אולי עוד נשתנה?

מעולם לא היינו ביחסים טובים

"טוב עכשיו מלעולם לא"
"אני מחכה"
"עכשיו"
"רק רבע שעה"
"את יכולה"

הוא עומד בצד מחייך אליי,
בחיוך קצת עצוב,
מחכה שאני אועיל בטובי לקום מהספה ואקח אותו מהמדף,
הוא מכיר אותי,
מעולם לא היינו ביחסים טובים,
תמיד החזקתי אותו בכח,
אבל הוא עיקש,
יותר ממני,
הוא מתלכד עם המבט שלי ונוגע לי עמוק במצפון,
אני עושה ת'צמי שלא ראיתי אותו,
שאני לא מזהה,
ממשיכה להתרכז בעצמי,
אבל הוא חזק ומצליח להרעיד בי משהו,
בסופו של דבר אני נאנחת אנחה גדולה ומתרוממת ממקומי,
מתקרבת אליו,
מרימה לו גבה,
פותחת אותו,
ומתחילה למלמל,
מילים שכ"כ אני לא מחוברת אליהן,
הוא מאושר,
גאה בי
ואני ממשיכה וממלמלת,
מתכופפת ומכה על הלב,
מדפדפת בו עוד ועוד בחוסר חשק ממושך
הוא אומר שזה בסדר,
שקודם אני אשתדל בכח ואז יבוא החיבור הפנימי,
שמתוך שלא לשמה בא לשמה
הוא אומר לי שאחרי המעשים נמשכים הלבבות,
אני מקשיבה בחצי אוזן,
הוא ממשיך עם משפטיו המחזקים,
כעבור רבע שעה אני כמעט מתפוצצת,
מניחה אותו חזרה על המדף ונושמת לרווחה,
ממשיכה בעיסוקי הרגילים,
כאילו לא קרה דבר,
עד מחר..

~התפילה שלי~