אין 'קליק'… /3

לימוד משותף לכבוד י"א ניסן

לפרק הקודם

צפרא טבא לכן אהובותיי.

והיום המשל השלישי, שלקוח מהביאור של אות ה' במאמר.

הקדמה קטנטונת: היום נדבר על הקליפות. לא של תפוזים ולא של מלפפונים.

'קליפות' הן הכינוי הידוע בקבלה ובחסידות, לכוחות השליליים שה' ברא בעולם. אלו שרוצים למנוע מאיתנו את החיבור הטהור לה'. ולמה נקרא שמם קליפות? כי כמו הקליפה של הפרי – הם עסוקים בלהסתיר את התוכן האמיתי והקדוש מעינינו. הם הופכים את החיים שלנו בעולם לאתגר ולבחירה.

ה' ברא אותם מסיבות שונות שלא ניכנס היום לעומקן, אבל הוא לא אוהב אותם. ואיך מטפלים במישהו שלא אוהבים?

כלאחר יד. ברישול. מגישים לו שאריות בלית ברירה.

ומאיפה מגיעות השאריות של החיות לקליפות? משאריות החיות של הקדושה. ואיך זה נראה בפועל? ומה זה קשור לתוכן המאמר?

הבה נראה:

משל שלישי: מה עדיף, אדם עם גוף שבור או בהמה עם גוף שלם?

אחר הצהריים במרכז הטראומה "שבורי עצמות" היה סוער במיוחד.

חמישה מטופלים התכנסו אחרי ארוחת הצהריים לשיחת נפש ותמיכה קבוצתית.

"התכנסו" נשמע פשוט, אבל זה לא היה פשוט בכלל. כי רוני ריסק את רגלו בתאונת אופנוע והוא מגובס מכף רגל ועד מותן, והוא מדדה בקושי רב על רגלו הבריאה באמצעות קביים.

דוד לעומתו נקע את כתפו, וקשה לו למצוא תנוחה משיבת נפש, על אף הקיבוע המרשים הקושר את ידו מצוואר ועד כף היד.

לאבי 2 צלעות שבורות, לאחר שרוכב אופניים חסר עכבות התנגש בו חזיתית. וזו נחשבת פציעה 'קלה' ביחס לסוג התאונה. קלה אך כואבת.

עמרם ויפתח סובלים האחד משבר בעצם האף והשני מסדק בגולגולת. יפתח מעדיף לומר שהוא פשוט "פתח את הראש".

כולם חבושים, כולם כאובים, כולם נוטלים משככי כאבים ומתקשים להתרכז בפעילויות שגרתיות.

הסערה פרצה בעקבות שאלתו ה'תמימה' של ייששכר העובד הסוציאלי, שהנחה את הקבוצה: "כל אחד בתורו יאמר מה הוא היה מעדיף להיות עכשיו, חוץ מאשר להיות בריא… כי בעזרת ה' כולכם תבריאו אבל זה עניין שייקח זמן".

ואז נפרץ עולם הדימויים והוויכוחים עלו עד לב השמים. הקולות היו שבורים וכאובים אך הדימויים קשים ובוטים.

זה התחיל עם רוני שאמר שהוא היה מעדיף להיות כרגע מסוק באוויר, לעבור בקלות ממקום למקום. עמרם ביקש לחשוב, וניסה ללא הצלחה להיזכר בבעל חיים שאין לו אף, כדימוי. איך אמר? "אם לא היה לי אף, הוא לא היה נשבר, וזהו".

יפתח 'נכנס בו' מיד ואמר לו "אולי אני אחפש בעל חיים שאין לו ראש? כי אם לא היה לי ראש הוא לא היה נשבר…? תהיה לי בריא גם כן אתה".

ועמרם ענה מיד "אמן".

אבל אבי היה זה שהימם את כולם. הוא רצה להיות פרה.

"פרה?" ייששכר קימט גבות

-"כן פרה. לאכול באחו בשלווה, בבריאות שופעת, בלי רגשות מיותרים…"

-"טיפש אחד!" דוד לא התאפק "איך תביא את עצמך לידי ביטוי בתור פרה?"

-"אפשר לחשוב איך אתה מביא את עצמך כרגע לידי ביטוי כבנאדם עם כתף עקומה" אבי לא אוהב להישאר חייב

-"בתור פרה לא היית יודע לענות את המשפט הזה עכשיו" התגלגל רוני מצחוק

-"בואו נסכם שאף אחד מהדימויים לא אידיאלי" ניסה ייששכר לפשר

-"בואו נלך לישון…" נאנח רוני. וכולם צחקו והסתכלו על רגלו המגובסת.

-"לך… נראה אותך"

הנמשל: החיות שמקבלות ה'קליפות' לא מתחברת אליהן היטב

אמרנו שהקליפות מקבלות חיות משאריות החיות של הקדושה.

אבל לחיות הזו אין 'קליק' עם הקליפות. וכך יוצא שהחיות לא 'מתיישבת' בקליפות עד הסוף.

זה בערך כמו שנשמה מחייה גוף שבור. כשהאיברים שבורים החיבור בין הנשמה לגוף לא חלק לגמרי. הכאב של הגוף מאפיל על היכולות של הנשמה, והאדם מרגיש שנשמתו "כלואה" בתוך גוף שלא מאפשר לה להביא את עצמה לידי ביטוי באופן מושלם.

כך הרגישו המטופלים במחלקת הטראומה. שהשברים שלהם מונעים מהם לתפקד.

גם הדימוי שבחר אבי, של נשמה שנכנסת בגוף של פרה, מבטא את אותו רעיון אבל בדרך אחרת. כי נשמה של אדם בתוך גוף של בהמה גם כן מרגישה שהיא ב"כלא" בלי יכולת לבטא בכלל את מעלותיה.

כך מרגישות שאריות החיות של הקדושה כשהן נאלצות להחיות את הקליפות. כמו נשמה שכלואה בגוף הלא נכון. אין 'קליק' טוב ביניהם.

ומה זה קשור לבחירה של עם ישראל בקדוש ברוך הוא?

עם ישראל יודעים, שלקבל שפע מכוכבים ומזלות זה אומר לקבל שפע מהטומאה, מהקליפות. שכפי שהבנו, מקבלות חיות באופן לקוי.

ולכן הם מעדיפים לקבל שפע מאת הבורא יתברך ישירות, שפע טהור מושלם ואמיתי. וגם כאשר נדמה שמקורות של טומאה יכולים לספק שפע הרבה יותר גדול מאשר מקורות של קדושה, הם לא מתבלבלים.

כי הפיקח (נבוניה) בוחר במלך משום האיכות והאמת שבו, ולא משום שהוא מעריך ריבוי של שפע חומרי וזמני.