אחים לרסק 💔

כואב לי, את לא יודעת אפילו עד כמה כואב לי.
כאוב לי לראות את הפירוד שנהיה ביננו- עם אחד, משפחה אחת גדולה וטיפה מבולבלת.
לא טומנים ידם בצלחת אף אחד מן הצדדים, אוכלים את אחיהם חיים.
קנאה, שנאה, כאב.
אבל עדיין אחים.
זה קצת קשה לזכור את זה כשאנחנו שרויים בריב, אבל אולי זה הזמן.
זה הזמן.
אחותי היקרה, יצאת להפגין את המחאה שלך השבוע.
יצאת להראות מה את חושבת ומה הן הדעות שלך.
הלכת לאוטובוס או לרחוב וזימרת, אמרת כל מיני דעות על האנשים המשתמטים האלו שהם גם אחייך.
האחים שלך, בנים לאותו אבא.
אחים לאותו עם.
וקשורים לאותה ארץ.
"אני יהודיה לא פחות ממך" זעקת,
"מוצצי דם" קראת,
"משתמטים" צעקת,
ובשארית כוחותייך גם ביטאת את אשר חשבת, "בושה".
אכן, אוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה כלימה שזה מה שקרה לנו, שזה מה שנהיה ממנו, שזה מה שארע לקשר שלנו.
לקשר שאף אחד לא יכול לנתק, כולל אנחנו.

כשזעקת שאת יהודיה לא פחות ממני, טעית. כי את יהודיה בדיוק כמוני ואנחנו אחיות,
וכשאני רבה עם אחותי, אני כועסת עליה, אפילו מאוד כועסת עליה, כי יכול להיות שהיא עשתה משהו שלא מוצא חן בעייני או שפוגע ברגשות שלי.
אבל זה הזמן להיזכר, שאנחנו אחיות, ולמרות כל הכעס נשאר כאלו, אזי מגיעה הסליחה וההשלמה וזה היופי שבמשפחה.
אז בואי נסכים על זה שלא בכל התחומים אנחנו חושבות את אותו הדבר, אבל זה בסדר.
כי מה היא רפורמה כזו או אחרת לעומת קשר?
וכי אנחנו צריכות אחדות ולא אחידות.
אז אחדות בלבבות אינה מחייבת אחידות בדעות או במעשים, ואנחנו הרי רוצות את אותן הפעולות, אנחנו רוצות משיח וגאולה ודי כבר לגלות הזו, כי שתינו רואות עד כמה שהיא נוראה.
אז בואי נראה לאבא שאנחנו מוכנות ונגמר כבר פרוד הלבבות.
ודי לה לאותה הבושה.
ודי לנו להיות אחים לרסק הלבבות כי אם אחים אחים לנשק,
אחים לנשק האהבה, כי זה מה שינצח את כל המחסומים.
ואם קראת את זה והסכמת אפילו במעט והיה זה שכרי.
אוהבת אותך💓