אהבה ושמחה אמיתית

יש הרבה אושר ושמחה בגרימת שמחה לאחרים, למרות המצב בו אנו עצמנו נמצאים.
נאוה ושיר חלקו את אותו החדר בבית החולים.
נאוה הורשתה לשבת במיטתה כשעה אחת ביום
ואילו שיר שכבה במיטתה ללא נוע.
בכל יום אחר הצהריים נאווה התיישבה במיטתה והסתכלה מבעד לחלון
ותיארה לשיר את מה שהיו רואות עיניה.
היא הייתה מספרת לה על ברווזים וברבורים שטים בשלווה באגם.
על אנשים אשר מסתובבים ברחוב, ואוהבים אחד את השני
על שמש חמה המלטפת את העוברים והשווים
ועל ציפורים מתעופפות ממקום למקום.
זאת הייתה השעה היפה ביותר ביומה של שיר
היא הייתה עוצמת עיניים ומנסה לדמיין את כל אותן מראות
החיוך העדין שלה היה נפרס על פניה החיוורות,
והלב שלה התרחב משמחה.
הימים חלפו להן
ונאוה החלה לחוש ברע
הרופאים היו מודאגים
שר שאלה שאלות, אך אף אחד לא ענה לה
הייתה לה תחושה רעה
ולבסוף התבשרה שנאוה הלכה לבית עולמה.
שיר לא עיכלה את הבשורה
דמעות חמות זלגו בשטף על פניה
השבורות, העצובות.
ובכאב הלכה לישון
אולי בחלומותיה תמצא לה מנוחה
ביום שלמחרת הועברה שיר למיטתה של נאוה
היא התאמצה והרימה את ראשה
היא רצתה להסתכל על החלון
אותו חלון שהעניק לה שמחה,
אהבה לעולם בו היא חיה
ורגשות שהציפו אותה באושר.
היא פתחה את עיניה
ומה שהתגלה
היה
קיר שחור.
היא לא הבינה כלום
הכל הסתבך לה בראש
היא קראה לאחות
וסיפרה לה את אשר ארע
האחות הסתכלה עליה באי הבנה
אין זה יתכן
שיר הייתה עיוורת
ואפילו את הקיר לא יכלה לראות.