אשליה כואבת

זה משנה?
שקיעה עזה מתערבבת במכחול אומן.
ולמטה הים סוער כגלי הוריקן.
ושם. על סלע חלק, רטוב ממים.
אני אביט אל האופק, אל השמים.
גלי הים ירקדו במעין מחול שדים,
והשקט והשלווה יתנפצו כרסיסי קצף אל שוניות האלמוגים.
אבל אולי שם? אל מעבר לים? נמצא החלום? קרני האור?
הבטתי חזק. הכי חזק. אבל השמש כבר שקעה… נשאר רק אור שחור משחור.
לא קמתי. לא הלכתי. נשארתי.
לא הרגשתי. כן הרגשתי. פחדתי.
יקרה נס. לא יקרה. זה משנה?
כבר אין תקווה. אין ייאוש. דממה.
אם רק הייתי מתעמקת.
מביטה ללבנה. הייתי רואה אותה בשיא תפארתה.
אבל לדקות בודדות. לשניות מועטות.
כי הכל היה אשליה אחת גדולה. בסך הכל ליקוי חמה…