גמורה

נגמרתי.
נגמר לי.

כמה עוד אני יכולה אבא,
הנשמה שלי על הקצה,
ברחה ממני רחוק.
לא יכלה יותר עם כל הטומאה והקליפות.

ואני לא משיגה אותה,
לא מצליחה להתקרב לאמת הפוצעת שלה,
לאמת המחייבת הזאת.
הייסורים שלה פוצעים אותי,
ואני נמעכת.
נסדקת.
לא יכולה כבר.
נגמרתי.

זו התקופה הכי חשוכה שלי,
הכי קשה שלי,
כמה אבא עוד אפשר,
תביא כבר משיח שיגאל,
שאפגוש כבר את כל הנשמות שלך.
שאראה כבר ואגלה
מי קורא את כל זה…

ואולי כבר אדבר רק איתך אלוקים,
ולא אשלח שום הודעה ושיר וכלום,
אולי אלמד לגשת,
לשפוך לדפים הדוממים את הנשמה שלי
שסובלת, שנופלת,
אבא נגמר לי.

המחשב השטן הזה גמר אותי,
לא חלמתי שככה אתמכר אליו.
ואני הולכת ומתרחקת,
הולכת ונגמרת,
אבא נגמר לי האויר
כבר אין לי שיר.
הנשמה שלי בוכה,
והלב מצטרף למקהלה.

זה שטח אפור,
שתמיד עושה לי מצפונים
אבל אני לא מסוגלת להתנתק.

כי בא ליייייי
זה כמו חמצן לנשמה שלי, מטען
אולי רק לך אזעק ועליך אשען,
ואני תוקעת סתם מילים
רק בשביל החרוזים
נקרעת מבפנים
תענה לי כבר אלוקים
אבא, רחמיםםם

מה נכון,מה טוב
איך בכלל אפשר להתנתק ממכשיר,
אחרי שהוא בלע אותי.
נגמרתי.
אז רק תציל אותי, תרפא
תשלח לי כבר נחמה, מענה