"אל תתעסקו בנו"? נתעסק קצת…

י"ג שבט – היארצייט של הרבנית שטערנא שרה

התוועדות, תאריך חסידי פלוני או אלמוני. שולחן ערוך בכיתה, ביסלי יבש או עוגה שהביאה צדיקה אחת.

בדרך כלל יהיו סיפורים, נקודות קצרות משיחה או מאמר, ואם בשפע אלוקי עסקינן וזכית לשבת בהתוועדות איכותית – יכולה להיות שם גם שאלה שמתבררת, נקודה שנטחנת שוב ושוב וגורמת ללב לחשוב מחדש על הכל. להתחבר.

אבל יש תאריכים קצת אחרים.

תאריכים שבהם מתיישבים ליד השולחן – ולא תמיד יודעים מה לומר, על אילו נקודות לדבר בדיוק.

אלו תאריכים שעליהם אין הרבה שיחות מיוחדות, אין המון ווארטים חסידיים, ואם נדבר ברורות – פשוט אין נקודות מ'תורתו של בעל ההילולא'.

תאריכים כמו היום לדוגמא, י"ג שבט, יארצייט של הרבנית שטערנא שרה.

זו נקודה מעניינת בליובאוויטש, איננו יודעים על הרבניות שלנו כמעט דבר. בעוד שעל הרבה מגדולי החסידים יש ביוגרפיות, סיפורים ושמועות – על הנשים שחיו הכי קרוב לנשיא הדור יש בדרך כלל רק כמה סיפורים, אמירות, וגם החומר הקיים כבר נטחן ונלעס. 'שעמם.

וזה מביך לפעמים. המון פעמים זה מוציא ממארגנות הכנסים יכולות שלא ידענו שקיימות בבני אנוש. יצא לי לשמוע על התוועדות גדולה ביארצייט של הרבנית חיה מושקא, אשתו של הרבי שלנו. אבל כידוע 'נעלמת מסתתרת'. אנחנו לא יודעים עליה כמעט דבר. הנקודה המרכזית של אותו הכנס הייתה enjoy life.

מה זה? משפט שאותו אמרה הרבנית חיה מושקא לשתי ילדות. היא איחלה להן להנות מהחיים.

נקודה חשובה, בהחלט. אפשר אפילו לערוך עליה פוסט נפרד, בטוח יש כבר כמה כאלו.

אבל זה מה שהרבנית חיה מושקא רצתה לומר לנו, לכולנו? זו הנקודה המרכזית של החיים שלה? של החיים שלנו? עשו טובה…

אולי אין הרבה חומר כי בשנים ההן אין תיעוד על כל דבר כמו היום. אולי חוסר העיסוק בנושא נגרם מהעובדה הפשוטה שזה נושא ששייך לקטגוריית 'בית רבי', נושאים שחסידים נהגו שלא להתעסק בהם. לא לדעת כל דבר.

אבל אולי, ורק אולי זה קורה מסיבות אחרות. טובות יותר. אולי חוסר החומר והמידע – מספר לנו על הרבניות יותר מהכל. כמו מעמיד אותן אותן באור הכי אלוקי ואחר, מספר על משפט שהן מעבירות לנו מדור לדור: 'אל תתעסקו בנו חסידות, אל תתעסקו בניסים, אל תתעסקו בכשרונות או בתכונות, תתעסקו בעיקר של החיים שלנו, העיקר של החיים שלכן.

יש רבי בעולם, תתעסקו בו'.

וכשמגיעים ליום מיוחד, כשלומדים על חסידה שהקדישה את כל החיים שלה לבעלה. לנו. – לומדים איך מתקשרים לרבי. איך מתמסרים. איך פועלים תהליך שמתחיל אי שם ברוסיה הלבנה – ומסתיים ברגע זה ממש.

פותחים את המעט שיש, בודקים מה הרבי אומר על התאריך, באמת.

מדובר על שיחת י"ג שבט, פרשת בשלח. התשי"ב.

בשיחה שהרבי אומר אחרי מנחה – הרבי מזכיר את בעלת היארצייט, מדבר על מעלתה.

הרבי מקדים ומדבר על מעלתה של שרה אימנו. מזכיר את הזוהר שמדבר על שלמותה.

מה שהיה הכי מיוחד בשרה אימנו – ששום מאורע בחיים שלה לא גרם לה לרדת ממעלתה. היא עברה תלאות, ירדה למצרים, עלתה. ולמרות כל מה שעבר עליה – נשארה בצדקותה בדיוק כמו שהייתה.

"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש" כותב הרבי הריי"צ, רוסטוב, פטרבורג, מלכובקה, ריגה, וורשה, אוטבוצק, כמה מקומות באמריקה, עד לבית חיינו – 770.

והרבנית שטערנא שרה – אומר הרבי – היא היחידה שעברה את כל הגלויות, הלכה אחרי בנה עד למקום שממנו יוצאת שכינה ברגעים אלו ממש.

"וכאמור, אף שבודאי היו גם שאר הרבניות הצדקניות נשארות במעלתן ובשלימותן אילו היו אצלן עניני גלות, הרי זה רק בכח, ואילו אצל בעלת היארצייט היתה מעלה זו בפועל – על דרך ובדוגמת מעלת שרה לגבי שאר האמהות שאצלה היתה המעלה ד"נחתת וסלקת" בפועל".

היא נשארה עם כל מעלותיה, לא נתנה לגלות להשפיע עליה. המשיכה להיות עם כל המעלה והשלימות.

חסידות מסבירה שכל יהודי עובר בחיים ארבעים ושתיים מסעות, נודד, מחפש.

את בטוח מרגישה את זה, בטוח עוברת תהליכים וקשיים שגורמים לך ללכת הלאה. לנסוע.

משהו, חלק שמתבטא אצל כל אחת אחרת – עוזר להישאר חזקה, להתקדם. לעבור כל מסע ומסע באותה מעלה. באותה שלמות. להיות יותר ויותר.

מה עוזר לך? מה משאיר אותך מחוברת לקב"ה, לרבי?

את חושבת על החלק הזה? את הופכת אותו למרכזי יותר בחיים שלך?

אשמח שתשתפי. לא חייבת.