לחימה הוא מושג גמיש.
לפרק הקודם
"אני חושבת שהבנתי". יסמין פורצת לבית משפחת אסלי ועבד עבאס, לוחמת.
נאסרין מלכסנת לעברה מבט מזהיר, העיניים שלה מהבהבות, 'שלא תעזי לספר שהייתי איתך בסיפור הזה, אני לא קשורה'.
היא מתעלמת, יש לה דוקטורט בנושא. מרימה את אמיר מהעגלה, מחבקת בעדינות. "ואני לא בטוחה שזה מוצא חן בעיני".
"מה הבנת?" אסלי יוצאת לסלון, מניחה באיטיות מגש עוגיות שוקו צ'יפס על השולחן.
"עבד בבית?"
"לא, שכחת שהוא יצא עם חמדן למפלגה?"
"אה, נכון". למה שאזכור. "הבובה, הדפים שהבאתם לי לקרוא", יסמין מתיישבת על הספה. "יש בסוף כל עמוד חתימה, א.ח. ראשי תיבות אל חסן, אני צודקת?"
"צודקת", אסלי לא מכחישה. אין טעם.
"אל חסן זה שם המשפחה של אבא שלי".
"גם נכון".
"הוא התגייר".
אסלי שותקת, נאסרין נועצת מבט עמוק מדי בפנים של אמיר. הוא פותח עפעפיים קטנות.
"אבא התגייר", יסמין מתעקשת. "נכון?"
"מה זה משנה?"
היא נועצת בה עיניים מפוחדות, "אסלי, תגידי לי את האמת. עכשיו".
"כן".
"כן מה?"
"אבא שלך התגייר", היא לא מסתכלת עליה.
יסמין לוקחת נשימה, "אז איך הוא רצה שאתחתן עם חמדן? יהודייה יחד עם ערבי, חתונה. רק לי זה לא מסתדר יחד?" והעיקר עשית את זה. שקט שירה, את בכלל יסמין.
"אני לא יכולה לענות לך במקומו. ואת המת, כבר אי אפשר לשאול".
"את בטוחה שהוא מת?" היא חשדנית, מאוד.
"למה את חושבת שלא?" אסלי ונאסרין מחליפות מבטים מהירים, כאובים.
"התאריכים על המכתבים", הקול שלה עולה מן האוב, בוכה את עצמו. "הם אחרי התאונה. כולם, ללא יוצא מן הכלל".
"מוזר", היא לא נשמעת מופתעת.
"אבא שלי חי". היא רועדת, הרגליים שלה רועדות, הידיים. העיניים, מקשה אחת של חלת דבש, ועקיצות דבורה. איפה המלכה המפונקת הזו, איפה?
נאסרין לוקחת ממנה את אמיר, "שלא תפילי אותו בטעות". את נראית לי כרגע בובת חרסינה שבירה.
יסמין אפילו לא עונה. "הוא חי, תגידי לי איפה הוא נמצא. אני מתגעגעת אליו".
"הוא מת, מת בתאונה יסמי".
"לא נכון, אני יודעת שלא. מכתבים לא כותבים את עצמם, תאריכים לא משקרים".
"לפעמים כן", היא ממלמלת.
"אז איך את מסבירה את העניין?" יסמין תוקפת.
"אני לא נכנסת מלכתחילה לבעיות שאני לא יודעת איך לפתור אותן".
"סרי", יסמין מתחננת. חיה פצועה ופגיעה. "את חברה שלי, תספרי לי מה קורה כאן".
"כלום", היא מסתכלת חזק יותר בעיניים של אמיר. "את עושה פיל מנמלה. כן, יש פה תעלומה, מסכימה איתך. אבל מכאן ועד להגיע לקונספירציה שאבא שלך חי? הגזמת".
"אני מרגישה אותו, אני מאמינה שהוא לא מת".
"מעניין שעד הרגע של קריאת המכתבים לא חשבת את זה, סתם דמיון בעלמא". וכמה טיפשים אפשר להיות.
"אתן משקרות, שתיכן".
אסלי מושכת כתף. נאסרין מעבירה אצבע על האף העדין והקטן של אמיר, "את זה, הכי קל לומר".
"הכי קשה להודות בטעות".
שתיקה כהודאה.
אני רוצה לראות את תעודת הגיור של אבא. ולמרות שאמרתי שלא אדבר עם אמא, אעשה את זה.
לא בשבילה, בשבילי.
אגואיסטיות זו תכונה טובה, רעה.
תלוי מתי ולמה.
***
"אורי". יוני נעצר, מתרחק פסיעה לאחור. "מה אתה עושה כאן?"
"שמעתי הכל".
"אתה… לא היה לך אישור לצאת".
"אני מציע, הצעה ידידותית, מחבר אל חבר. תחליף בגדים לפני שאתה חוזר לישיבה".
"למה עקבת אחרי?"
"כואב לי", הוא סוף סוף מרים לעברו עיניים פגיעות. "בלב".
יוני שותק לרגע, מתכופף אליו, "כואב לך".
"הכאב הכי גדול שזכור לי אי פעם. בפנים, בחוץ. לשמוע מה חבר שלי עבר, ושרד. ואחר כך, החבר הזה אומר לי, אני לעולם לא אבין איך עשית את זה. יצאת מכפר ערבי, מחושל.
ואני, יוני, לא אבין מאיפה לך, היו את הכוחות לקום".
"חשבתי שתכעס עלי", הוא קצת המום. "שתרצה לנתק איתי קשר. וזה מובן".
אורי מסב מבט, "אני כועס וכואב באותה נשימה. ולך תבין איך זה אפשרי, וכמה צורב לי, שורף".
"יש דברים שאי אפשר להבין, הם מעל לשכל האנושי".
"שמעתי אותך. שם, על החומה, מפורק. והחזרת אותי אחורה, הכי אחורה שיכול להיות".
"לאן?" יוני מוריד את המעיל, חם לו. הוא מסתכל על עצמו, נושך שפה. חציתי גבולות אדומים, בלתי עבירים. אופק, למה חזרת לחיים שלי?
"לשבי שלי", על הפנים שלו עולה מבט מסויט.
"ה- שבי שדיברת עליו בבית הרפואה?"
"כן", אורי בולע רוק. "אמרת את המילה סמים, הרגשתי שאני נשאב בוואקום הדוק מדי לאחור. ואני לא יכול אפילו להתנגד. שמרו עלי בחורים שעישנו, עישון עישון כמו שאמרת לחבר שלך. הכל יצא עלי".
"הכל", הד קטן.
"חטפתי מכות על ימין ועל שמאל", הוא מתכווץ. "רצו ללמד את אבא שלי לקח. ובשביל התוצאה, הדרך תמיד מוצדקת".
"כמה זמן היית שם?"
"שבוע וחצי. בחדר, עם שלושה בחורים. לפעמים חבר של אבא שלי היה נכנס, לבד או עם עוד כמה אנשים. הם שוחחו, יצאו. אני לא יודע מה קרה אחרי פרק הזמן הזה, רק יודע שהשתחררתי. ראיתי את אבא שלי, וזהו".
"אבא שלך בכה?"
"הרבה. הוא בכה ימים אחר כך, היה לו מבט מוזר בעיניים. משהו זר בער שם, אני לא יודע להסביר".
יוני מסתכל עליו, ומסתכל. "איך קמת מזה?"
"דיברתי, סיפרתי, שפכתי. בלי סוף. הפגישו אותי עם פסיכולוג, הוא עזר לי להשתחרר. בשבועות הראשונים, אחרי שיצאתי משם, הייתי מתעורר כל לילה מחלומות מפחידים, לרוב המוטיב של סכין מלאת דם כיכב בהם. הבחורים לא חסכו באיומים שיהרגו אותי, הם הראו לי סכין מרוחה בנוזל אדום. אז, לא ידעתי שמדובר בקטשופ".
יוני בוכה.
"אתה-", אורי נרתע. "בוכה?"
"אני לא יודע מה עובר עלי. אחרי החקירה של אופק משהו בי נשבר, אני לא מפסיק לבכות. ועכשיו, מה שאתה מספר לי. זה יותר מדי".
"זה גרם לך להיפתח?" אורי שואל, זהיר.
"גרם לי לחזור לעבר שלי. לזמן שהייתי בכלא 'אופק'. לשתף את הבן אדם היחיד שהיה שם לפני שהלב שלי נחסם. אותך, אני לא מסוגל".
"הוא, היה חבר טוב?"
"מאוד. עילאי, היה איתי תמיד. אל תיעלב אורי, אבל איתו היו לי הרבה יותר משיקים. כאב, זה דבר מאחד. וכשזה קורה בכלא פלוס שני בחורים אבודים, אין משהו שיהיה יכול להפריד ביניהם".
"ובכל זאת, ניתקת איתו קשר לפני שנכנסת לישיבה", הוא מאמין. רוצה להאמין. יודע שזו תקוות שווא. ואם יוני לא דיבר איתו ישירות, אז דרך גורם שלישי.
"לא", יוני מחייך בעצב. "דיברתי איתו. לפעמים עם אוריה, הוא העביר לו, לי. ככה תקשרנו".
"מכירת סמים", אורי פולט לחלל.
"אני לא מוכר, אם זה מה שהתכוונת לשאול. אני… זה היה בעבר. לאחרונה, הייתי שותף מהצד".
אורי תולה בו מבט כאוב, "אתה מתדרדר".
"אני יודע".
"תן לי יד", אורי מושיט לו אותה, פיזית. "אעזור לך לקום".
יוני נועץ בו מבט עצור, אבוד. "אני כבר לא יודע אם זה יעזור", הוא לא מחזיר לחיצה. לא בטוח שהוא ראוי.
אורי מסתכל על כף היד המיותמת, "תביא לי את הסיגריות".
"איך אתה יוד-"
"תביא לי".
יוני נושם, "זה לא יעזור".
"אני מחכה".
הוא משפיל עיניים, פותח את כיס המעיל, מוציא חבילה שלמה. מוסר לאורי.
"תודה, ותשתדל להכחיש כל קשר למה שהיה כאן הרגע".
"מה?"
"כלום", אורי מחייך חיוך ניצחון קטן, בוכה. "אני רואה את אופק".
יוני נועץ עיניים הלומות בקצה הרחוב. "אני-, תודה".
"אין על מה", הוא לוחש. "מאמין בך".
יוני שותק, ניצוץ שלא ניתן לטעות בו מרצד בעיניים שלו. אורי שותק, מחזיר לו ניצוץ. והיו לאחדים. כן, כי לא חסר סוגי מאחדים.
הוא מתגעגע, הוא בוכה.
עד שיחסם הלב,
שוב.
***
"שחררתי אותו. רייצ'ל", בעיניים של הלוחם הכי קשוח, עולות דמעות. "המצב שלו נורא. תראי את הסימנים על הפנים", הוא נושך שפה. מעביר אצבע רכה על התווים הישנים, מכווצים. "יש לו פנס בעין, והוא לא נוצר מעצמו. אני לא רוצה לחשוב אפילו, על הצלקות הנפשיות שהם גרמו לו".
רייצ'ל ממצמצת. "חיים, אורי חזק".
"לא, הוא ילד. וגם אדם בוגר, היה נשבר בתנאים כאלו. הנס שלו, זה שהוא היה קטן יחסית מכדי לקלוט את עומק הטרגדיה והמשמעות של השבי". צל מהיר עובר בעיניו. הוא חוזר על עצמו, עקשן. "כן, הוא היה צעיר מדי".
"גם עכשיו", היא מבוהלת.
"רייצ'ל, תבטיחי לי שתעשי הכל כדי שלא ישארו לו צלקות".
"תבטיחי? ומה איתך, חיים?"
"אני מפחד, ובצדק, ש אהיה הקורבן על השחרור של אורי. יהרגו אותי, וזה לא יקח עוד הרבה זמן. סמכי עלי".
"בנושא כזה?" היא מזדעזעת.
חיים לא עונה, כורע על הברכיים ליד המיטה של אורי. מלטף, מנשק שערות שחורות. "לילה טוב, ילד של אבא. אני אוהב אותך". בתקווה, שלא מדובר בלילה האחרון שלנו, יחד.
מישהו צריך לשלם על המעשים שלי, גם אם הם טובים. בעיני החמולה, כל מעשה טוב, מתעוות, הופך לרע.
***
"תעודת גיור", רייצ'ל חוזרת אחריה. מותחת כל הבהרה בנפרד. אוי לא.
"כן".
"יש לו, אני לא יודעת איפה".
"אמא", יסמין מכווצת עיניים בזעף. "אני שומעת על הקול שלך שאת מסתירה ממני דבר מה. כולם מסתירים ממני דברים, וזה לא מוצא חן בעיני".
"יסמין, זו אנלוגיה לא נכונה".
"לא? אז תגידי לי לפחות באיזה בית דין הוא התגייר".
"לא יכולה", עצור.
"למה?" כי הוא לא באמת התגייר? למה, אמא?
"שירה, אנחנו הולכות ומסתבכות. אל תכנסי לדברים שלא תדעי לאחר מכן איך לצאת מהם".
"יסמין", נוקשה.
"שירה-"
"אמרתי, יסמין".
רייצ'ל מעפעפת. "יסמין, יש נושאים שהשתיקה יפה להם".
"יש תיבות פנדורה שחייבות להיפתח. שאלתי שאלה פשוטה, אבא התגייר או לא? אמא, אני לא מבינה, את לא יודעת לבטא את המילה כן, או את המילה לא?"
"דברי בכבוד", היא מרגישה חולשה ועייפות חזקה. בגידה איומה.
"כן, או לא?" יסמין לא מתכוונת לוותר, לא עכשיו.
היא שומעת התלחשות מעבר לקו. קול חנוק, תשובה בטוחה. שקט לשני רגעים. "לא".
"מי זה?" משהו בה מסתחרר. זה לא הקול של אמא.
"שי".
"או-קי, אשתדל לדבר בכבוד".
הוא מחייך, חצי חיוך. "מעריך אותך על היושר".
"אמרת לא", יושר לא מעניין אותה. לא כרגע, לכל הפחות.
"והתכוונתי לזה".
"אבא לא התגייר?" היא אוחזת בטלפון חזק, האצבעות שלה מלבינות. כמה מכות בן אדם אחד יכול לקבל. כמה.
"גיור רפורמי".
אאוצ'. אלוקים, אני רואה שחור. אני עיוורת, ולא רק צבעים. אני במצרים, בשלב השני של המכה, לא מסוגלת לזוז. לבכות מעוצמת הכאב.
גיור רפורמי? כן. האבא שהאמנתי בו, שהסביר לי מה זה אומר יהדות, למה אסור לי לעזוב אותה. התגייר לא באמת, בשקר עלוב.
אמיר בוכה. היא לא שומעת, לא מרימה אותו. מתנפצת לאלפי רסיסים מדממים.
"אחר כך, הוא חזר למקור שלו. הערבי". שמיעה סלקטיבית יש לי. ומזוכיסטיות איומה.
איך ערבי, כשהוא עוד היה נשוי? למה? באיזה שלב קרתה התאונה, מתי הוא מת?
אני לא מצליחה להבין.
ולמה במקום לשמוח שאבא ערבי, כמוני. אני מרגישה בטייפון? אני אמורה לשמוח, ואני מתאבלת.
הנפש שלי, זה הדבר הכי מורכב שאני מכירה.
אולי אלך לים, אשליך את עצמי למים סוערים. אם אין לי דמעות, לפחות אהיה רטובה, בוערת מקור. אבסורדיות לשמה.
מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה. מי, אם לא אני?
אבא.
***
'שמעה לתפילתי השם ושוועתי האזינה. לדמעתי אל תחרש, כי גר אנוכי עמך. נאלמתי לא אפתח פי, כי אתה עשית'.
שמשי בוהה במילים על הדף. נאלמתי, תרתי משמע. אלוקים, אני לא שואל שאלות. אני לא שואל למה, אלא בשביל מה?
התכוונתי לטוב.
בסוף הבנתי שהייתי כלי משחק בידיים שלו. או, שלך?
אני מפחד.
אני יודע שאני לא ילד רגיל.
אבל המודעות שלי היא מעל לממוצע. אבא, לא לחינם אני על הרצף.
לא סתם נתת לי לראות שהמושכות לא בידיים שלי, משני הכיוונים. אל תיתן לרע לנצח.
'שמעה לתפילתי'.
כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
142 תגובות
זה היה פרק מפחיד מדי- – –
תודה, במבי!
שין!
הרבה זמן לא שמענו ממך? איזה כייף לקבל תגובה.
תודה, מהממת.
נ.ב.
מחכה לסיפור שלך.
יאאא יש לי את הזכות לעשות את האהבתי הראשוןןןן
אימלהה פשוט פרק שלימותתתת והבלגן הזה עם אבא של יסמין.. איןןן!!!
איזה חמודה??
אני אוהבת בלגן ואקשן. מתחשק לי להוריד לשירה את כל האומץ, אז זה חלק מהדרך, אבא שלה…??
אעאעעאעאעאעאעע
במביי את משוגעת.
?
תודה, תודה עננוש.
אחת ה- מחמאות?
וואווווו..
יותר מידיי דברים קרוו …
אני פשוט בהלםם מטורףף
אבא של שירהה .. למהה?
הפרק היה מושלאםם בטרוףף
קראתי בשקיקה ..?
אני אוהבת שכדברים מתחילים לרוץ?
למה? כדי ששירה אולי תתחיל להתנער קצת מהמציאות האוטופית שהיא כביכול חיה בה.
אגב, הפרק בעיקרון יותר ארוך אבל לא העלתי את ההמשך כי הוא בשכתוב ולא הייתן מבינות. אוף, הוא דווקא יפה. אז רק מעדכנת, שלא תתלוננו שזה קצת קצר?
מה זה הדבר הזזזזזזזזזה?
ואת לא מתכוונת ברצינות למתוח אותנו עוד שבוע, נכון?
הטחת האמת בפנים של שירה…
אני מתכוונת ברצינות למתוח אתכן, תאלצו לסבול אותי??
יאוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
אני לא עומדתתת
מסכימה לך לקרוא בישיבה (מהאלה המעצבנות).
אבל תודה, 100000000000, תעריכי שכתבתי את המספר? (מקווה שלא טעיתי).
תשבי
אימאאאאאאאאאאאאאאאאאאא מה עוד תעוללי להם???????????????????????????????????????????????????
את כל מה שיעלה לי במוח?
רמז: הם הולכים לסבול. קצת, קצת הרבה, קצת הרבה מאוד.
דאייייי במביייי
אני בדכ לא מגיבה, אבל מההתחלה לא יצא שפיספסתי את יום שלישי….
בגלל שהפרק הזה היה מידיייי מטורף אז אני רוצה לכתוב לך ולהגיד לך משו(לא מקורי במיוחד כע?) את פשוט מטורפתתתת, מזה הכתיבה הזו? מזה ההתעללות הזו? ואין מצב שאני מחכה עוד שבוע?
דיי באמת? איזה כייף לגלות עוד קוראת חדשה 🙂
הכתיבה לא ממני, מהשם :* וזו התעללות מהספרים, זה ממש נחמד!
יש מצב, תאמיני לי. את סומכת עלי, אה?
ואוווו ואווו ואווו
אני פשוט לא יודעת מה להגידד.. כל הסיפור עם נשימה עצורה.. ואווו
קיבלתי כזה בום לפרצוף בפרק הזה
אם אבא של יסמין לא יהודי באמת… מה הסיפור של כל הפתקים? רציתי שתתחתני, לא רציתי…
במיוחד שבאחד הפרקים שי אומר לרייצל על חיים, זכרונו לברכה ומזכיר לה משפטים ש..בעלה אמר לה וכל זה
קיצר.. קצת בלבל אותי אבל פשוט מושלםםםםםם
זה כל העניין, שמשהו כאן יתבלבל. שהעולם של שירה מתערער כביכול.
לכאורה, אבא שלה נראה הכי יהודי, שאפילו התגייר בשביל זה. ובסוף מתגלה שהתגייר בגיור רפמורי. זה אאוצ, כואב.
מקווה ששירה תבין דבר או שניים. אבל כל עוד מדובר בשירה, שום דבר לא צפוי…
ב מ ב י י י י י י י
מההה הולךךך כאןןןן???
אני בשוקקק
אבא של יסמין ערבי????
טוב חייבת לציין שזה לא היה צפוי;) (לפחות לי…)
פרק מושלםם
אהבתי ממש
אינעלייך במבי
תראי, הוא היה ערבי במקור. לפני שהתגייר, עכשיו שירה מגלה שהוא התגייר בגיור רפורמי, מה שאומר שהוא לא יהודי באמת.
תודה שוקולד, אין עלייך בעצמך?
מהמם וזהו.
סתם ברור שהרבה יותר מזה…
פדלולית, קבלי את זה:
?????
??
(אני בכללי תמיד בעד מלחמת אימוגים…)
הייתי מחזירה לך כגמולך, רק שאני ממחשב ואין בו אימוגים. אז קבלי: (אימוגי זדוני).
לא שאת שואנת תאימוגי הזה?! ???
אני? זה האימוגי שאני הכי אוהבת אחרי האימוגי מרים גבה.
אוףף התחלתי להסתבך
למה זה לא מובן לי??
מה יסמין מנסה למצוא? ממה היא מפחדת?
מה מסתירים ממנה כל כך???
אני אנסה להסביר, ואם לא הבנת תגידי. אני אסביר בעזרת ה' שוב.
יסמין שמה לב שמאחורי כל המכתבים שהיא קוראת, מאבא שלה, כתוב תאריך מוזר, אחרי שאבא שלה כבר מת. מזה היא מסיקה שאבא שלה חי. עוד משהו, היא שמה לב שכתוב א.ח. לא את שם המשפחה היהודי והיא מתחילה לפחד שהוא לא התגייר באמת.
אסלי ונאסרין מפחדות לומר לה את האמת, אבל בסופו של דבר היא מגלה שאבא שלה התגייר בגיור רפורמי.
ולמה מסתירים ממנה? כי הם מפחדים מה היא תעשה ביום שאחרי, ומבחינתם, זה ברור.
אהה וואוו!
אמאלה שאת גאוןןן
מאיפה את מביאה את הדברים האלו?
התשובה שמדובר במוח שלי תתקבל??
יש לי כיווני חשיבה מוזרים למדי, מודה.
כמה ביטוים ודימוים כמה טוב ורע באותו משפט
סתם שאלה שמשי בטוח שיכול להיות לילד כזה כזאת מודעות?
אסלי לא נוטרת לחיים?\
והתתפרצות של שירה קצת.. מוזרה
על איזה משפט את מדברת?
כן, המידע שלי עלי שמשי שאוב ממקור אמיתי, שאני מכירה. לא הייתי מעגלת פינות בנושאים כאלו.
אם אסלי לא נוטרת? הו, זה בהמשך.
מוזרה? למה? את לא חושבת שזה ברור שאם העולם מתהפך עליה היא תמחה?
סוג של מחמאה חסרים קצת פסיקים ונקודות
מעניין, יורשה לי לשאול מאיפה מגיע המידע שלך?
אז היא תנטור? יש
זו הייתה מחאה מוזרה במקצת התפרצות לא קשורה כזאת וגם לא ממש עצבנית
חחח סוג, אוי אהבתי.
יורשה לשאול, אבל לא כאן 🙂
תגדירי תנטור.
לא עצבנית? אלא מה?
תנטור לחיים תנקום בשירה
מוזרה כזאת לא אותנטית כל כך היא לא הייתה עצבנית היא הייתה יבשה
אמאלההההההההההההההההההההההההההההההה
??
א ו ק י
מה זה אומר עכשו?
למה זה משמעותי שחיים התגייר גיור רפורמי?
אגב, קצת התבלבל לי בשיחה של אורי ויוני מי אומר כל משפט.
ונס שהבנתי את החלק מהעבר שאמור להיות מודגש ?
אלופה שלנו, מחכה בקוצר רוח להמשך!!!
מה זאת אומרת?
זה משמעותי מאוד. יש לה אבא, האבא הזה תמיד חזר והדגיש לה עד כמה היהדות היא נכונה, כל השאר שקר. ראי ערך כל השיחות הליליות שלהם. ופתאום, האבא הזה מתגייר בגיור רפורמי, בשקר. ושלא שתגידי שהצליחו להוליך אותו שולל שזו היהדות האמיתית, הוא אדם עם ראש על הכתפיים.
טבעי שכל העולם ששירה בנתה לעצמה יסתחרר בחוסר אונים.
תודה שאת אומרת, אני בעזרת ה' אבדוק את זה. כן, ניסיתי להדגיש, ומשום מה זה לא עלה ככה. לא נורא, השגחה פרטית?
תודה, מהממת?
מהההה????
פשוט אין מילים!
מה מה??
תודה!
אפשר לעשות10000000000000000000000000000000
אהבתי?
אם הייתה אפשרות, הייתי מסכימה לך ברוחב לב?
אבל גם אחד מספיק לי?
מההה
רגעע הבנתי נכוןןן?!
כי ניראלי שטעיתייי
במביי יא אלופההה
ובשיא הרצינות
את משוגעתתת – מה זה צריך להיות עכשיו ה"גיור רפורמי" הזה ומה עשיתת ליוניי מסכן כל רגע בוכה לא יפה לאמלל אנשים (אני בקטע מוזר;))
ועכשיווו אני מודיע את מבצעתת (כמובן???)
קולללוםםםם
בפסחח יוצא לאור ספר מטלטל שמשלב רגש של שמחה ועצב פחד והרבה מתחחחח אששש
של סופרת אלופהה בקטעע אחרררר !
בשםם…..??
נותן לך להמשיך כידך הכישרוניתת????
במה נראה לך שהבנת לא נכון? אני אגיד לך אם כן או לא.
כבר אמרנו שמשוגעת זו אחלה מחמאה. זה צריך להיות משהו שיגרום לשירה טלטלה ומה לעשות שכדי לטלטל את הילדה צריך משהו גדול?
כייף לאמלל דמויות בספר, ואל תדאגי סמכי עליו?
מבחינתי, בעזרת השם ואמן. אבל מה יקרה עד פסח, אני לא יודעת, השם גדול…
אמאאלללהההההה
וואווווווו
תודה שושנה?
חיכיתי לזה כל היוםםםם
יש, זכיתי בעוד תגובה ממך?
וזה ממש משמח לדעת.
אעאעאע
בפן החיוביי ?
??
די, יפה שזכרת!
אע.
תודה, במבי. זה היה מדהים.
בשמחה HAYKI, זה הכייף שלי?
את שפויה בכלל? את עשויה מאותו חומר שלנו? איך הוצאת מתחת לידיים שלך דבר כזה ….(אין לי מילים אני בהלם אמיתי) מתחתי אותי בטירוףףףףףףף וזה פשוט מהמםםםםםםםםםםם תודה ענקית ששיתפת אותנו בכישרון הנדיר הזההה שיוצא הספר שלך מיד תעדכני! ועוד כמה פרקים יש בערך עד הסוף?
אז זהו, כשאין מילים, אין מילים ?
21 בעזרת השם
נכון במבי?
אממ נכון מה?
עשרים ואחד מה?
מהשם כבר חשבתי שאת הולכת לזרוק עלי אש וגופרית של ביקורת (אגב, קצת חבל שלא. אני עדיין לא מתייאשת ממכן, שותפות).
ו- וואו, תודה!
אמאלה, ממש ריגשת אותי עכשיו. שתדעי. אממ, אני באמת מקווה שבעזרת השם זה יצא לאור, אמן. תתפללו??
יש עוד קצת הרבה פרקים, את תתעצבני עלי. אז נראה לי כדי שאשמור על זכות השתיקה?
פרק פסיכי
אני אוהבת את המחמאות כאן (אימוגי בוכה מצחוק).
ואאוו ואואו ואווווו!!!
במבייייייי, ההתרגשות שלי בשיאאא.
עוד פרק שלך, ועוד עכשיו שאני סוף סוף מעודכנת!!
כמה כיף לקרוא את הבלוג שלך.
יש לך חוש וכישרון ענק!
הכתיבה שלך מטורפת, את פשוט מפתיעה כל פעם מחדש.
והסיפור עצמו.. איך את כלכך טובה ומקורית? מדהים מדהים. את מזיזה בנפש, בלב.
תמשיכי אלופה שלנוווו.
סוף סוף מעודכנת במה? או שאת מתכוונת לקצב 🙂
יש, בת מוזרה (חמודה) אני ממש שמחה לשמוע! אגב, מאיזה בחינה חוש?
את זה תשאלי את השם, טובה ומקורית, זה רק ממנו. ותודה שאת מעדכנת שהסיפור נוגע, זה הכי חשוב.
מהממת 3>
אעאעאע.
פרק מזעזע, בקטע הכי טוב שיכול להיות.
וואו.
הפתעת, הפתעת, ושוב פעם הפתעת, בגדול, בענק!
חיים יהודי, כנראה שכחו לעדכן אותך.
ולא, אל תגידי לי שהוא לא התגייר, אחח, איזה עולם!
תפסיקי למתוח.
בעצם, תמשיכי.
את טובה, במבי.
Harry, במה זכיתי? איזה כייף.
שכחו לעדכן אותי? מגניב. חכי, אני יעשה אתחול? ואני לא אגיד לך שהוא לא יתגייר, יחתום את פי.
אני אמשיך, בטח, זה כל העניין.
תודה :*
מודיע, נותן…
קצת מחשיד?
מי מודיע ומי נותן?
מה, מי, מו? 🙂
‼️❓⁉️
אממ, בתקווה שהבנתי את כוונתך נכון 🙂
בתקווה שאני עצמי הבנתי.
אוף במבי!!! את……את….כל כך….⁉️⁉️❓❓
אוקי הבנתי!
אני כל כך סימן שאלה סימן קריאה. אם מתבוננים בזה יש כאן מלא עומק את יודעת?
אני יכולה לעשות לך על זה מגילה שלימה עכשיו?
לאאא
אוח קצת הסתבכתי בפרק הזהה
לא לגמרי מובן חח
אם רצית ביקורת?
הקטע של אורי ויוני, כמו שמשהי כבר כתבה
ועוד חלקיקי קטעים, לאדעת..
אבל מטורףף והזוי כמו תמידד
במבילה?
בטח רציתי ביקורת!
תודה!
ואגב, אם את כבר נותנת תגידי אילו חלקיקי קטעים 🙂
תודה מתוקה אחת :*
יאא היום באמצע היום חברה שלי באה אליי
'היום יום שלישייייייייי'
חחח התלהבנוו
ובצדק?
מושלם כמו תמיד!
אמאלה מביך (אימוגי עם ידיים על העיניים).
אבל ממש משמח אותי שאוהבים, תודה! תמסרי גם לחברה שלך 🙂
וואי במבי, הצלחת לבלבל אותי!!?
חיים לא באמת יהודי? נו באמת, זה לא נכון…
ואופק רוצה באמת להפליל את יוני?? חשבתי שהחקירה הקודמת הייתה ע"י הבקשה של שמשי שרצה שיוני היפתח, ועכשיו מתחילים משהו עם סמים…
בקצרה במבי אם רצית לבלבל, הצלחת. סמני וי גדול.
נ.ב הכתיבה מושלמת, (מניחה שאני לא מחדשת לך הרבה…)
בטח שרציתי לבלבל. חכי, אל תדאגי, בסוף הכל יהיה מובן בלי חורים בעז"ה.
לא כל מה שרואים כלפי חוץ הוא גם כלפי פנים, מה נעשה?
וכן, גם אצל יוני מתחיל עכשיו בלגן שהולך ומסתבך. היה אמור לקרות איתו משהו אחד, אבל זה לא הלך כמו שצריך ויוני התחיל להדרדר…
נ.ב. אני תמיד שמחה לשמוע, תודה :*
אם את ממשש רוצה ביקורת- אני אדם אכזר, בכיף אתן לך!
חוץ מהכתיבה שלך שהיא ממש יפה, המממ… קצת מבחיל אותי הכל…
כאילו, את נורא נגעלת מדם קר, והאמת שהסיפור שלך גם עושה לי בחילות איומות… ברמה שעדיף לי לא לקרוא….
ולא שאלת בהתחלה( על הפרק הראשון) אם רגש יוצא לך יפה…?
כי זה כבר לא ממש רגש…
בקיצור את כותבת מושלם, ברמה פי אלףףף מגילך (ברצינות, את עולה על סופרות שאני אוהבת ומעריכה),
ואם תכתבי רגש #אמיתי#, ולא מתח ואקשן ודם וערבים ומכות וסמים וירידה מהדרך-
עדכני אותי, אני שם בצ'יק!!!
יש, חכי קראתי רק את השורה הראשונה. אז תודה מראש, ממשיכה לקרוא.
באמת? רגע, יכולה לפרט לי ממה קיבלת בחילה? אני ממש אשמח. (אגב קשה לי לקרוא על עינויים, יותר קל לי לכתוב. זה מוזר, אני יודעת).
אני חושבת שרוב הספר הוא רגש, אלא שבטבע שלי אני כנראה לא יכולה בלי אקשן והוא מסתנן גם לפה.
כל הסיפור עם שירה לא רגש? עם יוני? שמשי? אורי אני מסכימה כולו להט אקשן. אבל אצל כל השאר?
מהכל בכל מכל כל בכללי כללותיות.
ו.. בפרט בכל הקטעים של יסמין ביחד עם חמדן(פיכסססס מגעילל אותי).
אה והבחילה עלתה למעלה סופית (וואו איזה תיאורים) בקטע של המכות לג'מה…?
זה דווקא לא מוזר בכלל. זאת חוויה שונה לגמרי, לכתוב ולקרוא. בכתיבה את שופכת, בקריאה את מקבלת ונושמת ומכניסה… אז בקיצור, כשאת כותבת, הבחילה עוברת ממך אליי…? יא, עסק מגניב.
אהממ.. סליחה מראש על העדכון, אבל.. זה לא ממש תחת הגדרה של רגש. כאילו, גם לספרי יונה ספיר הרי אפשר לקרוא רגש, לא? אייל נסחט ונפשו לא עומדת בעומס ואפרת קורסת ובוכה, ומה על נפש ילדיו הרכים וכו וכו… אבל תכלס, הם לא רגש.
ו——-
בגלל שכל כך התרגשת מהשורה הראשונה, אז עוד משהו בקטנה נורא- אפילו שזה לא פלטפורמה רצינית או משהו, כדאי להגיהה קצת לפני שאת מעלה, אולי אפילו שמישהי אחרת תגיהה. לא חושבת האמת שבפרקים האחרונים היו שגיאות או טעויות קטנות, אולי רק ממש פיציות, אבל בפרקים שלפני היו פה ושם. לא שזה באמת מפריע, את יודעת, אבל אני בנאדם כזה קצת שרוט, שלראות שגיאות כתיב\ מקלדת מחרפנים את נפשי… אל תקחי ללב.
פספסת נקודה?
אבל חמדן בכלל לא מרביץ ליסמין אז מה הגעיל אותך? במכות מסכימה שזה קצת מעבר למרות שניסיתי להתמקד דווקא במה שהיא מרגישה ופחות בתיאור הפיזי.
לא, ספרי יונה ספיר לא רגש בהגדרה. כי אצלה כל הקונספקט הוא מתח, אקשן, בלגן. וזה שהוא נסחט זה מסביב לכל כך הרבה אקשן שאין לך זמן לנשום רגש. בואי נגיד שמהספרים שלה אני לא יבכה. היא יודעת לתאר אקשן מעולה, אבל רגש לא. סליחה?. רגש זה לא רק לומר שבעיניו של הלוחם הקשוח עלו דמעות (התנקשות) זה לתאר את הכאב, הקושי, למה עלו בו דמעות.
וכאן, אני חושבת שזה מה שמגדיר את הספר שלי כרגש הוא נכנס לעומק הכאב של הדמויות, מנתח אותם. האקשן, הוא רק המעטפת לא הבסיס, אצל יונה זה ההפך.
אני לא לוקחת ביקורת ללב, ישר למוח. טוב, חוץ ממקרים ממש יוצאים מהכלל. ושלא תדעי כמה פעמים אני עוברת על זה ואז כשאני מעלה, נו באמת! איך לא שמת לב שכתוב כאן רצא במקום רצה?! (ויש בנות שעוברות אל תדאגי?) טעויות מטופשות כל כך?
כל העובדה שהיא חיה עם ערבי ו.. פיכס.
האמת, נכון. אבל זה כמו שנגעלתי קצת מליבי קליין. כי בהגדרה היא רגש, אבל מרוב רגש- זה כבר אקשן סוחט.. אוף לא יודעת להסביר את עצמי. עזבי, מתמטיקה עלתה לי לראש. נסכים שלא נסכים (:
אני מסכימה איתך שנסכים שלא להסכים.
ואם אי פעם תרצי לחזור לקרוא רגש שהוא אקשן קבלי את הספר שלי (אימוגי צוחק).
אני מסכימה לך להסכים שנסכים שלא להסכים!
לאלאלא במבייייי מתח זה מושלםם את אלופה בזההה אל תפסיקיי
אני משתדלת לשלב?
אמאלהה מה זה היהה
את לא מבינה איך דפק לי הלב כשקראתי את הפרק הזה?
זה היה כזה אמאלה שהוא התגייר בגיור רפורמי
אין לי מילים—–
ללוש, תודה!
לפעמים יש סטירות בחיים, מה לעשות? תודי ששירה צריכה לקבל כמה כדי להתעורר…
מודה חח
אם התלבטתי שאת שפויה אז עכשיו סופית אני יודעת שאת לא!
תגידי מה עשית ליסמין? וליוני? למה למען ה למההה
אני קראתי אתזה בהתוועדות
מפון של חברה ואז אני רואה
שכתבת גיור רפורמי! איזה קריאת בהלה עשיתי.
ועוד באמצע ההתוועדות ה יעזור.
אבל זה היה יפה ומרתק ומפעים ומיוחד וקצרה היריעה מלהכיל את השבחים הרבים אז נעצור פה.
חח זה היה נראה שירדו לך דמעות??
ללוש! לא אומרים כל דבר!
חחח אמאלה אייסוש, תני לי לדמיין את זה. בעצם עזבי, שאני לא יצטרף לפדיחות.
דיי, מתוקה אחת. איזה כייף לי שלא ויתרת על לקרוא. מהממת את :*
לאעאעעעעעעעעעא לא באמת עשית את כל זה!
כן, באמת עשיתי את כל זה.
נכון שמגיעה לי סוכריה, המורה?
דיייייי אבא שלה ערביי???? אני כבר לא יודעת למה להאמין!!!
שב ואל תעשה עדיף. איך אני?
עד לסוף הסיפור אל תאמיני לכלום, זה הכי קל 🙂
ואוו.
השם ישמור אותם ויציללל
או שכבר אין ממה? סיימת הכל, נכון?
נקווה רק נראה את הטוב שלך בקרוב;)
אויי במבי,
מה אפשר לעשות איתךך, אה??
אממ סיימתי להתעלל בדמויות החמודות שלי? פחות, פחות. חכי, הכל עוד פתוח.
ואיתי לא צריך לעשות כלום, אני מסכימה לך!
לא נו. את לא עושה לנו את זה!
חיים לא התגייר בגיור רפורמי הוא האיש הכי יהודי שיש, התבלבלת כנראה.
יוני ואורי. חולה עליכם. למה אבל זה נשמע לי שאורי לא כל כך יורד לבור ביחד עם יוני? יותר פתוח, יותר משתף במה שהיה סגור אצלו עד עכשיו אבל בשביל לעזור לו לצאת. לא כל כך נראה שהוא יורד לבור שלו (לא יודעת מה יהיה בהמשך כמובן, וזה שהוא ביקש שהוא יביא לו את החבילה זה נטו כי הוא רואה את אופק באופק….)
מדי הרבה הפתעות ברצף האמת 😉
ואם רצית ביקורת אז המשפט הקודם הוא סוגשל ביקורת, כי הפתעות זה נחמד סהכ, אבל ממש כל הפרקים האחרונים מפוצצים בהפתעות… צריך לעשות את זה יותר מתון, או לגלות חלק מההפתעות לפני. לא יודעת, סומכת עלייך שתעשי את זה הכי טוב =)
אבל באמת במבי. הלב שלי לא עומד בכמות ההפתעות האלה אחד אחרי השני (אז אולי טוב שיש שבוע בין פרק לפרק? לא.)
אני עשיתי, ועושה ואולי גם יעשה (אימוגי חושף שיניים).
*בריאה, אם אפשר 🙂 לא לקחת אותי קשה, אני מתקנת את כולן.
ואגב, השאלה מה נקרא אצלך ירידה לבור. אורי יעשה הכל, כדי שהוא יצא משם. אבל חכי רק בפרק שעבר הוא החליט את זה, תני לו קצת מרווח נשימה 🙂
דווקא חשבתי שהפרקים הקודמים יבשים מבחינת הפתעות (הפתעת אותי 🙂 ) אני בעז"ה אבדוק את זה ויחשוב איך לעשות הכי טוב שיש.
(אממ, ואולי כן).
סגור. צודקת
בריאה על אורי ויוני
לא לקחת אותי קשה, מזכירה שוב?
זה רק שריטה שלי?
?
וואווווווווווווו
וואוווו
אמהלההה
פרק מטורףף
כמה דברים גילית לנו פהההה
ובאיזה קטע זה נגמררר?!?!?!?!?!?!?!?!
מושלםם ומדהיםםםםםם
תודה!
איזה כייף לי לקרוא את זה, סוף סוף לא אומרים לי שאני יותר מדי מסתורית, זה נחמד.
בקטע שנגמר הפרק ומתחשק לי למתוח אתכן קצת 🙂
אז אבא של שירה חי אבל כערבי?
אוי אלוקים, למה עדיין לא מאמינים לי שהבן אדם מת לגמרי? 🙁
כי את ייצור לא אמין בעליל
פה נעלבתי!
טישו? ממחטה?
מה יותר הולך אצלך?
טישו, תודה.
וואווו!! זה כל כך וואווווווווווווו
אני מהחדשות באתר, ופחות התחברתי לכל הסיפורים וכו אבל זההההה מטורףףףףף
הסיפור בנוי כל כך כיף באמתתת
והוא מרטק כל כךךך
רק פליזז אל תעשי ספור בלי סוף אני במתח!!!
לא יפה להתעולל באנשים חח
את חייבת להוציא ספררר
המון המון הצלחות!!
יש, תודה!
איזה כייף לשמוע שהתחברת לסיפור, מחמיא 🙂 ב"ה.
ואל תדאגי אני לא מהאלה שינטוש באמצע, הסיפור כבר גמור. סמכי עלי שאני לא נוטשת דמויות בעת צרה.
לא יודעת למה… לא יצא לי להגיב.
עמך הסליחה.
ו… אני גם מחכה לו. ממש.
את לא חייבת להגיב שין, רק אמרתי שאני שמחה לראות אותך כאן?
אז קדימה, מחכה שתכתבי.
במבי את כותבת נדיר. באמת.
תודה?
מפחיד… ומטורף!
אהבתי ממש את ההתפתחות בנוגע לפאוד.
אהבתי ממש את ההתפתחות בנוגע ליוני ואופק.
אהבתי ממש את ההתפתחות בנוגע לעבר של אורי.
עכשיו שאלות:
-החטיפה של אורי הייתה הצגה? הם רצו רק להפחיד אותו ואת פאוד בשביל להרוויח משהו, נכון? אחרת הדם על הסכין היה אמיתי ופאוד היה נהרג באותו לילה.
– למה חוסיין עזב את אורי? אין מצב שהוא לא יודע שאורי סיפר הכל. הרי חוסיין רואה שהיד החלימה והוא רואה שאורי כבר לא מקשיב לו. קיצר, זה הפסיק פתאום, חוסיין שכח מאורי? או שהוא פשוט כבר השיג את מה שהוא רצה?
ועכשיו לדמיון המתפרע:
פאוד התגייר, גיור רפורמי כי.. טוב צריך לחשוב למה.. ואז הם חטפו את אורי אז פאוד חזר למשפחתו ונהיה ערבי שוב, אבל רק בגלל שאיימו עליו. בשביל להוכיח שהוא חזר אליהם באמת הוא כתב את הצוואה הזאת שבתוך הבובה. אחר כך הוא ברח מהכפר והשאיר את אסלי בכפר יחד עם חמדן. אחרי חיפושים נרחבים המשפחה מצאה אותו וסיימה את הסיפור בתאונת דרכים מדוייקת. טוב אולי מדוייקת פחות והסיפר האמיתי הסתיים בשניה אחת בבית רפואה או משהו כזה. אה ופליז שיסמין מחפשת את התעודת גיור ומוצאת תעודת גיור אמיתית שעליה הוא לא סיפר לאף אחד כי הוא פחד מהחמולה… אה ועבד מתחתן עם אסלי ומגדל את חמדן בתקווה שהוא יהיה זה שינקום בסוף בילדים ובאשתו של פאוד
בראוניז, שלום שלום גם לך?
תודה?
– לא, החטיפה לא הייתה מבויימת. הוא באמת סבל שם, מאוד. הדם על הסכין היה קטשופ. פאוד לא נהרג באותו לילה.
-חכי, חוסיין לא שכח ולא נעליים. מכירה את זה שהולכים צעד לאחור כדי לרוץ קדימה? זה בדיוק העניין. יש לו זמן והוא סבלני כשהוא רוצה.
??
אין אין בראוניז כבר אמרתי שאני אוהבת את הניחושים המתפרעים שלך. את יכולה לכתוב ספר מקביל לשלי.
יאאא תקשיבי התחלתי לכתוב עכשיו ספר חדש רוצה לבוא להיות עורכת התוכן שלי באמת???? זה יהיה מגניב.
אני את תשובתי אמרתי (מתישהו, לא זוכרת מתי…):
מצדי, בכיף?
יופי, אז איך אנחנו עושות את זה? 🙂
אכן שאלה..
וואו אני פשוט בשוק.
השלמתי עכשיו מלא פרקים אחרונים פשוט כי לא הייתי פה מלא זמן.. באמת שהתגעגעתי לאתר הזה
אבלל אבלל במביי לא הבנתי מלא דבריםם
חמדן ושירה אחים??? איך למען השם איךך
ואיך שי יודע על כל העבר שלהם?
ואבא של שירה חי??
ולא הבנתי אם אבא של שירה לא התגייר אז איך הם לא ידעו על זה.. כאילו שירה ואורי..
ושירה ואורי יהודיים כי אמא שלהם יהודיה נכון?
ולמה רייצל הסכימה להתחתן עם ערבי?
וואו הרבה שאלות?
שמעי אבל ב5 פרקים בערך התפתח מלאא
ו.. מושלם במבי. אני עדיין מתקשה להאמין שאת בסה"כ גדולה ממני בשנה זה פשוט הזוי.
אלופה אחת❤
יהלומייי, איזה כייף שחזרת! 🙂
איך? שניהם הילדים של חיים. מפתיע, אה?
איך שי יודע? הוא התחתן עם רייצל וגם אורי משתף אותו.
אבא של שירה מת, פליז תנו בי אמון חחח
איך הם ידעו שהוא לא התגייר? הוא תמיד אמר להם שהוא יהודי, ורייצל הסתירה את זה מהם, את האמת שהוא לא.
כן, אל תדאגי שירה ואורי יהודים כשרים 🙂
למה רייצל הסכימה להתחתן עם ערבי? מאלף ואחת סיבות שיהודיות מתחתנות עם ערבים…
תודה, מהממת אחת. ממש כייף לי לקרוא את זה 3>
תקשיבי נשמה את תוצאי ספרים ותהי סופרת מספר אחד בציבור החרדי אין לי ספקקקקק תדעי לך שאני בקושי נמצאת באתר הזה אחותי אמרה לי שיש סיפור אז א רתי יאללה נכנס נראה ותקשיבי אין לי מיליםםםםםם אני נכנסת רק כדי לבדוק אם יש עוד פרק שלך את הזויה בחיים לא חשבתי שאפשר לכתוב יותר יפה ממאיה קינן זה מדהיםםם מדהיםםם מדהיםםם ואולי תוציאי את כל הפרקים האחרונים ביחד חחח???? וואי אני חייבת לגמור אותווו
וואו, תודה!
איזה מתוקה אחת. אמן, והלוואי בעז"ה.
וואי, גרמת לי להסמיק יותר מדי. לא חושבת שאני יותר ממיה קינן, כן חושבת שב"ה אני מתקדמת.
חחח ולא אין סיכוי להעלות את הכל ביחד, נראה לך?
ואוו! הרבה זמן לא קראתי סיפור כל כך טוב!
שמעתי עליו ממש לאחרונה מאחותי וקראתי הכל בלגימה אחת
אני מחכה ליום שתמכרי רבי מכר ואני בלי נדר אקנה הכל?
אמן.
תודה, ממש כייף לי לקרוא מחמאות כאלו.
רק מזכירה שגם ביקורת מתקבלת בברכה, אה? 🙂
חמודה שאת!
האמת שקשה לי קצת העניין של הגיור הרפורמי כי אבא של שירה מושלם מידי כדי להיות גוי?, אבל סומכת עלייך שתפתרי את זה…
היי אין השבוע פרק או שפספסתייי?
למה לא עלה היום פרק חדש??????????
אני כולי במתח ממתינה וממתינה שיעלה הפרק והוא לא עולה!!!!!!
דבר ראשונ זה מאלף דבר שני איפה הפרק של השבוע?
מצטרפת למחאה
!!!!!!!
מה עם הפרק השבוע????????????????
מה אם הפרק השבוע????
?????????????????????????????????????????????????????????????????????❓
אמאלהה לא במבייי את לא עושה לי את זהה
למה אין פרקקקקקק השבועעע
?????????
יאוו אני מחכה לפרקק
מה קרה?!
נראה לי רוצים לראות עד כמה אוהבים את הסיפור ומחכים לו…
סופרים את הכניסות (אולי כבר עלה)
ואת האכזבות (אוווווווווף עוד לא)
ואת התגובות פה (למה לא עלה)
נו באמת, אתן יודעות שאוהבים את זה!!!
(סתם, יודעת שיודעים… מחכה! תודה!)
פרק מטורףף מטורףף יואו יש כאלה התפתחויות טובות שזה משו;)
במבי לא יפה למתוח אותנו ככה…
אמרת שאת לא מאלה שיתחילו סיפור ולא יסיימו אותו…
את משאירה את כולנו פה במתח לא יפה(אצבע עושה נו נו נו)
העם מוחה בכל התוקף!
מקווה שתקחי ברצינות:)
האמת, אני דואגת.
הכל בסדר?
במבי, שירה, יוני, אורי וכולם…
הכל טוב?
חושבת עליכם…
כל כך באלי לקראאא??
כמה פרקים יש?
יש המשך?
למה הפסקת להעלות פרקים?
אני בודקת כל יום בערך אם העלת…
פליז תחזרי להעלות
???
הכל בסדר?
שבועיים שלא יוצא פרק בלי שום הודעה והתראה זה קצת מדאיג
מקווה שהכל טוב אצל כולם
ושתחזרי מהר בעז"ה להעלות לנו את הפרקים המאלפים של הסיפור המדהים הזה!
מחכהה ??