תגידו, גם אתם ככה?
שונאות את בית הספר?
חוזרות ממנו מדוכאות?
בלילות שוכבות בוכות, בלי לדעת למה?
רוצות רק לכבות את עולם, לשכוח מהכל.
(בית ספר הכווונה לסמינר)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
אחחח יואוו
גם בית ספר מדכא
גם להיןת בלי מסגרת תקועה בין תקרה וקירות מבולגנים ולשמוע ולראות רק בלגןן… זה מדכאא.
יאוש?
תנסי לחשוב עם עצמך, למה זה קורה?
הלחץ?
ממה? מהלימודים? מהמורות? מהחברה? לקום כל בוקר, *ולהיגרר* לבצפר?
אולי המקום שבו את לומדת, יכול להיות טוב. עם מורות מדהימות, חברות מתוקות, אבל הוא פשוט… לא מתאים לך?
אני לא מתכוונת שאת ילדה מיוחדת, וצריכה כיתה טיפולית חס ושלום…
אבל יכול להיות שאת צריכה כיתה רגילה לגמריייי. אבל פשוט שיותר מתאימה לך… יש יותר הערכה, מסתכלים על היכולות שלך ומעריכים אותך על מי שאת, ולא משווים, לומדים את אותהה כמותת לימודיםם, אבל בקצב שלךך ובלי לחץ… או כל מיני. הבנת את הכוונה שלי?
יעו מלח!!
ישלך עתידדד
אני מציעה לך לחשוב על הכיוון של טיפול רגשי וכאלה…
ישלך את זה לגמרה
חחחחח באמת?? וואו תודה. איזו מחמאה? האמת שהייתי רוצה ללמוד ולעבוד במשהו כזה… אבל זה מלאאא לימודיםם ואין לי כח נפשית כרגע למלא דפים וזה?
אני רוצה קודם תמקום שלי. ואז בעזרתהשם. בעתיד?
תודה?
אצלי זה קשור יותר לחברות מאשר ללימודים.
ככה זה הגיל.
מבאס.
נכון שהגיל הזה, הוא גיל ההתפתחות הבגרות והצמיחה. שמשלב הרבה אתגרים… אבל זה לא חייב להיות ככה.. אפשר לנסות למצא מקומות טובים. או למצא פיתרון אחר שלא קשור לעבור… אם יש, למה לסבול???
אצלי זה גם חברות, בלי קשר לגיל לצערי…
מ מ ש לא אני בח' וממש נחמד לי עם המורה המדהימה שלי חוץ מחשבון המקצוע לא המורה מקווה שהבנתם חחחה
בית ספר זה גם כוונה לתיכון. לאו דווקא סמינר.
חוזרת מהתיכון מותשת ודיכאונית ברמות שאין לתאר. עם כל הלחץ של הבגרויות ועבודות..
ואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו נכווון!!!!!!!!!1
ברוך ה', בבית ספר אני שמחה כמו שלא הייתי מעולם (טוב, אולי חוץ מכמה אירועים באמת משמחים)
אבל שנה שעברה… טוב, באמת חזרתי בוכה
אופס. הודגש יותר ממה שרציתי?
אמא'לה, מפחיד לשמוע שיש בנות שככה מרגישות בבית הספר.
היום למדתי לקח לכל החיים – הרגשתי פעם ראשונה את מה שהחברות שלי מרגישות כלפי בית הספר. אמא'לה, ככה זה? כל יום?
איך אפשר לחיות ככה?
נ.ב., אני עדיין בתיכון, כן?
אמאלהה מה קרהה?
וכן.. חוזרים יום יום דכאוניים
כן אבל הדיכאון הוא לא בגלל הבצפר אלה בגלל החיים שאחריו
לא
מה פתאום!
אני נהנת מכל רגע בתיכון.
באמת.
אכן, חוזרת מדוכאת, רוצה לתת סטירה למישהו.
עברתי את השלב של לבכות, הבנתי שכאן הרבי רוצה אותי. אבל בעיקרון היו גם היו ימים כאלה?
וואי אני גם ככה לפעמים?
אין לי כח לאולפנה, ללימודים, לפנימיה ולחברות!!!
אוףףףףףף
את עם פנימיה כאילו?
כי אז זה באמת הרבה יותר קשה..
ואי..תצליחי!❤
היי, היה לי את זה שנה שעברה. בול.
תשאלי את עצמך שאלות, תנסי למקד את הבעיה. תיכון בלי מבחנים היה לך יותר כיף? עם חברות? עם הווי חסידי? וכו..
תעני לעצמך.
אני, אחרי בירור עצמי למדתי להשקיע בתחביבים שלי. ליצור קשרים יותר עמוקים עם חברות. לארגן פעילויות בתיכון שגורמות לי להרגיש חלק. ונותנות לי כיף. ללמוד למבחנים בצורה חווייתית יותר.
ועכשיו, ב"ה, אני נהנית בתיכון:)
תשקיעי בזה מחשבה, וזמן לפתור. הגיל הזה הוא גיל קריטי ומדהים!! חבל לבזבז אותו על דכאון מבי"ס..
המון בהצלחה❤
אני מאודד מזדהה איתך
שנה שעברה הייתה לי מורה שלא כ"כ הסתדרתי איתה והיא הייתה באמת נוראית בשבילי. הייתי חוזרת כל יוםם בוכה תחיים ולא רוצה לקום מהמיטה
רציתי רק לעוף בצפר וכל החופש חיפשתי תיכון חדש
אבל הקב"ה החליט שאני נשארת בתיכון שלי
לא מצאתי תיכון אחד. אבל קיבלתי מורה אחרת ורכזת אחרת ופשוט החלטתי לפתוח דף חדש
כרגע זה בתהליכים, אי אפשר לומר שצלחתי אתזה עדין 😅
אבל כדאי לך גם לנסות. למרות שאת כבר במחצית השניה
פשוט תסתכלי על הצד החיובי. ותהיי כמה שיותר עם החברה
אני חושבת שכדאי לך לשתף חברות זה מאוד עוזר