אז למה באמת? /ויגש

פרשת ויגש

לפרק הקודם

סופשבוע טוב לכולן:)

אם בשבוע שעבר דיברנו על "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" – להעלות את נפש הבהמית, להמשיך את האורות שלה בכל כוחות הנפש, ולהעלות לקב"ה את הדוממים בקיום מצוות מעשיות – היום נדבר על החלק הראשון של הפסוק, "ואהבת את הוי' אלוקיך".
שאלה שהיא מאוד בסיסית בחסידות: איך אפשר לצוות על אהבה?
אם יצוו עלי לאכול גלידה בטעם אבוקדו, סבבה, אני אוכל לקיים. אני אוכל לאכול את הגלידה (אממ…)
אבל לאהוב אותה? בעעע, בחיים לא.
לצוות על קיום מצוות, על ביצוע פעולות, סבבה. אבל רגש הוא דבר המסור ללב – אם אני לא אוהבת את הקב"ה (ח"ו!) איך אפשר לצוות עלי לעשות את זה ועוד לצפות ממני לקיים??

התשובה טמונה ב2 סוגים שיש באהבת ה':)
אהבת עולם
ואהבה רבה.

אהבת עולם באה מהתבוננות בעולם. דבר סופר חשוב שחסידות מלמדת אותנו הוא שמידות נכונות, רגשות נכונים, באים מהשכל. כשאני הולכת ברחוב ומסתכלת – וואו, איזה שמיים מדהימים! איך הגשם יורד! איך הטבע בנוי בצורה כל כך מהממת ומדוייקת! – זה מעורר אצלי אהבה למי שצר, למי שצייר את העולם.
כשאני בבית ומסתכלת על עצמי – איזה גוף מדהים יש לי. איך כל המערכות פועלות בתיאום מדוייק ובצורה מופלאה. איך כל איבר מותאם לכוח שמחייה אותו.
וואו. אני כל כך אוהבת את הקב"ה.

[סוגרים מרובעים זה סימן שאפשר לדלג על הקטע;)
בתפילה אנחנו אומרות "אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקנו" והפירוש הוא שהקב"ה אוהב אותנו אהבה נצחית. איך זה מסתדר עם מה שאמרנו עכשיו?
"הארץ לעולם עומדת". הקב"ה מבטיח שהארץ תעמוד לתמיד, לא תהיה חזרה ליש מאין (שזו כבר חקירה יותר עמוקה למה) ומכיוון שהארץ קיימת תמיד, תמיד אפשר להתבונן בה, ולכן גם אהבת עולם – אהבה שבאה מהתבוננות בעולם – הופכת למשהו נצחי. בתניא זה נקרא "מידת אמת ליעקב" – היכולת של הבינוני לעורר את האהבה בכל רגע מחדש]

ומהי אהבה רבה?
אהבה רבה היא בעצם "אהבה מסותרת". לא רואים אותה.
האהבה הזו היא כמו אהבה של אבא ובן – הקב"ה הוא אבא שלנו, אנחנו הבנים שלו, ולכן קיימת לנו אהבה אליו *באופן טבעי*. בלי שהתבוננו, בלי שעשינו כלום – עצם העובדה שהקב"ה ברא אותנו, קושרת אותנו אליו באהבה.
רק שהיא מכוסה… כמו שבגשמיות, לא תמיד האהבה בין הורים לילדים מתגלה. אנחנו יודעות שהיא תמיד נמצאת שם – אבל לצערנו לא תמיד רואים את זה.
אותו הדבר ביננו לבין הקב"ה – האהבה קיימת תמיד, אבל לצערנו לא תמיד אנחנו מרגישות אותה…

זה עונה לנו על השאלה ששאלנו בהתחלה: אפשר לצוות עלינו לאהוב את הקב"ה, משום שאנחנו יכולות בכל רגע לעורר את האהבה אליו, וחוץ מזה – גם קיימת לנו אהבה באופן טבעי♡

ועכשיו לפרשתנו:)

"וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ויבא יוסף את כל הכסף ביתה פרעה"

יוסף הוא בחינת האהבה הרבה, האהבה המסותרת – יוסף שייך לספירת היסוד, י'-סוד, י' הכוונה לאהבה שנמצאת בבחינת סוד, מכוסה ונעלמת.
כסף – מלשון "נכסוף נכספתי", מידת החסד, שגם היא שייכת לבחינת אהבה רבה.
ובעצם יוסף לוקח את האהבה הרבה, את האהבה המסותרת שלנו, מארץ מצרים – מקום בו היא מכוסה – ומביא אותה "ביתה פרעה" – לבית המלך, לספירת המלכות.
תפקידה של ספירת המלכות היא להוציא את 6 הספירות שמעליה (זעיר אנפין… כדאי ללכת להקדמה שפתחה את הבלוג הזה) לפועל ממש!
כלומר יוסף מוציא את האהבה רבה מהעלם אל הגילוי! מגלה את האהבה המסותרת, מוציא אותה מהכיסויים שלה.

במדרש מסופר על 3 מטמוניות שהטמין יוסף, 2 מהם התגלו ואחד מהם גנוז לצדיקים לעתיד לבוא.
כשיבוא משיח, יתגלה המטמון השלישי – ואז האהבה שלנו לקב"ה תתגלה בשלימות ולתמיד:)
ולבנתיים – נתבונן בעולם, במילות התפילה, ובזה שיש לנו חלק אלוק ממעל ממש… דבר שבטוח יזרז את גילוי המטמון השלישי עוד היום.

שבת שלום!

מקורות:
תורה אור פרשת וישב מאמר ד"ה "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ויבא יוסף את כל הכסף ביתה פרעה"