבוניה בכובד ראש. "השאלה למי לפנות"
הם היטו אוזן. חששו לפספס.
"אני סבור כי המלך הוא היעד הנכון בשבילי. כל השרים הם נחמדים אבל המלך יכול להזיז אותם ממשרתם. היום ביקשת בקשה ומחר הוא מובטל ואינו יכול לסייע לך. אבל המלך…" התנשף בהערכה "הוא מעל כולם".
"אני בוחר במלך".
הנמשל: עם ישראל ואומות העולם, במי בוחרים?
על פי תפיסת עובדי האלילים, להקב"ה יש משרתים בעלי תפקידים בעולם, שיש הם יכולת להשפיע טוב מעצם תפקידם.
ולכן הם בוחרים להשקיע בלעבוד לאותם בעלי השפעה כביכול, שתחת האלוקים, כדי להשיג מהם טובות הנאה. כפי שעמיאל, חנפיאל ותחמניאל משקיעים את פנייתם לשרי המלך ולא למלך עצמו.
אם נדמה את זה למושגים של העולם שלנו, זה סוג של להתחנף למלצר על מנת לקבל ממנו שירות יותר טוב. על אף שאנו יודעים היטב שהוא לא בעל המסעדה ולא מבשל את המנות. רק מגיש אותן.
עם ישראל לעומתם (נבוניה), אינו מקבל שום אפשרות של ממוצע בין הקב"ה לבין בוראיו. עם ישראל יודע שאין לאף אחד מלבד ה' יכולת השפעה אמיתית. הדימוי הנכון להבנה זו הוא "גרזן ביד החוצב". לגרזן אין השפעה משל עצמו, ולא רצונות משל עצמו ולא יכולות לבצע שום דבר. רק בכח הנפת החוצב נעשית הפעולה של הגרזן.
ולכן הם עובדים את ה' לבדו.
אנחנו בוחרים במלך!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
אנא נסיב מלכא.
חני!! איזה כיף שאת מביאה לנו ביאור נפלא על המאמר. אשתדל ללמוד בכל יום. תודה לך?
בהצלחה יקירתי!
מהמם!
אני כבר חלק מהלימוד:)
תודה!
איזה כיף!
תודה חני,
לא שנראה לי שהמילה הזו מספיקה ובכל זאת…
זה המינימום, לא?
תודה רבה אילנית!
לא עדיף לבחור באדם שהכי קרוב למלך?
המלך הוא עצום ואדיר לעומתינו, הוא אומנם יכול הכל, נכון. אבל הוא לא תמיד פנוי לבקשות הקטנות והמגוחכות שלנו.
וגם.. אנחנו קטנים מדי בשביל להיות קרובים אליו. אולי כדאי להתקשר לאדם שהכי קרוב למלך, וכך נוכל דרכו להתקשר למלך בעצמו.
לכן יש רבי הרבי הוא הממוצע המחבר אבל אנחנו בוחרים במלך בה' בלבד, מאמינים רק בו אבל על ידי הרבי מכנים את הכלים להכניס את השפע שהמלך נותן
מצטרפת למה שביילוש הגיבה, ואוסיף:
הקב"ה הוא עצום ואדיר אבל כן פנוי לבקשות הקטנות שלנו. אם משווים אותו ליכולות אנושיות יכולים לחשוב שאנחנו מגוחכים לעומתו. אבל אם נזכרים שבעצם אנחנו אלו שעושים את רצונו (חיבור הקדושה עם הגשמיות, שזו תכלית בריאת העולם) – אז אנחנו מאוד יקרים בעיניו! והוא קשוב לנו מאוד!
ולכן אנחנו מתקשרים ישירות למלך. הקב"ה.
הרבי מלמד את זה אותנו במאמר הנפלא הזה.
ומה מקומו של הרבי בחיינו? הוא צדיק שמרים אותנו להצליח להתקרב אל ה' הרבה יותר ממה שהיינו יכולים להגיע בעבודת ה' אישית שלנו לבד.
למשל, לבד, לא הייתי יודעת את כל מה שכתוב במאמר הזה. אבל בזכות ההתקשרות שלי לרבי אני לומדת דברים נפלאים שגורמים לנשמה שלי רצון עז לקשר עם ה'. ורק לצדיק יש יכולת לכתוב תורות כאלו. ובזכות ההתקשרות שלי אליו (שהוא בטל לחלוטין לה') אני זוכה גם כן.
אפשר ללמוד את זה יותר לעומק בתניא, האדמו"ר הזקן כותב שצדיקים ותלמידי חכמים שבדור מקשרים את הנשמות של פשוטי העם אל ה'.
אולי אם נמצא לזה משל (ולא לצחוק עלי)… אז דרך הצדיקים זה 'חיבור אינטרנט' הרבה יותר מהיר מאשר החיבור הפרטי האישי.
אהמ… מוזר אבל ממחיש.
תודה גדולה חני! (מרשה ללחוש בשקט שלא חשבתי שתגיבי לי, אלא שזה יהיה סתם הרהור לחלל האוויר? נונונו לי)
אבל משהו עדין לא ברור לי לגמרי בהבנה.
אני מאמינה ברבי וגם בקב"ה, ב"ה. אבל לפי המאמר הזה, כמה שאנחנו יקרים מאוד בעיני הקב'ה עדיין אפס גמור לעומתו ואנחנו צריכים ממוצע מחבר, ממוצע מחבר זה כמו שר במלוכה שהוא מקורב יותר למלך.
אז מה ההבדל בין השרים שאנחנו לא בוחרים בהם – לרבי? למה בעצם הרבי לא נחשב 'שרי? מקווה שזה בסדר שאני שואלת את זה, באמת לא מהתרסה רק מרצון להבין.
תסתכלי בפרק של היום "חגיגה בחצר האחורית", בדיוק יש שם את ההסבר של המאמר מיהם השרים וכו'. אם תהיה לך על זה עוד שאלה תשאלי שם ואשתדל בע"ה להגיב.
בכלליות, אנחנו מתקשרים לרבי וכך מתקרבים לה' ברמה של קרבה של צדיק גמור לה'. זה מקדם אותנו. אבל המטרה של כל זה היא הקשר עם ה'. ואין כאן סתירה כי הרבי בטל לחלוטין לה'.
אז אנחנו מתקשרים לרבי ומקיימים את ההוראות שלו וכל זה רק בגלל שרבי -= הקב"ה? אין לרבי שום מציאות משל עצמו?
כשאני מנסה 'לפשט' את זה בגשמיות לעצמי, זה כמו להניח למישהו יד על הכתף וללחוש 'הקב"ה' ומי שיסתובב זה הרבי בעצם, זה הינו הך.
נדמה לי שעכשיו הבנתי.. תודה רבה!
יש לך את זה בדימויים!
ואוו חני,תודה ענקית על ההזדמנות,בלעדייך כנראה לא הייתי מגיעה לזה! 🙂
מהמם ממש,מחכה להמשך!
תודה רבה על הפרגון!
חני איזה יפה, גם המשל אבל כמובן לא את המצאת אותו;) אבל הכתיבה וההסבר הנהיר!
תודה רבה:)
שמחה שזה מועיל, תודה רבה!