היי, אני מבקרת את עצמי המוןן!! כמעט כל דבר שאני עושה אני מרגישה עם זה רע ולא שלמה עם זה (כן, גם עם מה שאני כותבת עכשיו..:)) למשל- אם חברה לא עונה לי אז אני אפגע, לא משנה כמה יגידו שאני יפה אני תמיד אבקר ת'צמי וכדו.. יש למישהי עצה בשבילי? איך שלמים עם עצמי ועם המעשים שלי באמת?
קצת מזדהה.. גם אני טיפוס ביקורתי מאוד.. אבל סלחנית יותר כלפי עצמי(; משהו שעזר לי- תחשבי כל לילה (תעשי את זה רציני, בלי להתעצל) על 5 דברים טובים שהיו בך היום. שעשית אותם. שהיית שותפה להם. (דברים ששייכים לך) זה יעזור לך לקבל את עצמך באהבה והערכ ה ואוטומטית גם פחות לשפוט ולבקר(:
את צריכה לאהוב את עצמך, ביקורת בעיקרון בונה אבל זה לא בריא אם היא מביאה תסכול, אז תאוהבי את עצמך ותכניסי לך לראש שאת בסדר וכו.. כי הכל מתחיל מהראש-פסיכולוגי. בהצלחה❤
לי מאוד עוזר לנהל שיחות עם עצמי;) מה זה אומר? לפעמים מאוד בא לי לספר לאנשים דברים טובים על עצמי או סיפור מצחיק שהיה לי. (שזה דברים טובים עלי..). אבל לא תמיד נעים לי או שאני מוצאת את האנשים הנכונים (או שהם עסוקים מדי), אז אני פשוט מספרת לעצמי כאילו אני אותה המישהי וזה פשוט מתוקק! אני לומדת להזדהות ולאהוב את הילדה 'מולי'.. כאילו זה באמת חברה שלי א משו בסגנון… לפעמים כדי שנעריך את עצמנו אנחנו צריכות להתייחס כאילו אנחנו זה לא אני. כאילו זאת מישהי אחרת. כי את צודקת שלפעמים יותר קל לשפוט את עצמך מאשר מי שמולי. לי בכל אופן הרבה פעמים יותר קל להצדיק את המעשה שלה ולא שלי.. נקודה למחשבה!
גם אני טיפוס מאוד בקרותי כלפי עצמי אבל למדתי לאזן את זה על ידי כך שאני חושבת כל דברים טובים שעשיתי היום ומחמאות שהביאו לי. וחוץ מזה פשוט תתחילי להאמין שאת טובה רק מעצם זה שאת בת של ה' משם זה כבר יתקדם בעזרת ה'. בהצלחה!!!
במבי אני חושבת שזה לא אהבה אמיתית. אהבה עצמית אמיתית זה לקבל את עצמך בלי קשר למחמאות של אחרים…כשיש אהבה עצמית אמיתית ממילא יהיה פחות ביקורת כלפיי עצמך.
אני והלקאה עצמית חברים מזה טובים, ברמות של כלה. א' לעולם אל תתחרטי על מה שעשית ב' תגידי לקול הפנימי "תסתום את הפה שלך מיד, לוזר!" ג' תחפשי רק את הדברים הטובים והמוצלחים, ואיך הטעויות הופכות את מה שעשית למיוחדת ד' תשאפי להיות טובה יותר כמו אחרים, אל תשווי את עצמך עם אחרים
אני למשל שואפת להיות ברמה של מיכאלאנג'לו, אבל אני לא אכנס לדיכאון כשאני רואה יצירה מדהימה שלו כשהוא היה בגיל שלי. אני לא משווה, אני שואפת להיות כמוהו בדרכי שלי
צייר דגול שכבר מת אלף פעם. הוא פשוט מוכשר מוכשר היצירות שלו מעלפות והוא היה בקושי בן 20
וואו אני ממשש מזדהה איתך.. במיוחד בחופש, בזמן כזה של קצת בטלה וכו כל הרגשות השליליים האלו עולים.. ואני ממש כזו, מתחילה לבקר תצמי על כל דבר שאומרת או עושה.. אז דיברתי עם אבא שלי על זה, ומאז מרגישה אדם חדש? מקווה שגם לך זה יעזור.. הדבר הזה נקרא "מרה שחורה". ויש דרך אחת לדעת אם זה מגיע המוצר הטוב, מתוך רצון להשתפר ולהתקדם, או שזה היצר הרע שרוצה להפיל אותך, וכמה שיותר עמוק… השיטה היא לבדוק למה זה מוביל: אם המחשבות האלו גורמות לך להחליט להיות יותר טובה וכו זה מעולה, אבל אם זה גורם לך להיכנס לדיכאון, חידלון וכו אז תדעי שזה היצר הרע בהתגלמותו! וכשהוא אומר משהו- עונים לו בדיוק הפוך! הוא אומר "אני לא טובה" – אומרים לו " אני כן, עוף מפה ועזבו אותי בשקט?, אתה לא מעניין אותי בגרםם".. מקווה שעזרתי לך, וסליחה על האורך? ❤❤
ביקורת עצמית זה דבר טוב כשזה בגבול הטעם הטוב. ברגע שזה עובר את הגבול את צריכה להיות תקיפה עם עצמך ולהגיד לעצמך למשל "אולי היא לא עונה לי כרגע כי היא עם האחים שלה\מנקה\ באמצע להתפלל\כל סיבה שהיא ולכן אני לא אפגע עכשיו כי אין קשר וסיבה לכעוס, אלא אחכה בסבלנות שהיא תענה לי והכל יהיה בסדר". וככה בכל הדברים, אם את רוצה להגיע להישגים בחיים שלך את חייבת לאהוב ת עצמך ולהעריך את עצמך כי אלו דברים שעוזרים לך להגיע אל ההצטיינות. אז תפרגני לעצמך ותגידי לעצמך שאת יפה וטובה וגם אם לא מלכת היופי זה לא משנה כי תמיד יהיו אנשים יותר יפים ויותר מוצלחים ממך. תחשבי על עצמך טוב וחיובי, תנהגי באהבת ישראל עם עצמך!
מה שיוצא מהשאלה זה לא רק ביקורת, אלא גם מצפון שעובד שעות נוספות. גם לי יש את זה המצפון שלי עובדעל25/8 לא נורא, מצפון זה דבר טוב! ובקטע של שלמות אם את יודעת שהמעשה שלך נכון(כמו התיעצות) אז תרגעי, תהי אמיתית עם עצמך! בהצלחה!
מכירה את הפסוק ואהבת לרעך כמוך? אצריכה לאהוב את הזולת כמו שאת אוהבת את עצמך. הווה אומר את צריכה לאהוב קודם את עצמך אחר כך את הזולת. ביקורת לא מביאה לאהבה. תתחילי מזה שיש לך נשמה אלוקית והיא המעלה הגדולה ביותר שיש בך, זו רק אחת מהסיבות שלך לאהוב את עצמך.
היי לך שותפה יקרה, כל כך מוכר. כל כך כנה ואמיתי.. אני ממש חושבת מה לענות לך וזו שאלה קשה. מאוד מאוד. (רוב בני האדם מתמודדים איתה) יש לי רעיון לפתרון, (נוסה עלי בלבד;) אבל לפני זה יש לי קצת תיאוריה. רוצה לקרוא קצת? האדם נולד ונכנס אל תוך משפחתו, ושם הוא חווה וסופג את עולמו האישי מתוך התנהלות התא המשפחתי וסביבתו העוטפת, וכך מעצב את דמותו. להרבה מאיתנו נולד לו פטיש הביקורת (עוד מהחוויה האישית בתור ילד) ודופק על ראשינו ללא הרף "איך את נראת?" "מה את עושה?" "זה לא מספיק יפה!" וכ'ו וכ'ו וג'ו. הכי פשוט זה להמשיך עם ההלקאה הזאת לכל החיים… אבל האמת היא שהתפקיד שלנו הוא לקחת את הפטיש ולנתב אותו למקומות הנכונים. לדעת לקחת את הביקורת לאן ששייך. אנשים שחיים עם ביקורת, זה מוחצן בד"כ כלפי חוץ ולא נעים לחיות עם זה.. המקום הזה של קבלת עצמך הוא כל כך בסיסי כדי להתמודד מול הפטיש הרודן הזה… ביקורת אגב, הורסת את הביטחון העצמי. ההססנות שמאפיינת אנשים חסרי ביטחון תלווה בד"כ עם ביקורת פנימית קשה והמון הלקאה עצמית. אחת העצות לזה, זה פשוט לשנות את השיח הפנימי. זה קשה בהתחלה, אבל עם מודעות והכלה לעצמך, השינוי בעז"ה בוא יבוא. במקום לרטון על המראה שלי, להחמיא לעצמי מה כן טוב בו, מה כן אהבתי. להתמקד בטוב שבי ולא בשלילי שבי. ולאן להפנות את הפטיש הרודן? לרגעים קצרים בלבד. כמו שעכשיו, טרם אשלח את התגובה אעשה סקירה זריזה על התוכן, ולאחר שלחצתי שלח, זהו. לא מתחרטת על אף מילה שכתבתי. תתני לעצמך חמלה, הכלה ואמפתיה. מגיע לך. באמת. זה הכי טבעי בעולם ובתהליך עם עצמך אני בטוחה שתצליחי! אשמח לשמוע את דעתך… ואם תרצי אני כאן..
27 תגובות
פשוט תאוהבי את עצמך ותיהי שלימה עם מה שאת עושה..
קצת מזדהה.. גם אני טיפוס ביקורתי מאוד.. אבל סלחנית יותר כלפי עצמי(;
משהו שעזר לי-
תחשבי כל לילה (תעשי את זה רציני, בלי להתעצל) על 5 דברים טובים שהיו בך היום. שעשית אותם. שהיית שותפה להם. (דברים ששייכים לך)
זה יעזור לך לקבל את עצמך באהבה והערכ ה ואוטומטית גם פחות לשפוט ולבקר(:
תעשי ההפך.
כל פעם כשיש לך ביקורת עצמית תגידי לעצמך כמה את טובה.
את צריכה לאהוב את עצמך, ביקורת בעיקרון בונה אבל זה לא בריא אם היא מביאה תסכול,
אז תאוהבי את עצמך ותכניסי לך לראש שאת בסדר וכו.. כי הכל מתחיל מהראש-פסיכולוגי.
בהצלחה❤
לי מאוד עוזר לנהל שיחות עם עצמי;)
מה זה אומר?
לפעמים מאוד בא לי לספר לאנשים דברים טובים על עצמי או סיפור מצחיק שהיה לי. (שזה דברים טובים עלי..). אבל לא תמיד נעים לי או שאני מוצאת את האנשים הנכונים (או שהם עסוקים מדי), אז אני פשוט מספרת לעצמי כאילו אני אותה המישהי וזה פשוט מתוקק! אני לומדת להזדהות ולאהוב את הילדה 'מולי'.. כאילו זה באמת חברה שלי א משו בסגנון…
לפעמים כדי שנעריך את עצמנו אנחנו צריכות להתייחס כאילו אנחנו זה לא אני. כאילו זאת מישהי אחרת. כי את צודקת שלפעמים יותר קל לשפוט את עצמך מאשר מי שמולי. לי בכל אופן הרבה פעמים יותר קל להצדיק את המעשה שלה ולא שלי..
נקודה למחשבה!
לגדול..
ככל שתגדלי תלמדי שכל בני האדם טועים ואין טעם לביקורת עצמית כל כך גדולה.
תלמדי לאהוב את עצמך ולאט לאט הכל יהיה טוב יותר.
זה לא קשור לגדילה,יותר קשור להבנה.
גם אני טיפוס מאוד בקרותי כלפי עצמי אבל למדתי לאזן את זה על ידי כך שאני חושבת כל דברים טובים שעשיתי היום ומחמאות שהביאו לי.
וחוץ מזה פשוט תתחילי להאמין שאת טובה רק מעצם זה שאת בת של ה' משם זה כבר יתקדם בעזרת ה'.
בהצלחה!!!
במבי אני חושבת שזה לא אהבה אמיתית.
אהבה עצמית אמיתית זה לקבל את עצמך בלי קשר למחמאות של אחרים…כשיש אהבה עצמית אמיתית ממילא יהיה פחות ביקורת כלפיי עצמך.
איפה כותבים משהו שהוא יהיה לכתיבה חופשית?
וואיי ככ מזדהההה
אני והלקאה עצמית חברים מזה טובים, ברמות של כלה.
א' לעולם אל תתחרטי על מה שעשית
ב' תגידי לקול הפנימי "תסתום את הפה שלך מיד, לוזר!"
ג' תחפשי רק את הדברים הטובים והמוצלחים, ואיך הטעויות הופכות את מה שעשית למיוחדת
ד' תשאפי להיות טובה יותר כמו אחרים, אל תשווי את עצמך עם אחרים
גם אני והלקאה עצמית ככה (ולכן לא הייתה לי תשובה)..
לא הבנתי את ד',
אם את שואפת להיות טובה יותר כמו אחרים איך את לא משווה את עצמך לאחרים?
אני למשל שואפת להיות ברמה של מיכאלאנג'לו, אבל אני לא אכנס לדיכאון כשאני רואה יצירה מדהימה שלו כשהוא היה בגיל שלי. אני לא משווה, אני שואפת להיות כמוהו בדרכי שלי
מי זה?
סליחה על הבורות
צייר דגול שכבר מת אלף פעם. הוא פשוט מוכשר מוכשר היצירות שלו מעלפות והוא היה בקושי בן 20
וואו אני ממשש מזדהה איתך.. במיוחד בחופש, בזמן כזה של קצת בטלה וכו כל הרגשות השליליים האלו עולים.. ואני ממש כזו, מתחילה לבקר תצמי על כל דבר שאומרת או עושה.. אז דיברתי עם אבא שלי על זה, ומאז מרגישה אדם חדש? מקווה שגם לך זה יעזור.. הדבר הזה נקרא "מרה שחורה". ויש דרך אחת לדעת אם זה מגיע המוצר הטוב, מתוך רצון להשתפר ולהתקדם, או שזה היצר הרע שרוצה להפיל אותך, וכמה שיותר עמוק… השיטה היא לבדוק למה זה מוביל: אם המחשבות האלו גורמות לך להחליט להיות יותר טובה וכו זה מעולה, אבל אם זה גורם לך להיכנס לדיכאון, חידלון וכו אז תדעי שזה היצר הרע בהתגלמותו! וכשהוא אומר משהו- עונים לו בדיוק הפוך! הוא אומר "אני לא טובה" – אומרים לו " אני כן, עוף מפה ועזבו אותי בשקט?, אתה לא מעניין אותי בגרםם".. מקווה שעזרתי לך, וסליחה על האורך?
❤❤
ביקורת עצמית זה דבר טוב כשזה בגבול הטעם הטוב. ברגע שזה עובר את הגבול את צריכה להיות תקיפה עם עצמך ולהגיד לעצמך למשל "אולי היא לא עונה לי כרגע כי היא עם האחים שלה\מנקה\ באמצע להתפלל\כל סיבה שהיא ולכן אני לא אפגע עכשיו כי אין קשר וסיבה לכעוס, אלא אחכה בסבלנות שהיא תענה לי והכל יהיה בסדר".
וככה בכל הדברים, אם את רוצה להגיע להישגים בחיים שלך את חייבת לאהוב ת עצמך ולהעריך את עצמך כי אלו דברים שעוזרים לך להגיע אל ההצטיינות. אז תפרגני לעצמך ותגידי לעצמך שאת יפה וטובה וגם אם לא מלכת היופי זה לא משנה כי תמיד יהיו אנשים יותר יפים ויותר מוצלחים ממך. תחשבי על עצמך טוב וחיובי, תנהגי באהבת ישראל עם עצמך!
רוצה להזכיר משהו חשוב שנראלי שכחנו-
אהבת ישראל זה דבר ראשון עם עצמי!
נכון!!
חפשי את הפוסט "ביקור כיפי" פה באתר
מה שיוצא מהשאלה זה לא רק ביקורת, אלא גם מצפון שעובד שעות נוספות.
גם לי יש את זה המצפון שלי עובדעל25/8
לא נורא, מצפון זה דבר טוב!
ובקטע של שלמות אם את יודעת שהמעשה שלך נכון(כמו התיעצות) אז תרגעי, תהי אמיתית עם עצמך!
בהצלחה!
הבעיה עם מצפון שהוא בא לאחר המעשה
רק עכשיו ראיתי- למחרת, וזה כ"כ צודק!
ורגע… זה לא ציטוט מאיל גילבוע או משהו?
או איזה פתגם סיני עתיק?
אין לי עצה. יכולה רק להזדהות איתך ממש.
גם אני כזאת, מילה במילה.
מכירה את הפסוק ואהבת לרעך כמוך?
אצריכה לאהוב את הזולת כמו שאת אוהבת את עצמך. הווה אומר את צריכה לאהוב קודם את עצמך אחר כך את הזולת.
ביקורת לא מביאה לאהבה.
תתחילי מזה שיש לך נשמה אלוקית והיא המעלה הגדולה ביותר שיש בך, זו רק אחת מהסיבות שלך לאהוב את עצמך.
היי לך שותפה יקרה,
כל כך מוכר. כל כך כנה ואמיתי..
אני ממש חושבת מה לענות לך וזו שאלה קשה. מאוד מאוד.
(רוב בני האדם מתמודדים איתה)
יש לי רעיון לפתרון, (נוסה עלי בלבד;)
אבל לפני זה יש לי קצת תיאוריה. רוצה לקרוא קצת?
האדם נולד ונכנס אל תוך משפחתו, ושם הוא חווה וסופג את עולמו האישי מתוך התנהלות התא המשפחתי וסביבתו העוטפת, וכך מעצב את דמותו. להרבה מאיתנו נולד לו פטיש הביקורת (עוד מהחוויה האישית בתור ילד) ודופק על ראשינו ללא הרף
"איך את נראת?"
"מה את עושה?"
"זה לא מספיק יפה!"
וכ'ו וכ'ו וג'ו.
הכי פשוט זה להמשיך עם ההלקאה הזאת לכל החיים…
אבל האמת היא שהתפקיד שלנו הוא לקחת את הפטיש ולנתב אותו למקומות הנכונים. לדעת לקחת את הביקורת לאן ששייך.
אנשים שחיים עם ביקורת, זה מוחצן בד"כ כלפי חוץ ולא נעים לחיות עם זה..
המקום הזה של קבלת עצמך הוא כל כך בסיסי כדי להתמודד מול הפטיש הרודן הזה…
ביקורת אגב, הורסת את הביטחון העצמי. ההססנות שמאפיינת אנשים חסרי ביטחון תלווה בד"כ עם ביקורת פנימית קשה והמון הלקאה עצמית.
אחת העצות לזה,
זה פשוט לשנות את השיח הפנימי. זה קשה בהתחלה, אבל עם מודעות והכלה לעצמך, השינוי בעז"ה בוא יבוא.
במקום לרטון על המראה שלי, להחמיא לעצמי מה כן טוב בו, מה כן אהבתי. להתמקד בטוב שבי ולא בשלילי שבי.
ולאן להפנות את הפטיש הרודן?
לרגעים קצרים בלבד. כמו שעכשיו, טרם אשלח את התגובה אעשה סקירה זריזה על התוכן, ולאחר שלחצתי שלח, זהו. לא מתחרטת על אף מילה שכתבתי.
תתני לעצמך חמלה, הכלה ואמפתיה.
מגיע לך. באמת.
זה הכי טבעי בעולם ובתהליך עם עצמך אני בטוחה שתצליחי!
אשמח לשמוע את דעתך…
ואם תרצי אני כאן..