בנות מה אני אמורה לעשות עם זה שאני ילדה כזאתי שתמיד צריכה אקשן??? לא תמיד ישש..
וכשאין איזה משהו כיף אני מרגישה כאילו אני היחידה שמשעממם לה 
וואיי מה אני יכולה לעשות לגבי זה זה??
מקווה שתמצאו לי פיתרון
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
31 תגובות
אוי מוכר חח.
אז גם אני כזו, נעים להכיר..
התכונה הזו גרמה לי להסתבך מלא פעמים בחיים שלי.
כי לחפש עקשיין זה יכול להיות גם רע.. עקשיין שלילי.
למדתי לנצל את זה לדברים טובים.. לא שלא נופלים לשלילי אבל גם, זה הרעיון.
לעשות עקשיין עם חברות, למצוא ריגושים, טיולים..
למצוא משהו שאפשר לארגן, כל דבר שיש בו עקשיין.
זו יכולה להיות אחלה תכונה ולהפך..
הקטע הוא לנצל לדברים טובים.. כי אם לא..זה יהיה חבל.
את אני??
או מה?
אז אקשן…
אני אקשניסטית….
יאללללההההה אקשששששששששששששן
יאוווו את בדיוק כמונייי!!
העצה הפשוטה היא פשוט- תצרי אקשן!!!
אני יכולה להיכנס לכתה ולומר כזה "וואי מה זה משעמם היום" חברות שלי כבר יודעות שזה משפט פתיחה לרעיון יצירתי חדש…
חברות שלי לא מצליחות להבין את הצורך העז שלי כל הזמן באקשן ובחידושים אבל לרוב הם זורמות, למה לא?? בעקבות הצורך העז שלי באקשן יצרתי מבצעים מרתקים בית ספר, ניהלתי התוועדויות (לא התוועדות משעממת, התוועדיות יצירתיות עם משחקים שונים ומשונים, סירטונים מרתקים וכו' כי אני פשוט חייבת אתזה בשביל שאני לא יכנס לדיכאון), ארגנו פעילויות לכל התיכון, יצרנו מלחמת ושפרצת מרתקת בין המורות לתלמידות (ושפרצת לא ופרצת:)) וכו' וכן.. גם אקשן פחות חיובי יצרתי אבל עדיף שעליו לא נדבר…
בקיצור אם את כמוני חייבת אקשן והעולם סביבך לא תמיד מבין אתזה אז פשוט תצרי אקשןן!!
לרעיונות מוזמנת לפנות אליי בתגובות??
פונה אלייך לרעיונות
וואו יש מלאא!!
בקטע חיובי או בקטע שטותי??
תני סטואציות של 'שיעמום' של בנות כמונו ואני ייתן לך רעיונות מה אני הייתי עושה בכזה מצב כדי לעשות אקשן!!
אהה ועוד משהו.
שתדעי שזו מתנה.
דבר ראשון לחברות מעניין וכיף ליידך:)
ודבר שני יש לך הרבה אנרגיות וכושר ארגון..
קיצער נצלי את זה ונצלי ונצלי כמו שלא יודעת מי אני כתבה..(אגב, את לא יודעת מי את? את את..)
לנצללל!!!!!!!! אולי בהתחלה יסתכלו אלייך כמוזרה אבל למה לא?? מה רע בלהיות מוזר?? זה יותר מעניין ככה!!
יש לי כלל חשוב בחיים השיעמום תלוי בי!! אם אני לא יעשה כלום יהיה לי משעמם אבל אם אני יפעל יהיה לי מעניין!! (ומאתגר לאלה שסביבי:)) בייחוד עם זה הצוות החינוכי של בית הספר:))
וזה לא כל כך פשוט… ומי זה אני?? זה העניין שאני לא יודעת מי אני…
לא צריך לאתגר אנשים חח.למרות שזה מה שקורה, אופס.
ולא חייבים להצטייר המוזרים.
אפשר להיות מאוד בוגרים ותוך כדי גם לעשות מלחמות מים, לעשות צחוקים בשיעור, דיונים, לבחון איך עבר על המורה היום למה קרה לה.. וכו'.. להתחיל לדמיין וזה, לחשוב על חברות שלך, לצחוק איתן, למשוך להם בשיער, טוב סתם חח
אפשר לצאת הרבה על חברות לטיולים, זה ככיייףףף.
לפני הסגר הייתי יוצאת בערך כל יום, זה עושה טוב.
לרקוד, לנגן, להשתגע עם גועש, זה כיף עם הידיים וזההה.
אממ יש עוד מלא דברים..
אפשר סתם לשים שירים על פול ווליום ולקפל כביסה..
קיצער הבנת תרעיון.
ולמי שלא יודעת מי היא.
שתדעי שאני נחשבת לילדה בוגרת, ככה אומרים,לילדה דיי מחושבת..
כי זה יכול לבוא ביחד.. חבל לוותר על החלקים הרגועים בשביל החלקים הסוערים. את מפסידה את עצמך האמיתית. כח לכולם יש רגעים בוגרים ומחושבים.
ואץ יודעת מי את..תניי בטוחה.
את עוד תגלי, זה נמצא אצלך, באמת אצלך.
אני גם נחשבת לבנאדם בוגר, וכשצריך אני גם שקטה ומיושבת וחברות שלי יודעות אתזה, שאם משהי רוצה אותי רצינית זה אפשרי (והם מרבות לנצל את הרצינות שלי יותר משאני מנצלת אותה:)) קיים בי שילוב מעניין של שתיהם יחד….
אבל לפעמיים אני מצטיירת קצת מוזר… (ככה נראה לי לפחות?) לאנשים שהם לא כמוני זה קצת מוזר לראות בנאדם שפשוט ח-י-י-ב לפעול!! חייב, כמו אוויר לנשימה ואפילו יותר מזה… אין לי משהו נגד זה כי בדרך כלל כשאני מציעה רעיונות מוזרים בסוף אם זורמים הם מצחיקים ונחמדים (כמו תופסת אחרת מבחן מתיש במתמטיקה, מלחמת זרדים אחרי שחנ"ש עמוק במיוחד, מחבואים עם המורה שאני הכי לא אוהבת בבית ספר, טיול לגינה כחלק משיעור חברה (לגינת משחקים להתגלש במגלשה:)) ועוד כהנה וכהנה) חברות שלי כבר התרגלו ואת האמת? שהם די נהנות מזה (ככה הם התבטאו חחח שהרעיונות ה'יצירתיים' שלי בסופו של דבר מוצלחים)
וכן, אני גם פועלת בקטע טוב, התוועדיות פעילויות, משחקים, הפעלות לכל התיכון, הדרכה בסניף ובמועדון ריכוז פעילויות וכו'
אולי יומאחד אני יגלה מי אני… ואולי לא… (סביר להניח שלא)
חמודה, דומות אנחנו מסתבר..
ככל שגדלים זה יורד ויורד..
נגיד שנה שעברה הייתי יכולה להתחיל מלחמות מים, לגלות מקומות חדשים ליד התיכון, לעשות כתרים מענפים וכו וכו..
עכשיו זה נורא ירד.. כי גודלים, לא אומר שלא קיים אבל זה משהו שדיי עובר ומתאזן.
לגבי הרצינות שלך חח.
נכון את עמוקה?
ונכון שמשהו מציק לך?
כי זה בא ביחד בד"כ..
אני פשוט מכירה עוד אנשים כאלו..
ולמה לא תגלי מי את?
אני עוד קטנה חחח רק מתחילה את התיכון (בערך…)
ומחמאה בשבילי להיות דומה לך:))
אבל רגע עשית אלי מחקר או משהו בסגנון??
זה בדיוק אני… אני עמוקה מידי לפעמיים וביחד עם המרץ והצורך בחידושים בלי סוף זה שילוב מרתק:))
זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע…
פשוט אין לי כוח לזה, כי כרגע אני משתמשת בכך שאני לא יועדת מי אני כתרוץ לעצמי לכל מיני דברים… אז ברגע שאני ידע זה יחייב
עוקבת.
את מותק חח.
הולך להיות פה תשובה ארוכה, ראי הוזהרת?
זהו.. לכן אמרתי שלאט לאט זה יורד.. עם הגיל.
לא עשיתי עלייך מחקר, אני פשוט מכירה אנשים ואת עצמי..
אני אגיד לך את מה שאני חושבת בנושא.
אנשים כאלו זה אנשים שמשהו בפנים לא רגוע להם..
הם מחפשים אחריי משהו לא ברור.
בד"כ בנות כאלו גם יחפשו משמעות לחיים שלהן, יחפשו את האמת..
כי משהו חסר, יש משהו שפשוט חסר בעולם ותמיד רודפים אחרי עוד ריגוש ועוד ריגוש וכו.
למה זה עובר עם הגיל?
אז כמה סיבות.
כשאת יודעת מה הדרך שלך ושהיא אמת.. את לא מחפשת ריגושים שעוברים, שחולפים.
ברגע שאת לא במקום הנכון, שאת מתחילה להסתובב סביב עצמך את מתחילה לאבד כיוון, להסתבך, משהו שם לא רגוע ומחפש חידושים, הנשמה שלך רוצה אמת וברגע שאין לה את זה זה, היא ממש משתגעת.
זו גם תכונת אופי, אנשים אנרגטים, פעלתנים, עם כושר ארגון וביטחון..
את כל זה אפשר להביא למקומות טובים.
כשטוב לך עם עצמך, כשאת בטוחה בדרך שלך, טוב לך, את לא מחפשת את הריגושים האלו בכזו נואשות..
לכן עם הגיל, כשאת מעצבת את האישיות, שהדרך שלך ברורה, שאת במקום הנכון זה יורד.. כי הנשמה שלך מצאה את הריגוש האמיתי, הכי נצחי טוב ונכון שבעולם.
וגם כי פשוט מתבגרים..
למשל.
ביסודי בגילאים נמוכים סבלתי מהמבוגרים… כי הם הכתיבו לי מה לעשות ואני רציתי רק עצמאות ו.. עקשיין!
וכיום פשוט לומדים גבולות.. מתבגרים.
שתדעי שחברות שלי גם יודעות את זה.
כל פעם שרע לי, שמשהו מציק לי, אני משתגעת.
אני עושה צחוקים, אני פשוט משתגעת..במקרים ממש קיצוניים זה אפילו יכול להראות מסומם..
מבינה?
כי משהו לא טוב אז עושים מלא דברים כדי להתעלם מזה, כדי לא להרגיש את הכאב..
זה דפוס התנהגות.
ככל שגדלים לומדים גם לתפקד כשקשה..
אני מניחה שכשאת עצובה זה מתבטא חוצה ואין עולם.. נכון?
את עסוקה בכל השטיות ואין עם מי לדבר..
אז לאט לאט זה נהייה יותר טוב.את לומדת איך כן לתפקד גם במצבים כאלו.
איך הגעתי לזה שאת עמוקה?
אנשים שככה אוהבים עקשיין זה אומר שהחיים שלהם לא עברו במסלול הרגיל והנורמטיבי.
הם נפגעו מהעקשיין והמרידה נגד המערכת..
אז הם מבינים יותר משאר הילדים שתמיד צייטו ועשו מה שאמרו להם.
חוץ מזה.. תראי איך הנשמה שלך רוצה את האמת, איך היא לא רגועה.. את חייבת להיות עמוקה.
את תדעי מי את. צאי מנקודת הנחה, כן?
אין לך ברירה, את תחיי עם עצמך כל עוד לא יוחלט אחרת..
אין לך ברירה אלה להכיר.
אז בסדר, הכל טוב, את תגדלי, את תתבגרי, יהיה לך טוב.
את עוד תדעי מי את, אי אפשר לברוח מזה.
עצה שלי מלב אל לב, כן?
ואם תקשיבי תחסכי מעצמך הרבה.
עכשיו את מתחילה עם גיל ההתבגרות וכל זה.
אנשים כמוך נפגעים הרבה. את רגישה מאוד.
אז אל תתני לדברים שקורים לך להפל אותך.
עם קורה משהו, אל תחשבי שסוף העולם הגיע.
תדעי שיהיה טוב, תדעי שזה יעבור, זה מאוד מאוד חשוב.
לא לתת לכל הרגשות האלו לקבוע לך עובדה, שאת עכשיו בדיכאון נגיד.
זה רגשות שעוברות, וזה בסדר להיות מבולבלת, זה בסדר לחפש. זה בסדר שיש חלקים לא מושלמים, הכל הכל בסדר!
בהצלחה יקירה!:)
מחכה לתגובה.
רק עכשיו קלטתי שהמשכת להגיב בתגובה הבאה:) תודה על הסבלנות:))
את האמת שכמו שאמרת זה שילוב של אופי פעיל במיוחד (גנים משפחתיים כנראה..:)) ולכן כנראה לעד אני ישאר פעילה ופועלת (לא שזה כל כך רע, זה פשוט כבר נהפך למשהו לא הגיוני) רק שאני מקווה שהצורך בזה כמו אוויר לנשימה ירד… וב"ה אני גם מביאה את זה למקומות טובים, אני יודעת שאני חייבת לפעול!! פשוט חייבת, אז משתדלת שאני תמיד יהיה עסוקה בדברים חיוביים כי אחרת אני יעשה שטויות (לא שאני לא עושה שטויות, לשטויות מוצאים זמן תמיד? אבל ברגע שהראש שלי מונח בדברים חיובים אז פחות נמשכים לשטויות מרחיקות לכת…)
וכשאני חושבת עלזה לעומק אז גם בגלל שמשהו אצלי לא שלם… לא בנוי ותיארת אותי בדיוק- אני מחפשת אמת (כשאני אומרת את זה זה נשמע לי יותר חוז"בשי כזה ואף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי גם, כי בסך הכל אני נולדתי "על הפיסגה" חונכתי מגיל 0 בדרך ששיכנעו אותי, והיה לי ברור שהיא הכי טובה אז מה קרה פתאום שב3 שנים האחרונות אני מוצאת את עצמי לא שלמה עם הדרך הזאת?? לא שלמה מנסה לחפש ואף לנסות דברים אחרים?)
והמשכת לתאר אותך (אותי) ביסודי (דווקא בכיתות הגבוהות של היסודי, בנמוכות הייתי ילדה טובה [בערך…]) סבלתי מהמבוגרים, ובעיקר ממחנכת אחת שהרסה לי את כל האימון בגבולות ובממסד (ההורים שלי קלטו אתזה באיזה שהוא שלב ומהירו להעביר אותי בית ספר, רק שבשבילי זה היה מאוחר) ולכן דווקא בתקופה של המחנכת הזאת, לקחתי על עצמי עשרות תפקידים עד כדי כך שלא היה לי זמן לנשום (פשוטו כמשמעו) כדי לא להרגיש, לא לחוות את הרגשות הפחות נחמדים שהמורה גרמה לי.
לרגשות כעס, עצב, אכזבה וכדו' אין מקום אצלי, לא אוהבת להרגיש אותם!! כשמגיע רגש כזה אני פשוט מתחילה לפעול, לעשות דברים, להיות עסוקה במליון דברים אחרים, להשתגע עם חברות (בגלאים קצת יותר מוקדמים גם להציק למורות…) העיקר לא לתת לרגשות מקום, ומתוך הרגל אז גם לרגשות החיוביות אני לא נותנת מקום שלא יביאו איתם דברים שלילים. (זה לא שאף פעם לא כיף לי ב"ה אני בנאדם ש'נחמד' לו בכל מקום אבל הכל חיצוני…)
את האמת שאף פעם לא חשבתי למה אני עמוקה העלת כאן נקודה מעניינת… ואת האמת שאמרו לי יותר מפעם שהתחלתי את גיל ההתבגרות מוקדם מידי, בשעה שחברות שלי רק 'טעמו' ממנו אני כבר הייתי עסוקה בסיבוכים אמיתיים ונוצר פער, פער שלא ידעתי שקיים וכשהייתי משתפת בנות בסיבוך או משהו בסגנון אף פעם לא הבנתי למה הם לא מבינות אותי עד הסוף. (לאחרונה זה התמתן ב"ה)
אין לי ברירה אלא להכיר, אבל כרגע אין לי כוח לזה, ואני גם לא רוצה להכיר את עצמי כי אין לי ברירה אלא אני רוצה להכיר את עצמיאבל שזה יבוא ממקום אחר, מקום רוצה יותר. וחוצמזה שעכשיו אני לא פנויה נפשית ופיזית (בגלל העומס הפיזי שלקחתי על עצמי)
אני יודעת שזה בסדר, כלומר עכשיו אני יודעת אבל האם בעת סערה אני זוכרת את זה?? קשה לי להגיד שכן… אני כבר בנאדם אחר ממה שהייתי (ואולי טוב שכך) ואי אפשר לומר שהרגשות האלו לא קבעו לי עובדות
טוב, זה ממש מעניין עד כמה שאנחנו דומות..
אז לגבי הגנים המשפחתיים.
זה מאוד הגיוני אבל תחשבי שנייה.
יש את העיניין הזה של לפעול, לעשות, להיות פעילים, ויש את העיניין של אי רוגע ושקט נפשי..
אני חושבת שזה ככה קיצוני אצלך כי לא רגוע לך, סוער לך בפנים.
כשיהיה לך רגוע מבפנים את תהיי רגוע גם בחוץ, את לא תחפשי את זה בנואשות שכזו..
זה מאוד יפה בוגר ו.. טוב שאת משתדלת להוביל את זה למקומות טובים:)
אני עדיין בעצמי לא בדיוק במקום הזה חח.
את מנסה לחפש אמת כמו כל יהודי, אל תדאגי, זה לא רק את.
הנשמה שלנו מחפשת אמת, אלוקות תמיד..
פתאום את מתחילה לחפש מסיבה פשוטה, את פשוט בגיל ההתבגרות.
אז את עכשיו מתחילה לחקור האם באמת מה שחנכו אותך מתאים לך או לא.
אולי דרך אחרת נכונה?
אולי כולם טועים במשפחה ואני לא?
אולי זה לא אמת??
אז הכל טוב נשמה.
זה בסדר, את תקלטי שזו האמת, זה ירדוף אותך.
אמת נשארת לנצח, היא לא עוברת אף פעם, עובדות נשארות עובדות.
את תשימי לב לזה בהמשך.. אין דרך להתחמק מזה ואת תגלי את זה לבד, בעצמך.
את נשמעת לי מסוג האנשים שמבינים לקחים או מסיקים מסקנות רק שהם עצמם חוו את הסיטואציה ולא אכפת להם מה אומר על זה מישהו אחר.. הם רוצים לחוות הכל בעצמם.
אז זה מאוד טוב, יש לזה גם צדדים פחות משהו אבל הרעיון הכן טוב בזה זה שאת תגיעי לבד לאמת הזו, עם הרבה מאוד אמונה בזה, כי הגעת לזה לבד.
לגבי מה שקרה עם המחנכת שלך..
זה פשוט עצוב לשמוע.
עצוב לשמוע שהמערכת לא יודעת להתמודד עם ילדים עצמאים, שאוהבים להמציא רעיונות יצירתיים, ילדים לא שגרתיים שאוהבים את החיים שאוהבים לחיות ולהנות מהחיים.
היא יודעת להתמודד עם ילדים טאטלך, וזה עצוב, כ"כ הרבה ילדים נפגעו מזה..
מה הכוונה לקחת על עצמך דברים?
ומה הכוונה הרסה לך את האמון בגבולות?
אשמח שתעני..
תראי מה את עושה פה.
לפעמים צריך להתמודד עם הרגש, להרגיש אותו, לא חייבים וגם לא נצרך בד"כ להתעמק בו אלה נטו להרגיש אותו..
מה את עושה?
את בורחת.. את לא רוצה להרגיש, את שמה על עצמך מיליון מסכות.
זה לא מחזיק.
המסכות נשברות ואז מגלים לב שבור, או את כל הפגיעות והכאב..
למה את לא מסוגלת להרגיש את הרגשות האלו?
כי את מרגישה שאת לא שולטת על הסיטואציה כשאת מרגישה רגש שלא כיף לך?
שאיבדת שליטה?
את לא רוצה לאבד שליטה על הרגש שלך אז את לא נותנת לו מקום?
את מפחדת להראות רגשות?
קרה לך שהתפרקת מול מישהו נגיד?
שואלת כדי להבין חח.
לגבי זה שהתבגרת מוקדם יותר.
זה מאוד מעניין כי באמת רציתי לכתוב על זה לפניי.
אני אגיד לך על עצמי, עדכני עם את גם כזו:)
אני אישית עברתי דברים שונים משאר הבנות.
הייתי רבה עם המורות, עם ההורים, בכאסח עם כולם.. ואז התחלתי להשתנות ובום הגיע הפיגוע של אבא שלי(הוא חי והכל בסדר ב"ה חח) וזה זריקה ענקית של התבגרות בנוסף לכל מה שספגתי מהעקשיין שהייתי עושה לפניי.
זה להבין יותר אנשים, זה להבין דברים לא מזוית ראייה של ילדה בכיתה ה אלה הרבה יותר גדולה.
אז היה לי גם קשה עם חברות, לא שיתפתי אותן אז בכלל..
הן לא הבינו, היו קטנות, וזה תסכל מאוד..
אני זוכרת שבכיתה ז המחנכת אמרה לאמא שלי שאני בוגרת מידי, ולא, לא בתור מחמאה..
הרגשתי לבד, שחברות לא מבינות אבל אני גם לא מבוגרת..
אבל לאט לאט פערים מצטמצמים אבל עדיין יהיו פערים..
היועצת לקחה אותנו בכיתה ט לשיחות הכרות איתה ודיברה איתי על זה שיש מצב שתמיד יהיו ביני לבין חברות שלי פערים..
מבינה?
זה לא משהו שתלוי בי..
ועוד קטע.
זה בגרות שכלית, לא רגשית.
זה אומר שאת יכולה להיות הכי בוגרת מבינה מכילה, את יכולה לדבר למבוגרים כאילו את חברה שלהם אבל..
הרגש לא בוגר..
הוא קטן מאוד..
הרגש הוא זה ששולט כל הזמן בחיי היום יום בלי הרבה איזון, יש הרבה תהפוכות בגלל זה..
אבל זה מתאזן.
כיום אני בהחלט יכולה להתנהל גם דרך שכל, וכשאני מבינה דברים בשכל זה משפיעה עליי..
זה הכל גיל, הכל הכל, את לא מבינה איזה אדם כביר את יכולה להיות, או שאת מבינה חח.
אפשר שאלה?
איזה עומס פיזי לקחת על עצמך?
תקשיבי יקירה.
את חושבת שאת מלאך?
שהגוף והנפש שלו משועבדים לדברים חיצוניים?
שברגש שלו נדחק לפינה?
שהמחשבות הולכות למחסן?
נשמתי, אי אפשר, זה לא הגיוני, אני לא רוצה שתקרסי.
אני גם הייתי כמוך תקופה אחרונה ופשוט.. קרסתי, לגמרי.
את לא תוכלי להמשיך ככה.
את לא רוצה להרגיש לא לחשוב לא לראות לא לשמוע.
את בורחת מותק, את בורחת.
למה?
את יכולה לחשוב את זה כשקשה.. מתרגלים, זה אפשרי.
ואל תתני לזה לקבוע לך עובדותף, לא כדאי לך.
את לא מבינה כמה ייקל עלייך כשלא תקבעי שהם עובדה קיימת.
אגב שממש כיף לי להתכתב איתך, אכפת לי ממך.
דבר ראשון רציתי לומר לך אתזה כבר בתחילת ההתכתבות ממש תודה!! מרגש לראות אנשים שאכפת להם… את מיוחדת
נכון שזה שונה, יש אצלי את שתיהם כי גם לפני שהתחיל האי שקט נפשי הייתה בנאדם מאד פעיל, אבל יותר רגועה (באופן כללי, ביום של פעילות גדולה הייתי כמובן בשיא הלחץ, אבל זה סוג לחץ אחר). ב3 שנים האחרונות זה נהיה ממש קיצוני, זה ניהיה מין דחף פנימי כזה לעשות, לפעול וכו', בלי קשר למסוגלות הפיזית שלי (ולא נדבר על נפשית) לאחרונה אחרי שקרסתי כמה פעמים זה קצת נרגע, עד הסערה הבאה… וכן, מאד סוער לי בפנים רק שאני לא אוהבת את הסערות האלו אני משתדלת להתכחש אליהם/ להיות אדישה לגביהם לתת להם לעבור לבד או להתפשט ולמוטט אותי לגמרי.
וכן אני משתדלת… לפחות מנסה:))
האמת היא אותה האמת אבל יש את העניין החשוב של ה-ד-ר-ך, המטרה היא אותה מטרה, האמונה היא אותה אמונה אבל יש דרך, יש צורה. והדרך שבא גדלתי היא לא כל כך מתאימה לי, אני צריכה את זה בגירסה אחרת משודרגת קצת, יותר מותאמת לי, כי המטרה היא חשובה רק השאלה מה קורה בדרך למטרה האם אני מאושרת ושמחה עם מה שאני עושה?? או מרגישה שזה לוחץ ולא מתאים לי…
ואני יהיה חייבת למצוא את זה בעצמי, אחרת זה לא יחזיק מעמד
וקלעת בדיוק, אני צריכה לנסות, מה שנקרא ניסוי וטעיה או ותהיה… אני ינסה כל דבר בצורה הכי קיצונית שיש ל2 הצדדים ורק ככה אני יבין מה היא דרך האמצע שמתאימה, בשבילי. אבל לפעמיים זה כבר קשה, להתמודד עם זה לבד, זה היה מעבר חד מידי (בייחוד שאני התחלתי את זה בגיל צעיר יחסית) מהעולם שהיו מבאים לי הכל ב"כפית של זהב" עד לפה, ולא הייתי צריכה לחשוב ולבחור בעצמי לעולם שנזרקתי בו או שזרקתי את עצמי אליו שבו אני צריכה פתאום להחליט, לבחור ולעמוד בהשלכות של כל החלטה כזאת.
כןן זה סיפור עצוב, סיפור שמלווה אותי מאז, צערי. בייחוד שזה היה שנה מאד רגשיה בשבילי, מבחינת הגיל ומחינה משפחתית (רק מסיבות משמחות ב"ה אבל עדין, ה שינויים)
לקחתי על עצמי דברים- פשוטו כמשמעו, לקחתי על עצמי עשרות דברים יותר ממה שאני רגילה (ואני בנאדם פעיל אז גם ככה אני רגילה לקחת הרבה) הדרכתי ב2 סניפים של תנועת נוער (לא אפרט איזה למניעת זיהוי ודאי חח) עוד סניף אחד נהלתי, הייתי חניכה ולמדתי דרמה, חסכתי כסף לכרטיס (בייבי סיטרים קבועים כמעט כל לילה וכו') ניהלתי את כל המבצעים האפשריים בבית ספר (למורת רוחה של המורה שלי כי ככה יצא שכמעט לא הייתי בשיעורים בכתה, מאוחר יותר הבנתי שזה פשוט הייתה דרך שלי להתמודד עם היחס של המורה שלי אליי, לברוח) ועוד המון דברים שאין להם שם מוגדר. הכל היה בשביל לא לחשוב, לא להרגיש.
והיא הרסה לי האמון בגבולות- גם כפי שזה נשמע. היא גרמה לי להבין שהגבולות הם דבר חונק, לא מאפשר ולא שהגבולות הם בעצם בשבילי (דבר שהבנתי מאוחר מידי) אני לא יודעת אם זה היה במודע אבל היה מקרים שפשוט היא לא אפשרה לי להתנהג בצורה ממוסדת פשוט כל מה שעשית לא היה לה טוב (ניקח לדוגמא את התפילה שלי- אני חזרתי מהקעמפ בשיא הלעבדיק וגם בכתה התפללתי בשיא החיות, זה לא מצא חן בעיניה אז אחרי הערות ממנה החלטתי שאני מפסיקה, והתחלתי להתפלל בשקט, מילה במילה עם האצבע, גם זה לא מצא חן בעיניה, אז החלטתי לשלב בין שתיהם וכמובן גם זה לא מצא חן בעיניה לא משנה מה עשית בנידון לא מצא חן בעיניה… אז פשוט הפסקתי להתפלל וזהו. כיום אני יכולה א-ו-ל-י לפרש את זה אחרת אבל אז, כתור ילדה בכתה ז' פירשתי אתזה בצורה חד משמעית… פשוט לא היה לי דרך לנהוג לפי שביעות רצונה, והיא הייתה אז הבנאדם שהיה אמור להטיל אליי סמכות, ולו הייתי צריכה להקשיב)
אני שונאת להרגיש דברים!! שונאת
וכן… אני בורחת לקח לי הרבה זמן להבין שמה שאני עושה זה בעצם בריחה מהתמודדות, אבל כבר התמכרתי לבריחה וככה נוח לי
אני לא יודעת לענות לך למה אני לא מסוגלת להרגיש את הרגשות האלו, זה פשוט לא במסוגלות שלי, אולי כי אני פחדנית.. ומפחדת ממה שהם יכולות להביא בחיקן, יכול להיות.
ואני גם מפחדת לאבד שליטה, למרות שכשאני בורחת זה בדיוק מה שאני עושה, מאבדת שליטה.
קרה לי שהתפרקתי מול עצמי וזה היה מזעזע מספיק ככה שאני שומרת על עצמי חזק לא להתפרק ובינתיים נשרפת מבפנים. מול אנשים אני כמעט לא מתפרקת שימשכו לחשוב אליי כמו מה שנראה מבחוץ, יותר טוב ככה.
מקווה שהבנת חחח כי אני קצת מסובכת אפילו אני עצמי ספק הבנתי?
אז אני לא בדיוק כזאת, אני עברתי ילדות רגילה פחות או יותר רק שגדלתי בבית של נערות מתבגרות בגיל העשרה (אני סוג של הכי קטנה ומעליי יש 2 בנים ורק אחר כל הבנות ככה שיש הפרשים משמעותיים) אז הבנתי המון מושגים טרם עת… ורציתי לחוות אתם בעצמי אז פשוט תמיד הייתי צעד אחד (או יותר) קדימה מכפי גילי האמתי (הייתי שומעת דברים בבית וב"ה אני ילדה נבונה [יש אומרים שזה הבעיה העיקרית שלי חחח] אז הייתי קולטת חצאי מילים ומחברת אותם ביחד למושגים משונים שהייתי מנסה לחוות בעצמי, רק שזה לא היה מתאים לגילי. הייתי קורא ספרים לא לגילי ועוד המון דברים שלעצמם זה מעולה אבל רק אם הייתי עושה אתזה כמה שנים אחר כך), דבר שלא היה טוב לי (אני זוכרת את המחנכת שלי בכתה ג' שהייתה מנסה להבין מה גורם לי לחשוב הרבה ולהסיק מסקנות של ילדה בכתה ו' כשאני עוד לא בת 10… רק מאוחר יותר למדתי להסתיר את זה שאני שונה מהרוב)
ב"ה בחברה לא היה לי בעיות א פעם, כן תיסכל אותי שאני שונה (כשהבנתי שאני שונה וקיים פערים) אבל למדתי להציג, לחיות חיים אחרים כלפי חוץ, להתאים את עצמי לסביבה ולעזות מה שמוצפה ממני לעשות, אם עכשיו כתור ילדה בכתה ו' מצופה ממני להתעצבן על זה שתמיד עושים לנו אפליות (סתם הקרצתי) אז אני יתעצבן ויתמרד בקול למרות שאני חושבת אחרת (זה לא לחץ חברתי, כי מלא עשיתי את זה בגלל שהסביבה עשתה אלא פשוט הבנתי שזה מה שמתבקש כרגע) אף פעם לא הייתי אני, וזה היה לי נחמד, לפחות כלפי חוץ. ולכן ב"ה תמיד הייתי מקובלת בחברה (עברתי כמה מעברי חברה בחיי בעקבות בעיות טיכניות של מיקום בית ספר וכדו' וב"ה תמיד הייתי במקום גבוהה ואהוב בחברה [לא בקטע מתגאה..]) כי פשוט הייתי הבנאדם שעושה מה שמצופה ממנו לעשות (אכן היה לי המון יוזמות שונות ומשונות אבל באיזה שהוא שלב היוזמות האלו הפכו להיות חלק ממה שמצופה ממני להציע [למשל תופסת אחרת מבחן מתיש בתמטיקה?],) חושב מה שמצופה ממנו לחשוב, כלפי חוץ כמובן. כלפי פנים… עדיף שלא נדבר.
אני אישית לא בנאדם שידבר עם יועצת וכדו', המקסימום זה יהיה המשפיעה שלי וגם זה נטול בספק…
ובדיוק מה שאמרת אני יכלתי לדבר עם מבוגרים ואם מישהו היה שומע את השיחה מהצד הוא היה יכול לחשוב שאני בגיל שלהם לפחות, אם לא יותר (אני לא אשכח שגם במשפחה המורחבת אני תמיד יהיה בין הגדולות [אפילו שבת דודה שלי שקטנה ממני בחודשיים היא בדרך כלל בקטנות] ופעם אחת הם דיברו על בגרויות ואני אמרתי איזה נש שיש לי עוד כמה שנים ואז אחת מהם שואלת אותי מ?? בת כמה?? ואני אומרת אני צוצקית רק כתה ו (אז הייתי בו'…) היא חטפה שוק) אבל הבגרות הריגשית שלי היא מאד קטנה… כמו שתיארת.. וכנראה לעד תשאר כזאת
לקחתי על עצמי כל דבר שביקשו/מבקשים ממני לעשות (ואני בנאדם מפורסם יחסית בקבות המרץ שלי חחח) וזה המוןן
ואני לא חושבת שאני מלאך אבל כמו שאמרת אני פשוט בורחת…
אז זהו.. כשתרגישי רגועה הכל יהיה שונה.
תחשבי שנייה.
כשאת לא רוצה להרגיש את כל הרגשות המחשבות והתחושות את מרגישה טוב יותר?
את מרגישה רגועה ושלווה?
זה שווה לך להדחיק?
לגבי הדרך.
יואאו אחותי, את בוגרת חח, יותר ממני זה בטוח.
הבנתי, את מרגישה שאפשר להגיע לאותה אמת רק בדרך שונה, אוהבת, מקבלת..
לזה את מתכוונת?
לא צריך ללכת לקיצוניות השנייה.
תאמיני לי שלא שווה לך, מנסיון מר מאוד.
אבל את בוחרת, כל עוד תוכלי למנוע מעצמך ללכת לקיצוניות השנייה יהיה לך יותר שווה בעתיד..
החלטה שלך, הבחירה שלך, החיים שלך.
ואוו, נשמע מלא מלא מלא על הראש..
תאמת שאני לא התחייבתי לכלום..
פחדתי ועדיין תאמת. לקחת פיקוד.
המורה הזו..
באמת לא בסדר, עצוב ממש.
אגב שאני בטוחה שגם שתגדלי עדיין יהיה לך קשה עם גבולות, זה סוג אופי.
ואני שמחה שהגעת למסקנה שזה פשוט בשבילך!
לגבי הבריחה.
הבנתי לגמרי.
לכן שאלתי אותך..
את נשמעת אחת עם עובר שליטה.
האנשים שקרובים לי בחיים גם כאלו.
וגם אני כזו.
את רוצה לשמוע משהו?
לא.כדאי.לך.
אני מתחרטת על הרגעי שליטה האלו.
את יודעת שבפיגוע של אבא שלי לא בכיתי בכלל?
אמרתי שהכל טוב צחקתי ושמחתי, אבל בפנים כמלתי, ממש ככה.
וזה התנקם.. בצורה לא נעימה..
והיו לי שנתיים ויותר של ייסורים.
זה לא שווה את זה מתוקה.
לא שווה החוזק הזה.
הוא לא טוב.
הוא שובר בסוף.
את פשוט בן אדם.
תנסי לחשוב על משהו שלא ממש קשה לך לעשו. שבו את יכולה כן לשחרר.
תעבדי על זה נשמה.
חבל שיתפוצץ לך.
את תתחרטי על זה..
אגב בדיוק עכשיו חברה שלי שואלת אותי למה אני מפחדת מרגשות חח התזמון.
זה פחד כזה להביע, להרגיש אהבה מאנשים..
אני צריכה לחקור תנושא:)
יואו קטעים איתךך וואליאה.
חח שוב אני כמוך.
אמנם אני בכורה אבל גם אני הרכבתי דברים אחד לאחד.. אמנם לא בגיל שציינת אלה כיתה ה.. לערך.
ספרים שיחות וכזה.
עכשיו נגיד זה לתועלתי, יש לי יידע שאין להרבה בנות בגיל שלי..
למדתי הרבה מאוד ספרי פסיכולגיה וכאלו..
חשבתי מלא על העתיד שלי.. כזה לא אופיני, לא תקין..
אגב, למה את מראה שאת לא שונה?
את יודעת כמה כיף להיות כמו שאת?
שתדעי שמה שמיוחד בי בעיניי חברות שלי זה שאני שונה..אחרת כזו.
מבינה?
אין לך מה להסתיר, זה לא דבר רע.
והזוי שאשכרה כל התהליך הזה עברת בכיתה ג..
חח..
לא היו לי בעיות אף פעם אבל זה הפריע.. הבנתותי נראה לי לא נכון .
זה סוג האנשים שמעריצים אותם, שהם למעלה במעמד אבל בפנים.. מרגישים לבד.
אני חושבת שאת לא משתפת גם בגלל שאת מרגישה שהחברות שלך יענו לא ראויות לשמוע אותך..
את מרגישה מעליהן באיזה שהיא רמה.
אני צודקת?
חח, גם אני לא מדברת עם יועצות, זה העם שאני פחות אוהבת להתקרב אליו.. שיחת הכרות ותו לא.
לגבי הבגרות הרגשית וזה.
זה כן יכול להתאזן.בהחלט.
זה הגיל פשוט.
ואין סיבה שיהיו בהמשך פערים.
את תגדלי והכל יצטמצם..
תחשבי איזה בן אדם מטורף תהיי עם כל זה.
אני בטוחה שיום יבוא ואת תפלי, וזו תיהיה המקפצה הענקית לחיים.
באמת.
אין מצב שתמשיכי ככה, זה או להשתנות עכשיו או לחכות שייקרה משהו ואז להשתנות בלי ברירה.
אוםס הרגשתי שדיברתי מידי על עצמי, סורי..
שימי לב שזה לתגובה האחרונה בדו שיח חח (לא יועדת באיזה מיקום יעלו אתזה…)
ואם אני ירגיש אותם אזז?? אולי אני ירגיש יותר רגועה, אבל יהיה רגשות אחרים, לא נחמדים, ואני לא בטוחה מה עדיף…
אני בוגרת… את זה אמרו לי הרבה… לא תמיד בקטע חיובי חח
כן בערך לזה התכוונתי, כשאני יגיע למסקנה מה היא האמת (וזה יהיה רק אחרי שאני ינסה ויטעם מדברים אחרים, כנראה) אני ימצא את הדרך שמתאימה לי, ולא למישהו אחר (למשל הדרך שגידלו אותי, היא דרך שמתאימה לאלה שגידלו אותי, לא לי.) אין לי כל כך איך למנוע מעצמי לא ללכת לקיצוניות השניה… אחרת אני לעולם לא יגיע לאמת שאני יודעת ומכירה בה. זה האופי שלי… לנסות הכל לבד.
וכעע זה בחירה שלי… וזה רוב הבעיה
אמממ זה באמת היה עמוס, רק שבתקופה הזאת לא הרגשתי כמה זה עמוס ולא הגיוני פשוט חייתי את הרגע… דווקא היה נחמד רק בחופש שאחרי שניסיתי לקחת על עצמי בערך אותו כמות דברים וראיתי שאני קורסת הבנתי שמשהו שם לא היה תקין…
וואו זה נשמע הזוי שלא בכית, אבל בעצם זה מוכר מידי, גמני עברתי כולמיני דברים (קשים יותר, קשים פחות, טראומטים, מרגשים, וכו') ואף פעם לא בכיתי/ הרגשתי את הרגשות שהייתי אמורה להרגיש, אני פשוט לא אוהבת להרגיש, לא אוהבת ולא מסוגלת. וזה כבר מתנקם, אבל הכל הוא רווח לעומת הפסד (רווח של אי הרגשת הרגשות שאני לא אוהבת לעומת הפסד… ההשלכות של זה אחרי זה)
אני יודעת שזה לא שווה את זה, אבללל קשה לי, ככה אני. אני בספק האם זה אופי או דפוס התנהגות לא בטוחה בכלל.
אני לא יודעת לשחרר פשוט לא יודעת כמו שאני לא יודעת סינית (למשל…?) אני לא יודעת לשחרר
פעם תיארתי למשהי את סדר יומי והיא אומרת לי "תגידי, אין לך מצב שאת פשוט נחה?? משתחררת??" היא חטפה שוק כשלא ידעתי לענות לה…
אני יתחרט על זה, בטוח. אבל אמרתי כבר זה פשוט משהו שלא כל כך בשליטתי
חחח איזה תזמון חמודדד, סליחה על השאלה תרגישי בנוח לא לענות, את עדיין לא אוהבת להרגיש רגשות?? זה לא משהו שמשתפר עם הגיל (אין לי מושג מה ההפרשים ביינו אבל אין ספק שהם קיימים חחח)
חחח תחקרייי, זה נשמע נושא מעניין חחח (אני לא יחקור, עוד פעם. כי זה יחייב אותי חח)
אז אני בין הקטנים (סוג של הכי קטנה… מסובך חחח פשוט ביני לבין האחיות שמתחתי יש הפרש של מלאאא שנים (משהו כמו 10) וגם לבנות שמעליי יש הפרש של בערך אותם שנים אז ככה שאני במקום מוזר במשפחה חח
אז לי בגלל זה יש יותר ידע מאנשים אחרים וזה לא לטובתי, בכלל בכלל לא
אםםם זה היה בעיקר בכתות ג-ד בה' היה לי מורה מדהימה שניסתה לגרום לי להיות יותר ילדה… אבל לא אהבתי את מה שהיא רצתה ממני אז פחות הלך לה חחח
אני כבר לא מסתירה, פשוט לא מפרסמת (בעבר הייתי מסתירה) וכןן אני שונה, חברות שלי יודעות את זה ונראה לי שזה מעניין להם זה משעמם עולם מלא באנשים שיגרתים, אבל באיזה שהוא מקום כבר ניהיה מצופה ממני להיות שונה, ואני עושה מה שמצופה ממני, לאחרונה כבר עם יותר שילוב של מה שזה באמת אני (אבל אני לא יודעת מי אני אז זה מסובך חחח) לעולם אני לא יהיה פשוט מי שאני, מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא יודעת מי אני
כעע הבנותי… אני גם משהו בסגנון
אני תמיד יהיה במרכז, יש לי המון חברות ואני אף פעם לא ישאר לבד כשצריך זוגות או קבוצות (חוץ ממתי שאני אדאג לכולם ואשכח שאני אמורה לדאוג לעצמי… חח)
יש לי כמה וכמה שראויות להיקרא חברות טובות ואני בסדר עם כל מי שאני פוגשת (חוצמכמה אנשים ספצפים אבל זה בדרך כלל מוצדק) אבל באיזה שהוא מקום אני לבד, יש לי כל כך הרבה אבל בעצם אין לי כלום.
את האמת שאני לא חושבת על זה בקטע של רמה אחרת, הייתי אומרת יותר בקטע של שונה, אני פשוט אחרת מהם
חח דווקא היועצות אוהבות אותי… מנסות תמיד לקשור שיחה חחח (סתם כי אפילו לשיחת הכרות אני לא מתקרבת אליהם)
אני מקווה שזה יתאזן… לא שאי פעם אני יהיה מאוזנת חח אבוד מראש 🙂
מסתומא יהיה נפילה, אבל רק אם הנפילה תיהיה מספיק קשה היא תצליח להזיז אותי כי נפילות קטנות יש כל הזמן… וזה יכול להיות או מקפצה ענקית או מדרון חלק תלוי בתיזמון שזה יקרה…
חחחח דווקא הרגשתי שדיברת עליי כאילו את מכירה אותי עשרות שנים חחח יותר טוב ממני אפילוווו
רק עכשיו קלטתי שהמשכת להגיב בתגובה הבאה:) תודה על הסבלנות:))
את האמת שכמו שאמרת זה שילוב של אופי פעיל במיוחד (גנים משפחתיים כנראה..:)) ולכן כנראה לעד אני ישאר פעילה ופועלת (לא שזה כל כך רע, זה פשוט כבר נהפך למשהו לא הגיוני) רק שאני מקווה שהצורך בזה כמו אוויר לנשימה ירד… וב"ה אני גם מביאה את זה למקומות טובים, אני יודעת שאני חייבת לפעול!! פשוט חייבת, אז משתדלת שאני תמיד יהיה עסוקה בדברים חיוביים כי אחרת אני יעשה שטויות (לא שאני לא עושה שטויות, לשטויות מוצאים זמן תמיד? אבל ברגע שהראש שלי מונח בדברים חיובים אז פחות נמשכים לשטויות מרחיקות לכת…)
וכשאני חושבת עלזה לעומק אז גם בגלל שמשהו אצלי לא שלם… לא בנוי ותיארת אותי בדיוק- אני מחפשת אמת (כשאני אומרת את זה זה נשמע לי יותר חוז"בשי כזה ואף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי גם, כי בסך הכל אני נולדתי "על הפיסגה" חונכתי מגיל 0 בדרך ששיכנעו אותי, והיה לי ברור שהיא הכי טובה אז מה קרה פתאום שב3 שנים האחרונות אני מוצאת את עצמי לא שלמה עם הדרך הזאת?? לא שלמה מנסה לחפש ואף לנסות דברים אחרים?)
והמשכת לתאר אותך (אותי) ביסודי (דווקא בכיתות הגבוהות של היסודי, בנמוכות הייתי ילדה טובה [בערך…]) סבלתי מהמבוגרים, ובעיקר ממחנכת אחת שהרסה לי את כל האימון בגבולות ובממסד (ההורים שלי קלטו אתזה באיזה שהוא שלב ומהירו להעביר אותי בית ספר, רק שבשבילי זה היה מאוחר) ולכן דווקא בתקופה של המחנכת הזאת, לקחתי על עצמי עשרות תפקידים עד כדי כך שלא היה לי זמן לנשום (פשוטו כמשמעו) כדי לא להרגיש, לא לחוות את הרגשות הפחות נחמדים שהמורה גרמה לי.
לרגשות כעס, עצב, אכזבה וכדו' אין מקום אצלי, לא אוהבת להרגיש אותם!! כשמגיע רגש כזה אני פשוט מתחילה לפעול, לעשות דברים, להיות עסוקה במליון דברים אחרים, להשתגע עם חברות (בגלאים קצת יותר מוקדמים גם להציק למורות…) העיקר לא לתת לרגשות מקום, ומתוך הרגל אז גם לרגשות החיוביות אני לא נותנת מקום שלא יביאו איתם דברים שלילים. (זה לא שאף פעם לא כיף לי ב"ה אני בנאדם ש'נחמד' לו בכל מקום אבל הכל חיצוני…)
את האמת שאף פעם לא חשבתי למה אני עמוקה העלת כאן נקודה מעניינת… ואת האמת שאמרו לי יותר מפעם שהתחלתי את גיל ההתבגרות מוקדם מידי, בשעה שחברות שלי רק 'טעמו' ממנו אני כבר הייתי עסוקה בסיבוכים אמיתיים ונוצר פער, פער שלא ידעתי שקיים וכשהייתי משתפת בנות בסיבוך או משהו בסגנון אף פעם לא הבנתי למה הם לא מבינות אותי עד הסוף. (לאחרונה זה התמתן ב"ה)
אין לי ברירה אלא להכיר, אבל כרגע אין לי כוח לזה, ואני גם לא רוצה להכיר את עצמי כי אין לי ברירה אלא אני רוצה להכיר את עצמיאבל שזה יבוא ממקום אחר, מקום רוצה יותר. וחוצמזה שעכשיו אני לא פנויה נפשית ופיזית (בגלל העומס הפיזי שלקחתי על עצמי)
אני יודעת שזה בסדר, כלומר עכשיו אני יודעת אבל האם בעת סערה אני זוכרת את זה?? קשה לי להגיד שכן… אני כבר בנאדם אחר ממה שהייתי (ואולי טוב שכך) ואי אפשר לומר שהרגשות האלו לא קבעו לי עובדות.
אי אי אי, מעצבן שאי אפשר להגיב מיד אחרי והסדר לא ברור..
יהיו רגשות אחרים, לא נחמדים אבל את תחיי בעולם שלנו, במציאות..
עכשיו את בורחת ממנה והיא תתפוצץ לך בפנים, אין לך סיכוי שלא, את שומעת?
זה פשוט לא הגיוני להמשיך לחיות ככה.
שתדעי שאני בחרתי בדרך הזו אחרי שנים של חיפושים.
משהו כמו ארבע שנים.
אמאלה ואבאלה, הזמן טסס.
אני לא גדולה כ"כ.. פשוט התחלתי מוקדם את הגיל הזה.
אז אספר לך קצת על עצמי, תסיקי מה באלך:)
אוי כיף לי להתכתב איתך, עושה לי טוב בלב, בלי קשר חח.
אוקי.
אז הייתי לי את הנפילה הזו של הסרטים, שירים וכו וכו..
ואז קעמפ וירידה תלולה יותר.. הוא עשה לי רע, זה לא היה גן ישראל..
הייתי במצב נפשית לא משהו והכל היה ביחד והבן אדם שהכי עזר לי ושרק אותו שיתפתי כבר לא היה בחיי.. זו הייתה המחנכת שלי(אמאלה אני מפחדת שבנות כאן עוקבות אחריי ההתכתבות הזו חח.. וסורי הריכוז שלי לא פה בדיוק,כל שנייה מעבירה נושא) בקיצורר.
הייתי לבד אחרי איזה משהו קשה מאוד מאוד שעברתי ולא סיפרתי.. לא הסתדרתי בקעמפ ורק ירדתי עוד ועוד ועוד..
רציתי פשוט.. טוב לא באלי להמשיך חח.
ואז בקעמפ בלילה אחד נואש, אבל נואש באמת,יו נואו או לא..
הרבי התגלה אלי בחלום והציל לי את החיים.
הוא אמר שהזמן יעשה את שלו ו(יואו אני מרגישה ממש בנח לספר לך את זה, זה לא קרה עוד)
ויהיה טוב.. אמר את זה בפרצוף הכי מיוסר שראית בחיים שלך.
אמרתי לא רביייייייייי אני לא יכולהההה כולי בוכה הוא פשוט היה כולו מצומק מצער.. ואז אמר עוד משהו ונפטר..
לא אפרט את המשך החלום כי זה לא ממש קריטי אבל מה שכן.. קמתי בבוקר כולי מזועזעת ובוכה.
הרבי.הציל.את.חיי.
הציל לי את החיים אבל המשכתי לרדת ועוד ועוד ועוד.
ואז הייתה שנה נוראית של ירידה בכל תחום אפשרי ולא אפשרי, עשיתי מעשים שפשוט לא עושים, פחות באלי לפרט חח.
ואז הגיע עוד קעמפ הפעם המוכר והידוע.. אבל גם הוא פשוט לא השפיע.
לא אהבתי את הרבי, לא רציתי אותו בחיי, כעסתי שהוא לא היה שם בשבילי ברגעי מצוקה נוראית.
אבל סוף שנה התחלתי להבין מה זה טוב..עד אז לא ידעתי מה זה אושר ושמחה וסיפוק והנאה, לא חויתי כאלו רגשות.
אז סיימתי יסודי בטוב קעמפ וזה ותחילת תחילת ט בטוב עד ש…
בום בום בום.
שוב אותו סיפור, נפילה נפילה נפילה סרטים שירים וכו וכו.
ניתקתי קשרים מהחברות שלי, כי הם היו חסידיות!!
הזייה.
הייתי פשוט לבד.
ואני בחיים לא הייתי לבד, בחיים!
עזבתי כל קשר אפשרי.
הייתי במצוקה פשוט.
ואז מגיע יא ניסן, שולחת לך לינק לקישור מה קרה אז חכי שנייה.
https://shutafotbaderech.co.il/nefesh/%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%A8%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94
זה לקראת ההתחלה.
בקיצור מאז עבדתי על עצמי את חיייייי.
משהו לא אמיתי.
ותחשבי שהשירים והסרטים רוצים לבלוע אותך וכל הזמן זה מתנגן בראש וכזה..ולך בא רק לעזוב את זה ולהשתנות..
קיצור, הגעתי למקום נהדר, באמת לקחתי משפיעה והכל.
אבל השירים, המחשבות, המראות, הסרטים, לא עוזבים עד היום.
לאחרונה הייתה לי עוד נפילה.
אף פעם לא אהבתי את הרבי באמת והתחלתי להתרחק שוב לכיוון מאוד מאוד מאוד לא טוב, ממש ממש יותר מלפני..
הרגשתי שאני כבר נקרעת מכל המלחמות האלו, להציג להציג ולהציג..
שאני חייבת לבחור.
קיצור, הרבי עונה לי תשובות בדיוק בשבילי, חברות שלי כל היום בשוק הייייי נזכרתי בעוד משהו, טוב שנייה חח, בסוף.
אז הרגשתי נורא מכל הקריעה, שבועיים קשים שהלב פשוט קרוע בפנים, ממש מרגישים פיזי..
החלטתי שאני בוחרת בדרך לנו, כי שם רע, לא כיף, חשוך, מגעיל, איכסה.
קיצור אני שוכבת במיטה בלי כוחות לכלום, מיואשת, שהרבי ואלוקים עזבו אותי פשוט, כי החלטתי שאני חוזרת חזרה ופתאום מרגיש ככ לבד…
ואז אני כזה רבי אני צריכה נס, אני חייבת נסססס.
ביקשתי מחברה שתפתח לי איגרות, ויוצא ארבע מכתבים בשבילייייייייייייייייייייי. בשבילי פשוט.
ואני מתחילה לבכות להסתכל על תמונות של הרבי ופשוט להשתגע מעוצמת אהבה, ממש!
כרגע אני בחרתי סופית.
זו הדרך שלי.
אין מצב אחר.
ואני מתחרטת על כל מה שעשיתי שמעתי וראיתי, ממש ממש!
יכולתי לחקור גם בלי להרגיש את הצד השני..
ועכשיו עדיין עולים לפעמים דברים וזה פשוט מציק לי לעבודת ה שלי.. הכי רציני.
את תגיעי לאותו מקום, אני אומרת לך, אז חבל על מה שייקרה בדרך..
כל עוד תוכלי לחסוך את זה מעצמך הכי הכי כדאי לך!בשבילך.
יואו אני כותבת לך כבר 20 דק חחח ויש לי חברותא. אז אנסה לקצץ.
זה באמת עומס לא אפשרי.
את מדכאת את עצמך.
שתדעי שככה התנהלתי חודשים אחרונים והנפילה עכשיו הייתה לא נעימה.
זה לא הגיוני להתעלם. לא הגיוני.
תחדירי לעצמך את זה אוקי?
שלפחות יהיה במודעות.
תחשבי שנייה.
למה את לא מצליחה לשחרר?
כי זה נובע מכמה דברים.
תנסי לחשוב עם עצמך, כן, תחשבי.
אפילו שבא לך לברוח מזה..
למה את לא מצליחה לשחרר?
יש לך השערות?
לגבי השאלה החמודה שלך, הצגת אותה חמוד פשוט חח.
כן, אני עדיין לא אוהבת..
אבל לא להרגיש רגשות אלה שאנשים מביעים כלפיי רגשות.
חברות שלי באמת באמת אוהבות אותי אבל קשה לי עם זה.. וקשה לי בלי זה.
אספר לך מה חברה שלי אמרה על זה בדיוק.
היא אמרה לי שזה שהיא ככה אוהבת אותי לא אומר כלום, מותר לאהוב ככה, מותר לה להיות שרופה עליי, מותר לה לאהוב אותי ברמה כזו, אנחנו בני אדם, זה לא מראה על תלות או קשר לא בריא אלה שפשוט היא אוהבת, ואני לא צריכה לפחד מזה.
כן.
אני מפחדת וקשה לי שככה אוהבים אותי.
אני לא מסוגלת לזה
אני מתביישת ברגשות.
בכיף יכולה להגיד לחברות שלי, אני אוהבת אתכן אבל נגיד להודות ברגש זה קשה לי.. מאוד מאוד מאוד.
מתאזן עם הגיל יש מצב, אני עדיין לא עברתי את ככה שאני לא זוכרת מה באמת השתנה בקטע הזה.
נגיד אני עוברת קושי או תחושה ואני לא יודעת להסביר מה אני מרגישה מבפנים..
פשוט לא יודעת להגדיר את הרגש..
מבינה?
קטנה ברגשות. זה קטע שבאמת לאט לאט מבינים וקולטים את הרגש, עובדים על להבין מה אני מרגישה עכשיו.
זה לא סותר את זה שאת יכולה הכי להבין את החברות שלך את המבוגרים, להבין מה הם מרגישים, לקלוט שדרים והכל הכל הכל, אני שמה לב למלא דברים שלא כולם שמים לב אליהם.. אבל אני עצמי עדיין פשוט קטנה ברגש, מבינה?
זה מתאזן, אל דאגה, תהיי בטוחה ואני בטוחה.
עובדה שעכשיו אני הרבה יותר מכניסה שכל בהתנהלות שלי. זה מציל ממש.זה עוזר להתנהל נכון.
זה עוד יבוא. פשוט אני מוקפת בחברות שכליות ולומדת חסידות.. וזה חודר גם לשכל ומשפיעה על העבודה שלנו, על הרגשות שלנו.
אוי איזה תגובה ארוכההה.
באמת קשה להחזיר מי שלא חווה ילדות לילדות.
היייייייי.
נראה לי שפתאום עולה לי תשובה בקשר לרגשות.
ואו.
אז אני גם כמוך.
בחיים לא שיחקתי בבובות, פליימוביל וכל משחק שהילדים משחקים בו.
כילו ילדות לא הייתה.
ומה חווים בילדות?
הבעת רגשות וקבלת רגשות.. כנראה דילגתי על השלב הזה ועכשיו הוא ככ מוזר לי.
נראה לי שזו יכולה להיות גם תשובה לך, גם לך לא הייתה ילדות…ובילדות ילדים לומדים להשתחרר ואת תמיד חיפשת איך להיות מבוגר.. מבוגרים שולטים על עצמם לרוב, מאופקים.
עולה לי עכשיו עוד תשובה אבל אשמור אותה לעצמי חח.
להגיד שלעולם לא תדעי מי את זה משפט קיצוני מידי.
נצא שנייה למסע דמיון שכלי חח.
תחשבי שאת סבתא.
או אפילו אמא.
את חושבת שלא תדעי מי את?
באמת באמת?
אני חושבת שאת לא מכירה את עצמך כי את בורחת, כי את לא נותנת לעצמך להרגיש..
אז מן הסתם יהיה לך קשה ומורכב להכיר את עצמך ככה..
אבל זה ייקרה עם תרצי או לא, כי זה החיים.
אז תלמדי בדרך הקשה.
גם את לומדת רק בדרך הקשה?
אני זוכרת שההורים שלי תמיד היו אומרים ועדיין לפעמים..
שאני אלמד בדרך הקשה.. זה ממש ככה.
את תלמדי שאין לך ברירה אלה להתמודד.
בקשר לחברות.
זה באמת לא יפה להגיד ככה, יצא לי בלי לחשוב אפילו.
אבל כן, תמיד יהיה שוני, את עברת דברים שביגרו אותך מהר, לא הייתה לך ילדות וזה מאוד מאוד משפיעה.
כן, היועצת משוגעת עליי גם חח אין לי בעיה איתה רק שמלכתחילה היא בחיים לא תיהיה כתובת לשום עיניין, יו נואו..
אגב, עם המורות את בדכ מסתדרת יותר משאר הבנות?
סתם שאלה.
אהה נזכרתי במשהו שרציתי להגיד.
הגיל הזה יעשה ממך בן אדם שלא הכרת.
זה ביודק בשבילך.
עולם של עצמאות, זה מושלם באמת, טוב לא מושלם ויש גם אתגרים.. אבל זה גיל שפשוט מוצאם לנו חח.
את תתאזני ממש.
אני יכולה להגיד לך על שנה שעברה נגיד..
לא הייתי מפסיקה לעשות שטיות ובקטע נורא נורא מוגזם ומוזר..
היום אני יכולה לעשות שמח בשיעור, להצחיק את החברות והמורות אבל ממש בקטע טוב ולא מוגזם, תקין!
הרגש פשוט התאזן. גודלים.
את חושבת שזה אבוד נשמתי.
אבל זה לא.
יש אלוקים ויש רבי.
ויש עולם.
והעולם מראה שלא הגיוני להשאר באותו מצב עד 120..
שמשתנים כל הזמן וחייבים להסתכל למציאות בעיניים.
אז עם הקב"ה יחליט שנפילה זה מה שיגרום לך להתעורר זה מה שייקרה..
יש משהו שאת כן יכולה לעשות עכשיו כדי שלא יהיה לך כואב ליפול?כדי לא להגיע לזה יותר נכון?
ווא וואו.
עכשיו ממש דיברתי על עצמי.
מקווה שזה לתועלת כי אני לא סתם מדברת על עצמי..
ואין, מרגיש לי שיש מישהו כמוני.
לא חשבתי שזה קיים.
מסתבר ש.. כן.
מחכה כבר לתגובה ממך.
אהה ואת זוכרת שאמרתי לך שנזכרתי במשהו?
קבעתי עם חברה חברותא כזו כלילה וחמודה של כזה ללמוד מכתב של אגרות קודש..
ואני מתה על אגרות.
שמה מתבטא התשובות של הרבי אלי.
בקיצור.
אמרתי לה לפתוח בהקראי וזה מה שעשתה.
ומה יצא?
מכתב מהתאריך של היומלדת שלי עם תשובה לשאלה שהעסיקה אותי הרבה מאוד זמן. משהו ניסי.
דבר ראשון סליחה על האיחור הקל… פשוט לא הגעתי למחשב ביומיים האחרונים… כל הגדולים אצלנו חולים קורנה ורק אני נשארתי שלילית לעזור בבית…
אני שומעת, השאלה אם מקשיבה, מפנימה, מקבלת, קולטת!! אמממ לא ניראה לי שאני יקלוט את זה אי פעם אולי רק שזה יתפוצץ לי סופית, אולי….
ולמה לי לחיות בעולם לשנו?? בעולם של הסתר?? העולם הזה הוא לא מצב אופטמלי לאף אחד, אזזז דייי תנו לי לברוח וזהו
בחרת בדרך הזאת?? או באמת הזאת??? חשוב לי העניין המדויק, כי לאמת הזאת אני יחזור באיזה שהוא שלב, כנראה (אנ יודעת שאני יחזור אבל זה לא ממונע ממני לחפש) אבל לדרך??? הדרך שגידלו אותי היא לא בשבילי, ממש לא!!! גם באותו זרם ובאותו אמונה יש דרכים שונים של אורח חיים וכו' ואני צריכה את הגירסה שגידלו אותי בצורה קצת משופרת, משודרגת, יותר מתואמת, בשבילי.
וואי נשמע התמודדות לא פשוטה בכלל (אצלי זה שונה, אני לא עוזבת לצד השני בגלל דברים ספציפים שקורצים לי שם, פשוט לא נעים לי בצד שלי, לא נוח ולא מתאים אז אני מנסה את הצד האחר [מקווה שהובן…] אז התמודדות של סרטים וכו' אין יל כל כך כי כשאני רואה אני יודעת שזה שייך לחיים האחרים, והם קשורים נטוו לחיים האחרים אם אני כרגע ממשיכה לפחות כלפי חוץ בדרך הזאת אז הם לא קשורים אליי) וכאן יש שוני ביננו, אני לא נפתחת לפני מורות, (ובכללי לפני בניאדם פה זה משהו מיוחד) יהיו נחמדות באשר יהיו עשיתי את זה מול אחת ויותר אני לא מנסה…
וואווו תקשיביי הרבי פשוט אוהב אותך!!! (ואני מבינה אותו חח לאהוב אותך זה דבר חכם והגיוני:)) קרה לך דבר מיוחד ממש!! כפשוטו, הציל את חייך!! (אם את כמוני והבנתי באיזה מצב היית…)
אני חיה את כל חיי סביב הרבי ומשיח וכו' ואם תשאלי אותי אני ישכנע אותך ויספר לך עד כמה הרבי מדהים ומיוחד ועד כמה הוא חלק מחיי אבל… הרבי לא באמת חלק מחיי, (ואני לא מדברת על עכשיו שעדיף לא לדבר על מצבי הרוחני, הוא פשוט לא יציב כל כך, כמו כל הדברים בחיי בגיל זה, אני מדברת גם על לפניי) אני מגיעה ממשפחה מאד חסידית כל חיי סביב הרבי והאירגונים שלו וכשיש שמחה/קושי/בעיה הדבר הטבעי מבחנתי היה לכתוב לרבי והייתי מקבלת תשובות מדהימות אחת אחת אבל משהו חסר אני לא יודעת להגדיר את המשהו הזה אולי זה כי אף פעם לא יצא לי לבחור ברבי אלא תמיד היו מבאים לי "מנות של רעבע עד לפה" לא הייתי צריכה להתאמץ או להוכיח את זה אז כיום הרבי כבר לא חלק מחיי, אני חיה סביבו כלפי חוץ כי עוד לא עשיתי שינויים דרסטים מבחינה חיצונית אבל כלפי פנים?? אמממ קשה לומר שהוא חלק מחיי. (ואני לא מדברת על כתיבה לרבי שזה עניין שקשה לי בפני עצמו דווקא בגלל התשובות המדהימות שאני מקבלת, אני יכולה לכתוב ספר על התשובות המיוחדות בטרוףף שאני מקבלת)
ואת לא באמת היית יכולה לחקור בלי להרגיש את הצד השני, כלומר היית יכולה אבל זה לא היה עוזר לך את מהטיפוסים האלו שצריכים לנסות הכל לבד נכון?? ככה שהחרטה כאן היא מתבקשת אבל היא לא באמת נכונה, כי אם לא היית מנסה לא היית מגיעה למסקנה אחרת, נכון?? ככה לפחות אני מרגישה לגבי…
אז הרבי פשוט הציל ומציל אותך!! וואי מיוחד ממש!! והמיוחד הוא שאת לוקחת את זה לתשומת ליבך ובחרת להתייחס לזה, כל הכבוד לך!!
אני יגיע לאותו מקום?? אני לא חושבת… אני יותר חלשה מימך, ככה לפחות מסתמן ונראה לי שאני יפרוש או ישבר סופית באמצע ולקום משבר זה דבר שאני לא נוהגת לעשות כל כך מהר…. זה דורש כוח, שאין לי.
זה עומס לא אפשרי, רק אחרי שעוברים את זה קולטים שמה שהיה כאן הוא בעצם בלתי אפשרי אבל דבר זה לא מונע ממני מלהמשיך ככה, כי בתכלס אני נהנית מזה. ככה אני מתנהלת ב3 וחצי השנים האחרונות (לפחות מאז אני מודעות שככה אני מתנהלת…)
ויש, והיה נפילות, והרבה. מה שאני מנסה זה לחיות בין נפילה לנפילה פחות מפנימה את המסרים שהנפילות משדרים לי.
זה לא הגיוני ה-ב-נ-ת-י את זה מזמן, רק שהקשר בין השכל אצלי לרגש הוא כמו 2 קווים מקבילים שלא אוהבים להיפגש. זה קיים איפה שהוא במודעות, (לא שהמודעות עזרה לי אי פעם בחיי)
וואי את עושה לי כאן ניתוח פנים בלי הרדמה… זה כואב!!
אני לא מצליחה לשחרר כי אני מפחדת, מפחדת לשחרר ולקלוט שבעצם אין לי כלום, או לקלוט שיש לי יותר מידי הרבה
אני מפחדת שהשחרור יביא אותי לדברים חדשים, שאין לי כוח אליהם כרגע
אני פשוט מפחדת, מפחדת מזה ומעוד המון דברים אני פשוט פחדנית, מפחדת לאבד את מה שיש לי, או יותר נכון את מה שאין לי.
אבל אני עוד צריכה לחשוב על זה… בהזדמנות כשיהיה לי כוח וזמן לחשוב (נדבר בפנסיה??:))
אני מקווה שאני יגיע למצב שאני יצליח לקבל רגשות, כפשוטם
על רגשות שמרגישים כלפיי עדיף שלא נדבר אני די מכחישה אותם… מפחיד אותי שמשהי מרגישה כלפיי משהו אבל כואב לי כשלא מרגישים כלפיי.
כי איפשהו בתת מודע אני צריכה את האהבה כלפיי למרות שאני מפחדת להרגיש ולדעת שהיא קיימת.
וחברה שלך ממש חמודה חח
וואי זה מהזה לא בשבילי לשאול צאת עצמי שאלה כמו "מה את מרגישה עכשיו??" לא רק שאני לא ידע לענות אליה אני יבהל וידחיק את הרגשות עוד יותר, בייחוד שאני צריכה לעשות את התהליך הזה לבד. בלי מישהו שיכוון שיראה האם אני לא גורמת לעצמי יותר נזקים מתועלת, לקחת אחראיות על תהליך של עצמי זה מפחיד, זה אחראיות גדולה מידי בשביל במצב העדין שאני נמצאת בגיל הזה.
לגבי שכל זה ממש מוזר, כי אני מטבעי בנאדם עם הגיון, כל דבר שאני לומדת (הכוונה למשהו שאני לומדת ב-א-מ-ת לא לחומר שאני מכניסה לראש 3 דק' לפני מבחן כדי שיצא 3 דק' אחר כך…) אני צריכה להבין עד הסוף, להבין מה ההיגיון שעומד מאחוריו לכן גם ממש קשה לי עם קבלת עול. תמיד אני יחקור עד הסוף דברים שלא מובנים לי (דבר שמחרפן את חלק מהמורות וחלק השני נהנות מזה חח כשאני רק מועילה בטובי להקשיב וללמוד) ולכן גם קשה לי עם כל הגיל הזה והמחשבות שהוא מביא בחובו כי אני לא מצליחה לחשוב על הכל בהגיון, הרגש מטעה מידי… וגם לא להכל יש הגיון או דברים ברורים יש דברים שאי אפשר להבין בטח לא לבד… כמו שאמרת קודם אני בוגרת שכלית, השכל שלי מפותח מאד ויודע לקלוט דברים שלא כולם מצלחים אבל הרגש… ובכן הוא ממש לא, אפשר לומר שהו עוד לא התבגר, הוא נשאר ילד קטן או שהוא אף פעם לא היה ילד והבעיה שלו שהוא נשאר גדול…
דווקא אני כן הייתי משחקת בבובות או יותר נכון הייתי *מנהלת* את הבובות (כמו שאמא שלי טוענת וככה זה נראה גם בסירטונים חח) וכן, כתור ילדה קטנה שעוד חייתי בבית של "קטנים" (אחים שלי שמעליי עוד היו חלק מהתנוקיה ולא פרחו ללימודים שלהם) הייתי ילדה משוחררת ועליזה למרות שתמיד הייתי חושבת, ושהיו מעמידים אותי מול בחירה אפילו הכי פשוטה (בין שוקלד לסוכריה וכו') הייתי מתעמקת וחושבת מה עדיף, מנסה לשקלל נתונים למען ההחלטה. וגם תמיד הייתי יודעת לומר למבוגרים ממני דברים שהיו משארים אותם עם פה פתוח וספק בת כמה אני… מהרגע שהבית שלנו ניהיה בית של "גדולים" זה השפיע עליי מאד, ומאז התחלתי סוג של תהליך התבגרות מוקדמת שהתחילה מוקדם ממש וגרמה למה שגרמה… אז אני לא יודעת עד כמה התשובה מתאימה לי חח
אולי זה קיצוני, אבל אני בנאדם קיצוני…
אני לא יודעת האם אני יכיר את עצמי עד אז, איך אני יוכל להתחיל חיים חדשים (חתונה וכו') ככה?? אני לא יודעת… אבל אני לא אומרת חד משמעית שעד אז אני ידע מי אני כי אני בכלל לא בטוחה בעניין
אני לא תמיד לומדת בדרך הקשה, לפעמים אני לומדת מניסיון של אחרים אבל בדרך כלל לא חח אני צריכה להתנסות בזה בשביל ללמוד ולפעמיים אני צריכה לחזור על טעויות כמה פעמים בשביל לקלוט (המשפט לא חוזרים על טעות פעמיים לא קיימת לגבי חח)
יהיה שוני, אבל אני לא חושבת שהוא ממש מפריע, דווקא הוא נותן עניין בחברות שלנו לפחות בחברויות הטובות למרות שתמיד בסופו של דבר אני אמצא את עצמי לבד, למרות שאני בעצם הכי ביחד שיש!!
את האמת שתלוי למה את מתכוונת כשאת אומרת מסתדרת יותר מכולם וגם תלוי עם מי ומתי. מורות אוהבות אותי אבל רק חלק מהם יודעות לנצל את הפצצת אנרגיה שיש להם בכיתה, חלק אחר מסתדר איכשהו ויש את החלק שממש קשה לו עם זה, ביסודי היה מורות שהייתי מסוכסחת איתם קשות בגלל חילוקי דעות ביננו ובגלל תיסכול שלי שהם לא מצליחות להבין שאני לא יכולה לשבת וללמוד כמו כל תלמידה רגילה (ואין לי הפרעות קשב, בדקו את זה אני פשוט פצצת אנרגיה וכשמשביתים אותה אז אני בדיכאון) ב"ה השנה כשהגעתי לתיכון אני מסתדרת נהדר עם כל המורות יותר מכל בת אחרת. (חוץ ממורה אחת שהיא אחותי חחח) אבל ברוב המצבים שאני זוכרת אני הייתי הבת שהמורה פונה אליה בשביל לברר דברים על הכתה/ בשביל להטיל משימות שחייבות להתבצע/ בשביל לדבר על דברים קצת יותר עמוקים מקשר סתמי של מורה ותלמידה מורות ידעו שאפשר לפנות אליי שאני "מבינה" עניין. ולכן מטבע הדברים מורות אוהבות אותי חח
הגיל הזה בדיוק בשבילי?????????? בשבילי???
הגיל הזה הוא מלכודת בשבילי, מלכודת מסכנת חיים, עולם של עצמאות לבנאדם שצריך עצמאות זה גרוע זה עלול להביא לעצמאות יתרה. כי הרי הבנאדם העצמאי גם תחת גבולות הוא עצמאי אז כשאין גבולות?? זה יותר מידי, זה סיכון, זה מביא לעצמאות מסוכנת שגורמת להשלכות ארוכות טווח
אז אני נראה לי במצב שהית שנה שעברה רק יותר מאוזן כלפי חוץ, בזמנים שאני שומרת על המסיכה… כשהיא נפרצת אני בדיוק כמו שתיארת את עצמך שנה שעברה ואפילו יותר גרוע.
לא ניראה לי, הנפילה תיהיה חייבת להיות, זה פשוט מתבקש…
עד כמה היא תיהיה כואבת זה תלוי מתי היא תבוא אבל ככל שהיא תיהיה כאובת יותר היא תצליח יותר לזעזע אותי ואלי לגרום לשינוי (השאלה אם חיובי או לא…)
יש אלוקים ויש רבי, יפי, זה גם סיסמא שאני גדלה עליה, טוב בואי לא נגזים סיסמא אבל כלפי לפחות זה לא משהו שתופס הרבה מקום.
וואו כבר אמרתי לך הרבי אוהב אותך!! ואת אותו… זה חייב להיות דו צדדי כדי שתקבלי ממנו
וואו לא יכלתי לא לאמר חח.
אז ממש חיכתי לתגובה ממך.ממש!
אויש, כולם כילו מושבתים??
בהצלחה מותק.
תקשיבי, קראתי ואני בהלםם.
פשוט כילו, מידי דומות..
מידי מידי.
הרגשתי כאילו אני עצמי כותבת.
כמובן שיש שוני אבל ברעיון..
אני מפחדת שאני מתכתבת עם עצמי.
טוב סתם..
הזוי מבחינתי.
בעזה אגיב מאוחר יותר, אולי היום אולי מחר.
אוקי…
אז מקווה שיעלו את התגובה שכתבתי מקודם
פשוט עכשיו מהמחשב ולפני זה מהפון..
קיצור.
תקשיבי כמו שאני רואה את קולטת ומפנימה.
לוקח לך זמן פשוט.
הכל הכל הכל מחלחל. מנסיון יקרה.
גם עם נראה לך ששום דבר לא חודר בך זה חודר, ואודך!(היי מילה מוזרה זו ואודך, כילו רק עכשיו שמה לב לזה)
הבנתי מה את אומרת לגבי הבחירה.
כן, בחרתי בדרך הזו, של חב"ד, של עבודה.
כמובן ששונה מההורים שלי.
המשפחה שלנו מאוד פתוחה..
ולפעמים זה לא קל..
אבל רואים תוצאות בשטח, כמה שזה חודר, מחלחל.
תחשבי שאחותי פעם הייתה שומעת ורואה את כל האיכסה הזה והיום היא יושבת איתי בזומים של רבנים מבחירה מלאה מלאה, תחשבי שעוד אחות ככה.
תחשבי שפתאום אני מצליחה לשכנע אותן לא לשמוע את כל השירים האלו..
בהתחלה התייאשתי אבל הבנתי שהכל חודר, והנה לך העובדה. הכל הכל מחלחל.
כמו המשל של רבי עקיבא עם האבן והמים.. זוכרת?
הבנתי מה את אומרת.
את אומרת שיש את הדרך של חב"ד אבל המשפחה שלך נהגה בדרך קשה..כזה.
את רוצה שזו תיהיה דרך נעימה יותר או כל דבר דומה, כן?
זה מאוד בוגר ו… יפה.
מאוד!
תודה ל ה שאת לא רוצה ללכת לקיצוניות שנייה, באמת שזה מה שחשבתי כשאמרת קיצוניות שנייה. מעריכה אותך, שאת לא עושה שטויות..
לגביי עיניין הרבי.
תקשיבי.
אני מבינה אותך.
אספר קצת על עצמי, אוקיי?
לי הייתה בחירה ועדין אגב ללכת עם חצאיות קצרות עם חולצות גבוליות, בלי גרביים, לשמוע ולראות את כל ה…?
ככה שכשעשיתי את זה זה לא היה מוזר בכלל, היה טבעי.
אני בחרתי ברבי. וזה מקום שונה באמת. מאוד שונה.
את לא תרגישי חיבור כל עוד לא תעשי משהו שנוגע לך מעצם הנשמה, כל עוד לא תקריבי בשבילו משהו שקשה לך ואת עושה אותו.
כרגע הכל אצלך אוטומט, כי ככה אמרו, כי ככה חונכת, כי ככה את רגילה..
כי הרגגשש החמוד שלך עדיין לא בסיפור.
אז את לא מרגישה קשורה.
כשתעשי בשביל הרבי דברים, כשתתאמצי, כשתרצי, כשתתחילי לעשות דברים בשביל לעורר רגשות את תרגישי הכי קשורה ואוהבת שיש בעולם .כן, בעולם.
לגביי השאלה שלך.
כן, אני מבינה דברים רק על ידי התנסות שלי. בד"כ.
תחשבי שלא משנה מה חברות יגידו לי, ההורים, וכו, אני אנסה לבד פשוט.
אחרת אין מצב שאבין וזה יחדור לרגש.
בעצם בגלל שכנראה מה שאנשים אומרים זה מדבר לי לשכל ולא לרגש ואני חווה דברים ברגש ואז זה פי אלף מתקבל לי, מסקנה יפה חח.
אני כן מתחרטת, למרות הכל.
ברור שזה הציב אותי איפה שאני, ולא חושבת שהייתי מגיעה לזה בדרך אחרת, יותר נכון לא הייתי מגיעה!
זו הדרך שהקב"ה שם אותי בה..
אבל תחשבי שכן, זה עדיין מבאס שזה עדיין בראש..
אני חייבת לציין משהו.
תביני.
לקחתי את זה לצומת ליבי?
הייתה לי ברירה?
נשמה, זה לא להגיד אני אקח לצומת ליבי, ממש ממש לא.
זה פשוט אין ברירה אלה לעשות.
אני תיארתי בעדינות את מה שעבר עליי, והסתרתי הרבה פרטים.
כל מה שקרה היה מצבי קיצוןןן.
אז כל הסימנים האלו היו חלק מההצלה פשוט.
מבינה?
לא אמרתי בא נקח לצומת ליבי, זה פשוט עובדה. זה היה חזק מידי שאי אפשר לא להתייחס.
באמת יש לי הרבה מאוד כוחות
אני לא אומרת את זה סתם חח.
בדיוק עכשיו הצלחתי לעבור משהו נורא נורא קשה שעבר תוך כדי התכתבות איתך..
אז אני סתם גאה חיחי?
תקשיבי.
יש לך כוחות.
בהתחלה שנופלים בבום את בטוחה שאין לך כח.
פעם שנייה גם.
והדרך התמודדות בהתחלה היא מקריסה.
היא מעצבות ייאוש וקושי.
אבל ככל שעוברים יותר נפילות מרגישים הרבה יותר יציבות.
הקשיים שאני יכולה לעבור עכשיו הם קשיים מזוית כ"כ שונה, כ"כ.
למשל מה שקרה לאחרונה….
הייתי בטוחה שאני אתמודד מול זה וכמה ימים אני חוזרת לעצמי, זה היה כ"כ ברור.
היה כ"כ ברור שזה ייחשל, שזה יעמיד על הרגליים.
ההתנהלות שלי בכל המקלחת רגשות האלו הייתה כ"כ כ"כ שכליתתתתתתתת אלוקים כמההה.
חברה שלי לא הבינה מאיפה צמח כל השכל הזה.
תחשבי שפעם הייתי מתמודדת רק עם הרגש. זה קשה!
את בטח מבינה על מה אני מדברת..
פתאום להתמודד ולא לקרוס,לעזור לחברות, להיות בשבילם גם כשאני.. לתפקד גם כשקשה.
אז יש לך כח נשמתי.
באמת שיש לך.
זה נשמעת קלישאה קלישאתית.
אבל אני באמת ובתמים מאמינה בזה. פשוט ככה.
הקב"ה יעשה כל דרך כדיי לגרום לך להשתנות.
תאמיני, תאמיני שיש לך כוחות וזה תקופה, זה יעבור, והשכל והרגש יתאזנו, והחיים שלך יהיו הרבה יותר שמחים ובהירים.
זה וודאי.
הפער הרגשי הוא כי הרגש נשאר קטן והשכל התבגר פי נגיד 4 מהממוצע.
וזה לא התאזן ביחד ולאט לאט הוא יגדל.
הגעתי למסקנה היום שתחשבי שבגיל ההתבגרות יש מלא אי איזונים.
כי אנחנו עדיין רגל בחוץ ורגל בפנים.
רגל מהילדות ורגל בעולם המבוגרים..
אז עדיין יש פערים, אצל כל אחד וזה בעצם גיל ההתבגרות, לצמצם פערים, להתייצב מהחוסר יציבות שהפערים מביאים איתם.
את כרגע נשמעת מבולבלת ואת לא רוצה להתעסק בכל זה אז את אומרת לי עובדות.
את אומרת שאת לא תכירי, שזה לא יעזור, ואת לא תחשבי עד הפנסיה..
אבל נשמה.
פליז.
תאמיני שיש לך כח לזה, אוקיי?
זה שווה לך.
אני מתסכלת עכשיו ממבט לאחור.
אז היה לי רע, שנים של רע.
עכשיו יש לי אושר בלב, אני אפילו מחייכת מעבר למסך חח.
זה שווה את הקשייים והכאבים.
זה שווה.
יש משהו שכן יכול לגרום לך להשתחרר?
נשמה, את חייבת את זה לבן אדם שבך, אין מצב שלא.
אוי, סליחה עם זה מכאיב לך.
ממש תיארתי את הניתוח פנים הזה, חח אני מתארת דברים בד"כ, זה נשמע כואב..
אז תעדכני אותי מה הגבול, טוב?
את מפחדת, זה באמת מפחיד.
מפחיד להיזרק למקום בלי וודאות , בלי שליטה, זה מאוד מפחיד.
את פחדנית אבל את גם גיבורה ויש לך אומץ..
ואת תראי עוד מעט, זה יבוא וזה ייקרה.
אני כבר מחכה שתשלחי כאן הודעה שמשהו השתנה, שמשהו התנפץ מכל המסכת אדישות הזו..
הזוי מבחינתי שאת לא שואלת את עצמך מה את מרגישה..
רק מראה על רמת ההדחקה.
יש לך עבודה רבה אחותי..
כשהמסך הזה יתנפץ את תגלי רק כמה..
ואל תתייאשי בבקשה.
זה עבודה שאת תראי עד כמה היא שווה לך בסופו של דבר.
עד כמה את תהיי פשוט ווואווווווו. וואו!
כן, הכי טוב לבד בקטע הזה.
התשובות אצלך לגמרי.
את נשמעת גם עצמאית כזו..
את לא תאמיני איזה עולם יש לך בתוכך, איזה תשובות, איזה בריאה פשוט.
כשאת מתחילה להבין מי את פתאום זה כזה וואו.
באמת שהתשובות הם רק ממנו.
על איזה אחריות עד מדברת שהיא גדולה מידי?
יכולה לפרט?
וכן, קשה מידי שאוהבים וקשה מיד שלא.
כי קשה להכיל את הרגש וקשה שהוא לא פה..
שתדעי שפעם שחברה הייתה מראה לי מיד רגש לא הייתי עומדת בזה והייתי אומרת ביי ביי לקשר.
ב"ה היום זה לא קיים.. מבינה?
זה כ"כ גיל אוי ה.
אגב, ההפרש גילאים שלנו קטן אמנם אבל זו שנה מאוד.. משמעותית.
תעברי ותביני?
על החלק של ההגיון וההבנה.
כאן זה התחיל להלחיץ אותי.
הרגשתי שאני הולכת להקיא, אין לי מושג מה הקשר חח.
כילו תני כיףףף.
מידי כמוך.
אני מהאלה ששואלות מלא שאלות ונותנות למורות חומר למחשבה ולתעסוקה.
עם לא אבין משהו ארגיש שמשהו בפנים ממש.. חסר!
יש מורות שממש ישבו איתי בהפסקות כדי להסביר לי עד שאבין הכל הכל.
ישבו בלשון עבר חחח, המורות השנה אויי?♀️.
בקיצור.
אני הבנתי את הקושי, והוא באמת .. קשה.
ולא זוכה להרבה הכרה..
כי הכל מתבלבל, השכל הדעות הרגש מחשבות רגשות הכל פשוט מבולגן של החיים.
שאלה לי.
יש מצב שאת פשוט.. מרפה?
נותנת לזמן לעשות את שלו?
נותנת לרגש להרגיש מעצמו?
יש מצב אפילו קל?
את תעשי לעצמך חיים קלים יותר.
זה שהתמודדת ככה 3 וחצי שנים רק אומר שזה הולך להפסק עכשיו..
את לא באמת נהנית מזה.
זה נהייה כבר דפוס חשיבה שאת .. חייבת לעבוד עליו.
כי הוא לא בריא לך פשוט.. את מבינה מה אני אומרת.
ואוו.
לא סתם חשבתי שאת עמוקה.
אני רואה אותך כבן אדם מטורף בעתיד.
לא אומרת סתם, יאפ?
באמת הזוי שילדה בגיל כזה ככה תחשוב.
מפליא.
תאמת שלי אישית בגיל הזה התבטא רק מרדנות עקשנות ועצמאות.
יש לי סיפורם הזויםם מאז חחח, מוזמנת להכנס לפוסטים שלי, יש שם איזה שניים.
ממש מעניין איך אופי מתבטא בילדות.
ולגבי ההתבגרות המוקדמת יחסית..
תחשבי שלי לא הייתה כמעט ילדות ותראי אותי היום.
תחשבי שלך אולי הייתה קצת אז הגיוני המקום שלך.
אבל אין טעם להשוות שחושבים על זה, אני זה אני את זה את ויש מצב שיש לך יותר שכל והבנה ממני בתחומים מסוימים.. ככה נשמע לי לפחות.
ברור שאת תשתני.
אין שאלה אפילו, מבטיחה לך!
את תשתני!
ובחתונה את תהיי כלה מאושרת שלווה רגועה ושמחה ו.. גאה!
על כל הדרך שעברת.
קשה לראות את זה עכשיו, אני יודעת, מאוד מאוד יודעת.
אבל תאמיני לי קצת, טוב?
קצת קצת.
שאת תשתני. לטובה. אני בטוחה, ויש לי סיבות להיות בטוחה שדווקא לטובה.
היי היי.
שוב זה הלחיץ.
ייאללה.
חח.
גם לי בדקו קשב וריכוז ביסודי.
בתיכון באמת יותר קל להסתדר עם המורות.
ואני בטוחה שלאט לאט את מבינה את הגבולות יותר מהיסודי:)
אגב שאני יודעת כמעט בוודאות שיש כמה מורות שבטחות שיש לי קשב וריכוז חח .
הייתה לנו איזה מורה הכי קשוחה בבי"ס שלא היה לי כח לשיעור איתה..לשבת וזה.
אז עשיתי כיף עם חברות שלי והיא התעצבנה.. אז אמרתי לה כזה מתמסכן כזה שאני לא מצליחה לשבת ויש לי קוצים והיא פתאום כזה פרצוף מלאך, אוי וזה אבל אין לך קוצים באמת.. תנסי להוריד את הראש??כולן היו בהלם שזה היחס.. היא נוראא קשוחה..
קיצור ככה התחלתי עם כמה מורות השנה, אופס לא נורא חח.
שיחשבו, שיבושם.
טוב פיו אני מיד מדברת על עצמי וזה חופר כבר פיו.
כן, הגיל הזה בשבילך.
כיתה ט זה כיתה קשה שבא לך רק לברוח מעצמך.
שאת לא יודעת מה לעשות את כל הרגש והשכל והבלבול והקושי והחברה והכיתה והכלללללל.
וקשה כזה אוף.
ואין כמעט מי שיעזור אלה רק את ואת לבד..
כיתה ט זה כיתה קשה.
אבל הגיל הזה באמת בול בשבילך..
זה לא חכם להגיד את זה עכשיו, את עוד תביני למה אני מדברת..
אגב.
את לא משתפת כי פגעו לך באמון?
אוי אני לא רוצה שתהיי כמו שהייתי שנה שעברה.
זה כואב.. מידי.
זה בלתי נסבל.
אוי יקרה.
כואב לי שככה את מרגישה לפעמים.
זה מידי בשביל לב קטן שלא יודע איך להכיל את כל הרגש.
קבלי אהבה.
לא שואלת אותך אפילו חח.
פשוט קבלי את זה שאני אוהבת אותך. הצלחת להכנס לי ללב, גם עם וירטואלי??
אז שאת נשברת זה שווהה את כל השליטה וההדחקה הזו?
תראי איזה כואב זה..
יהיה משהו שיהיה חייב לגרום לך לשתנות.
זה לא הגיוני.
זה יישנה אותך.
אני לא סתם מבטיחה…
באמת.
יש רבי ויש אלוקים זה נשמע סיסמה.
כי זה נשמע לך שכלי, לא משהו בא מתוך הרגש לך, לכן את לא מרגישה קשורה לזה.
יש רבי ויש אלוקים ואני אומרת את זה מהלב שלי.
כי הבנתי את זה בלב.
ואת תביני את זה בלב וזה לא יהיה לך סיסמה.תהיי בטוחה.
מחכה לתגובה ממך!
אאה ובקשר לחברו שלך.
לא אומרת שזה לא כיף, זה מאוד כיף..
אבל הפער..
מרגישים שוני כזה שגרום להרגשה של בדידות.
חחח מזדהה!
ילדה אקשנית שכמוניי 🙂 ?
אני משתדלת למצוא בכל דבר את הכיף ולהנות ממנו!
אפילו משיחת טלפון נחמדה עם חברה, שחנ"ש עמוק, החלטה טובה וכו'
וכמובן שתמיד יש את המעבר.
כןןן כולם משובתים ואני תקועה עם הקטנות:(( היום אח שלי יצא בשעה טובה ככה שאפשר לנצל אותו חח ואני מנצלת היטב רק שעכשיו הוא גם רוצה את המחשב חחחח בקיצור רווח מול הפסד
את נשמעת לי כמוני רק בגירסה יותר משודרגת חחח נראה מה אני יהיה עוד שנה… מה שנקרא נחיה ונראה חחח:))
אודך זה באמת מילה מוזרה חח אני משתמשת בה הרבה בדיבור אבל בכתיבה זה נראה משונה חח
חודר?? אני לא בטוחה, חודר לשכל, להבנה אבל לרגש?? אמממ לא בדיוק, כלומר בדיוק לא.
את האמת כשאני מתכוונת קיצוניות שניה זה בדיוק מה שאת חושבת, ללכת לקיצוניות שניה, לדרך הנוגדת את כל מה שגדלתי עליו. כי הדרך שבה גדלתי לא מתאימה לי אז אולי גם המטרה אינה שייכת אליי… לכן אני מנסה את הקיצוניות השניה, עד לפני כמה שנים גדלתי על קיצוניות אחת ועכשיו אני מנסה משהו אחר. אני בתהליך מציאת האמת… כשאני יגלה מה היא האמת אני ילך איתה עד הסוף, אבל בדרך שלי, בדרך המתאימה לי (בשכל אני יודעת שהאמת כנראה נמצאת אצלי אבל עד שאני לא יבדוק וינסה אני לא יבין, לא יפנים)
את כאן מבחירה, אני לא. אני כאן כי נולדתי ככה, כי גדלתי ככה וכשהאוצר קרוב אלייך קשה להרגיש ולקלוט אותו. (כמו המשל של הבית עם החלונות זהב?? מכירה??), ועד שאני לא יבחר את הדרך שלי אני לא ירגיש שלמה עם עצמי… ואולי גם כשאני אבחר יהיה לי ספקות, אולי.
כמו שתיארת אני עושה הכל כי ככה חונכתי כי ככה גדלתי אז ברור שיש דברים שאני כן מבינה ומתחברת אליהם אבל בגדול לא…
ואני לא יודעת עד כמה אני מסוגלת להקריב משהו שבעיני הוא לא נראה נצרך בחיי (זה נשמע רע אבל ככה זה…)
זה מבאס אבל זה היה הכרחי לא?? אם לא זה אז לא היית היום איפה שאת… הניסוי וטעיה הזה היה הכרחי,
ברור שברגע שאת מגיעה למקום יותר מתקדם קשה להבין למה החלק הקודם היה לך כל כך קשה ולא ברור כי מהמקום שלך הכל נראה נהיר וברור… וכן אני גם חייבת להרגיש הכל, לחוות ברגש השכל לא עובד לי… אם יביאו לי את המצב שאני נמצאת כתור מקרה של משהי אחרת אז די ברור לי שהייתי מייעצת לה איך לצאת ממנו וזה גם היה עצות חכמות וכן בשכל אני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות אבל הרגש זה משהו אחר… פחות אוהב להקשיב לשכל, פחות אוהב להקשיב בכללי:))
אני עדין חושבת שזה שלקחת את זה לתשומת ליבך זה מיוחד!!! גם אם זה חלק מהדברים שקרו עדיין, למשל אני הייתי בוחרת להתעלם מזה… כי זה כל כך חלק מהחיים הקודמים שלי שזה פשוט לא רלוונטי, וזה נורא לשמוע את זה אבל כבר לא כ"כ מפתיע ומרגש אותי סיפורים על הרבי כי זה כבר נהפך לחלק מהחיים זה כמו שיספרו לך סיפור על אישה שאין לה ילדים והיא הלכה לרבי את ישר תשלימי את הסיפור שבסוף יהיה לה ילדים נכון?? זה מהמם ומדהים אבל זה כבר נהפך להרגל…
מגיע לך להיות גאה!!!! התגברת על משהו, מגיע לך להיות הכי גאה שיש!!!
גם לפני הנפילה אני מרגישה שאין לי כוח, ולכן מגיע הנפילה, מחוסר כוח.
כבר היו נפילות ואני לא יכולה לומר שמכולם התאוששתי… כי כרגע הדרך התמודדות שלי זה בריחה, אולי כשאני איפול ממש ממש ממש חזק אני יצליח לקום ולהתמודד
ותקשיבי את אלופההה!! זה נשמע שעשית דרך ארוכה אם את הצלחת להתמודד עם שכל!! את פשוט מיוחדת!! לא כולם מצלחים…
אני תמיד מתפקדת, כשאני במשבר אני מתפקדת יותר ויותר ויותר ויותר… לכן לא יודעים לזהות את זה שאני במשבר כי הכל נראה רגיל ואף יותר מרגיל
אולי יומאחד אני יאמין ב"קלישאה" הזאת ואולי יום אחד חיי יהיו כמו הקלישאה הזאת אולי לא… אני לא יודעת כבר מה איתי ומה יהיה איתי (ואני יודעת שזה הגיל חח)
החוסר איזון הזה משגע אותי!! אז זה הגיל השאלה איך אני יצא מהגיל הזה?? לא כולם שורדים אותו על הצד הטוב… ואני עם האופי הייחודי שלי אז בכלל. וזה או שיצתמצם פערים או שיגדלו לממדים מבהילים, וכן… הרבה אומרים לי כמוך (הרבה באופן יחסי) שאני לוקחת את הפרשנויות שלי ומתייחסת אליהם כעובדות…
את בטוחה שזה שווה את זה?? שווה את כל הכאב והקושי הזה?? שיש תכלית לכל זה?? כבר איבדתי את זה לגמרי…
והבנאדם הזה שבי נראה כבר לא קיים (אם הוא היה קיים מלכתחילה) ואני לא יודעת לשחרר לא מכירה את זה, יש כל כך הרבה דברים שנוגדים או סותרים את השיחרור והם יותר חשובים לי בסדר העדיפויות (מקווה שהובן חח)
כשמשהו יתנפץ מהמסכת אדישות הזאת אני כנראה לא יהיה כאן… אני ירצה לברוח מכל מה שקשור לעבר (ככה אני מתארת לפחות…) היה לי לאחרונה חודשיים שהחלטתי להתנתק, עשיתי את זה בבום אז זה לא עבד, התנתקתי מכל דבר שקישר אותי לחודשים שלפני שהיו לי ממש קשים, אבל קלטתי שזה לא אפשרי ככה אז חזרתי (ולכן גם חזרתי לאתר חח, התגעגעתי!!!!!!)
ואמרת כאן דברים סותרים אני פחדנית אבל יש לי אומץ?? שמת לב שזה נוגד?
כלפי חוץ אולי אני שואלת אבל כלפי פנים?? ממש לא, אני מדחיקה ומדחיקה באיזה שהוא שלב זה יעלם או יתפרץ וכשיגיע היום הזה אני לא יודעת מה יהיה איתי… אני כנראה יתייאש, בדיוק כמו שלא כדאי שיקרה, אני בנאדם שמוותר מאד מהר על דברים שדורשים *ממני* עבודה ונראים אבודים….
על האחראיות על חיי… על הבחירות שלי, על ההשלכות של הבחירות שלי, זה קצת הימור לתת את האחראיות הזאת לילדה בת 14 (כבר הבנת בת כמה אני חח) שמצויה בסבך גיל ההתבגרות, חכו קצת שאני יגדל, יתבגר.
נשמע שאנחנו ממש ממש דומות חחח לא ידעתי שיש בעולם עוד בנאדם שדומה לי, אני טיפוס איך נגיד אמממ קצת ייחודי חח
ב"ה המורות של השנה אצלנו מהממות!! (וזה כבר לא ההתלהבות הראשונית של טטית מתחילה חחח אני לא אחת שתיתן להתלהבות הזאת לשבש משהו בתהליך חשיבתה) אחת אחת, ויש לי ניסיון בכמה בתי ספר וכמה סוגי מורות חחח, ואפילו עכשיו בלמידה מרחוק שקצת יותר קשה ללמד אני לא יעזוב מורה עד שאני יבין עד הסוף את מה שמעניין אותי (מה שלא מעניין אותי לא נכנס בכלל לאוזניים שלי חח)
למה את מתכוונת כשאת אומרת מרפה??? מרפה ממה?? נראה לי שהבנתי אבל אני רוצה לדעת האם לזה את מתכוונת חח
ולרגש להרגיש את שלו אני לא נותנת לא כי אני לא רוצה, לא כי אני מבינה שזה לטובתי זה כי אני פשוט לא י-ו- ד-ע-ת לעשות את זה
לעבוד, לעבוד, לעבוד, יש הרבה על מה לעבוד שכחתם שאני אמורה לחיות תוך כדי?? הכי נוח להיות בת יענה ולטמון את הראש בחול, וזהו לחכות שהבעיות יעברו מעצמם כלומר שהבעיות יחמירו עד שהם כבר יהיו דרך חיים…
אממ אני עמוקה כשאני רוצה חחח אם היית מכירה אותי היכרות שיטחית לא היית מעלה על דמיונך שאני יודעת להיות עמוקה כל כך (זה פשוט לא מתבטא כל כך בחיי היומיום) חברה טובה שלי שקראה פעם דברים שכתבתי בצורה עמוקה אמרה לי "וואו לא ידעתי שאת כל כך עמוקה"… אבל תמיד בנו היו מדברות איתי בלי מחשבה מיוחדת על נשואים מהותיים ותמיד הם היו מתפלאות על התשובות שהייתי עונה להם… בייחוד ביסודי זה היה לא כל כך צפוי
מהפה שלך ישר לאלוקים:)) נראה קודם שאני יהיה בנאדם אחר כך נראה האם מטורף
לפוסטים שלך הייתי נכנסת תמיד (פעם… כשהייתי חברה ממש טובה של האתר חחח) אבל אני יכנס עוד פעם כשאני קולטת פלוס מינוס שאת דומה לי אז זה מעמיד הכל באור אחר… אצלי זה יותר מתבטא בפעולה ללא הפוגה, ללא ההפסקה ברמות מוגזמות ממש, בנהול של כל דבר שזז ובעוד כמה דברים בסגנון הזה
אמממ אוליי בתחומים מסויימים, אבל בתחומים הפחות נחמדים של ההבנה והשכל הזה, לפעמים בא לי להיות רובוט, לעשות מה שצריך בלי לחשוב, לעשות בדיוק מה שצריך בלי שיקולים שיכליים או ריגשיים.
אצלנו יש סיפור של בעיות קשב וריכוז במשפחה ככה שזה היה הגיוני שגם לי יש אבל מסתבר שלא חחח כי כשאני רוצה אני יושבת ומקשיבה ומתרכזת וכשאני לא רוצה אז לא חח לפעמים זה באמת מין דחף פנימי אבל זה רק כי אני רגילה להיות פעילה אז אחרי הפסקה שבה נהלתי את כל העולם קצת קשה לשבת ולהקשיב
כןן בתיכון המורות מיוחדות ממש!! גם ביסודי היו מורות שהבינו יותר והבינו פחות אבל בתיכון הכל יותר פשוט, אולי זה כי קצת התבגרתי ולמדתי לבקש ממרות הקלות כשאני צריכה (לקום לעשות סיבוב בחוץ, לעשות מבחן ב2 חלקים וכו')
בתחילת שנה באה מורה חמודה ממש שראתה שקצת קשה לי לשבת בשיעור ושאלה אותי האם יהיה לי קל יותר אחרי שאני יעשה סיבוב בחוץ, בהתחלה היה לי הרגשה שהיא פשוט לא רוצה אותי בשיעור (ובצדק חחח זה היה שיעור אחרון אחרי הפסקה) ואז הבנתי שהיא בסך הכל חושבת על טובתי ובאמת אחרי שחזרתי מסיבוב שבו הוצאתי קצת מרץ היה לי הרבה יותר קל להקשיב לה (למרות שהיא לימדה נושא משעמם במיוחד!! אחרת הייתי מקשיבה גם לפניי חח)
למחנכת שלנו ממש קשה עם זה שאני פעילה ולי ממש קשה בשיעורים שלה כי היא דורשת משמעת רצינית דבר שאין לי אפשרות לספק לה? בהתחלה היא לא הייתה מסכימה לי לצאת לסיבוב עד שהיא שמעה ממורות אחרות שזה עוזר ומוכח (לא רק לי לעוד כמה בנות פעילות במיוחד מהכיתה שלי אנחנו ממש קבוצה מכובדת של בנות כאלה)
ועדיין יש מורות שבטוחות שיש לי קשב וריכוז חחח אני מבינה אותם?
אני לא רק מבינה את הגבולות אלא אני גם מבינה איפה אפשר לפרוץ אותם (אני אחת שישר תחפש לשים את האצבע על העיקר כי הרי במערכת חוקים יש דברים שאפילו המורות לא מבינות למה זה נצרך אז בדברים האלה אני יודעת שאם אני יפרוץ שם את הגבול לא יקרה כלום מבחינת ההנהלה, יעירו או משהו בסגנון אבל לא יקחו קשה) לא שאני לא פורצת במקומות שאי אפשר אבל במקומות שאפשר זה הכי קל חח
וזה לא חופר בכללללל זה דווקא מרתק להכיר משהי שדומה לי חח
נראה לי הבנתי למה התכוונת… משהי פעם אמרה לי שכתה ט' זה כתה שאפשר לחוות רק פעם אחת זה לא כי כיף במיוחד או רע במיוחד זה כי זה משהו ייחודי חח אני רק בהתחלה וכבר נמאס לי (לא מהתיכון אלא מכל מה שסביב…)
הכל הזה הוא בדיוק בשבילי אבל אם אני לא תופסת את עצמי בזמן הוא סכנת נפשות (כפי שזה נשמע)
גם, לא רק:) פגעו בי אימון אבל התגברתי על זה איך שהוא, אני לא משתפת כי אני פשוט לא מוצאת את הבנאדם שיהיה שם בשבילי, אז אני מעדיפה להשאיר את התמודדות שלי ביני לבין עצמי… למרות שהעולם סביבי בנוי מאנשים מדהימים ומיוחדים אני פשוט קצת בררנית בנושא:))
כנראה זה בלתי נמנע שאני יהיה ככה וזה הכי כואב שבעולם, אני רק מקווה להישאר אחר כך (כלומר לחזור לשם…) בקו השפיות (אמןןן!!!)
ותקשיבי דברי אליי סינית, אני לא יודעת לקבל אהבה, זה משהו זר ולא מוכר, זה דבר שמרתיע אותי, זה דבר שקשה לי איתו.
זה כואב ממש אבל זה בלתי נמנע (לפחות ככה זה נראה)
להבין מהלב זה קצת סותר… ההבנה השיכלית וההרגש שמגיע מהלב זה דברים סותרים
אני יהיה חייבת להשתנות ברור שככה אני לא ישאר השאלה למה אני ישתנה האם לטוב או שמא למוטב… זה גיל מידי רגיש בשביל שיקבע חיי בגינו (אני לא ישים 3 נקודות כי נראה לי שאת כבר לא מסוגלת לראות מולך שלוש נקודות שאני מרבה להשתמש בהם חח…))
ובקשר לחברה קצת קשה לי להגדיר מה אני מרגישה לגביה, זה לא מצב של הגדרות יבשות חחח
אבל מרגיש לי מוכר ההרגשה שוני שגורמת לבדידות
כלפי חוץ אני כל כך לא בודדה אבל כלפי פנים כל כך כן…
וואי תקשיבי נראה לי שנסחפתי קצת באורך של התגובה אני ישתדל להבא לקצר…
יאי, איזה כיף לקבל ממך תגובה!
מה שלומך?
איך עבר כיפור?
וואליאה.
באמת עומס.
לכי תדבקי ממישהו ויהיה לך שקט?
הצלחותיי!
מה זה אומר כמוך בגרסה יותר משודרגת?
עלה לי דמיון של מעדן בגרסאות שונות, אל תשאלי אותי תקשר אבל הרגשתי עכשיו מעדן.
היי גם אני משתמשת בה הרבה, למשל כשאני מדברת כזה חזק ועוצמתי, בדיונים וכזה?
באמת נשמע מוזר בכתיבה..
אני פשוט כותבת את מה שאני אומרת, אני אותו דבר כמו שאני בכתב.
בדיוק הגיעה אלינו ילדה בכיתה שהייתה שותפה באתר ויצא לנו קשר ופתאום היא עברה אלינו לביס, לכיתה.. יש לנו אותו קשר גם במציאות ואפילו יותר טוב והיא פשוט התפלאה עד כמה אני פשוט.. אותו דבר.
זה מרגיע קצת, נכון?
שאני לא איזה מוזרה או שונה לגמרי במציאות.
לגבי הקיצוניות השנייה.
אוקיי.
הבנתי.
מי אני שאמנע משהו?
אבל מציעה לך אלף ואלפיים פעמים.
שימי לעצמך גבול שאת לא עוברתת.
אני לא רוצה לפרט כי המערכת תסנן מן הסתם..
אבל גבול שאת לא עוברת.
כי הרגש מעוור ואת יכולה למצוא את עצמך במוקמות שכמעט מצאתי את עצמי…ואת לא רוצה להגיע לשם.
אז תגדירי גבולות שאת לא עוברת, טוב?
לא באלי שהחיים שלך ייהרסו.
רק עכשיו אני מבינה איזה טוב שלא גרמתי את זה לעצמי.
בשעת מעשה ממש השתגעתי.
קיצור ,זה חשוב מאוד מאוד.
ויש לך משפיעה, וזה יעזור לך מאוד.
בהצלחה מלא מלא!!
אגב אני חייבת להבהיר.
אני גם נולדתי במעלה ההר.
משפחה פתוחה וכזה..
חבדניקית והכל.
ואת עוד תביני על איזה הר, אוי איזה אושר.
אני בדיוק חושבת על מכתב שהרבי שלח לי מקודם. הוא ממש איתי עכשיו. דווקא שאף אחד לא.
לא בקטע רע, כן?
אני מרגישה אחלה ושמחה רק שכרגע לא שיתפתי מישהו הרבה זמן.. בשל אילוצים לא נחמדים.
קיצור הרבי שולח לי כל היום סימנים מהשמיים, טירוף.
בסופו של דבר אין על מה להצטער… זה קרה.
אבל מבאס זה יישאר.
אוי אני ככ מבינה אותך בקטע של העצות.
שאת יודעת לייעץ לכל העולם, לאבחן, לקלוט, לשים לב..
אבל אצלך זה לא עובד.
אויי געוללד למה יש צרווווווווווווווווותתתתתתתתתתת.
סתם קטע מעצבן.
ונתפס לי האוי געוולד מאיזה שיר שהמצאתי עם אחיי ומשפחתי חח, משהו הורס כזה.
חח אני גם לא אהבתי סיפורים.
כי הכל צפוי וידוע.
תמיד הייתי משלימה את אבא שלי בסיפורים שלו..
אוי איזה יופי.
אני חושבת על זה עכשיו.. זה עבר.
כי אני קוראת כל לילה מלא סיפורים על הנהגות חסידיים רביים אחרים גם, זה מוסיף אהבה פשוט לרבי, לדרך הזו..
שעכשיו שאבא שלי יגיד סיפור אני כולי יהיה צמרמורות.
כי זה בהרגש כי אני מרגישה וזה מעניין אותי לשמוע ולדעת עוד.
תרגישי ותביני חח.
את תמצאי דרך, עכשיו זה השנה הכי מבולבלת נראה לי.
שהכל כזה תלוי על פני תאום, לא יודעת זה התיאור שעלה לי לראש..
אוקי.
את כרגע בורחת.
את לא רוצה להתמודד.
את מרגישה שזה מידי רגש ומידי מידי כאב.
הרגש והשכל חוגגים תחייים ואת מתחרפנת.
את דבר ראשון.
שתדעי שאת מרגישה, מלא.
את לא יודעת לבטא את שם הרגש.
למשל.
אני יכולתי לאהוב פולל אנשים ולהגיד ולחשוב שאני לא אוהבת אף אחד בעולם..
עד שעבדתי על להרגיש את האהבה הזו..
להבין שכשאני רוצה לטרוף את אח שלי והלב שלי מתרחב וזה זה נקרא לאהוב.
וזה פתאום חידד לי כמה אנשים אני אוהבתת.
פשוט קשה להגדיר.
דבר שני.
אל תתיאשי מתוקה.
אל תחשבי שחור.
לא לא.
את אלופה, את חזקה, אני מאמינה בך, רציני, אפילו שאנחנו לא באמת מכירות..
באלי לתת לך חיבוק, אל דאגה, אצלי חיבוק זה טבעי כזה, לא מהאלו שזה מעצבן שנוגעות בך ומעיזות להתקרב חח, שאלי את חברותיי?
את ממיסה לא יודעת למה.
אף פעם לא אמרתי דברים כאלו למישהי אחרת. תוחמאי בבקשה.
טוב קיצער לעיניין.
יש לך כוחות ומלא.
כרגע את מבולבלת מעל הראש והקושי הוא שאת לא יודעת לשחרר.
כשמשחררים המצב נהייה קל בהמון המון.
פשוט לחשוב על דבר אחד שאת יכולה לשחרר בו.
אתן לך דוגמאות שאני עושה.
הולכת עם הגיטרה להרים.
נוגעת בגועש וזה.
קוראת ספר.
סתם כותבת לעצמי.
יוצאת לטייל עם חברות.
שמה שירים ומתחרפנת חח.
אממ מבינה תסוג?
כל דבר שהוא משחרר.
ואני מתכוונת גם לשחרר בראש.
לחשוב ככה.
זה בסדר מתוקה, זה יעבור, זה יהיה בסדר, את תהיי בטורפת, בן אדם מדהים ויציב, את כרגע מתבגרת וזה בסדר גמור להיות ככה.
תחשבי את זה, תנסי, טוב?
זה יישנה לך מלאנטה!!!
ברור שזה שווה. מבטיחה לך, טוב?
אני גם לא האמנתי, והבן היחיד שיכול לגרום לך להאמין זה את עצמך!!
אני מהצד יכולה להגיד לך שכל הייזע והמאמץ הבלתי אנושי הזה שווה את זה.
למה לא תהיי פה?
אני ממש ארצה לשמוע ממך אני מאמינה.
אולי אפילו אדאג קצת..
עם זה ייקרה תוכלי להכנס רק לפה?
פחדנות זה לא אומר שאין לך אומץ.
זה אומר שאתה מפחד אבל אתה מתגבר. מבינה את ההבדל?
אוי אני רוצה ממש לדבר איתך, אני מרגישה שאני לא אומרת את מה שאני רוצה בגלל המילים המגבילות האלו יואו.
אממ גם אני מתייאשת מהר.. עד כמה שחשבת שלא עם חשבת בכלל חח.
אני יכולה להמציא איזה רעיון חדש ולהלהיב את העולם עם זה ולפרוש באמצע כי אני לא מאמינה שזה יילך.
אזמה.
פה.. בחיים.. חייבים להתייאש ולקום ושוב ושוב ושוב.
ככה זה.
ואת תקומי כמו גדולה, תהיי בטוחה.
ואת לא תתיאשי וגם עם כן את תקומי מזה.
אוי אני ככ רוצה שתאמני למה שאני אומרת!!!
זה לא הימור, ככה זה..
וזה חמוד לחשוב ככה.
אני התחלתי בגיל 12 את גיל ההתבגרות ובאמת שלא חשבתי כמוך..
זה לא משהו שתלוי במישהו.רק באלוקים.
והוא הביא את זה לך בגיל הזה כי את הכי מסוגלת להתמודד כרגע.
אני גם לא ידעתי שיש בעולם בן אדם שככה דומה לי..
אוף בא לי להגיד דברים אבל אני מפחדת שיש אנשים שעוכבים פה אחרי ההתכתבות הזו..
תקשיבי.
אל תהיי בלחץ, הכל טוב.
אז את צריכה להשתחרר.
את תמצאי את הדרך הזו.
הכל טוב, אל תנ]חי, זה מלחיץ להגיד לעצמך ככה שאין לך כח ואת מדחיקה ויש לך מלא רגשות ואת לא יודעת שהם קיימים ואת לא מצליחה ומתייאשת מהר.
זה קשה ככה.
את לא חושבת?
אממ את בן אדם.
אגב, את מכירה את התחושה הזו שאת חושבת שאת לא בן אדם?
שהגוף שלך לא אמור להתנהל עפ תכתיבים,שהרגש שלך פועל במישור אחר משל כולם וזה?
יצא לי להזניח תצמי לאחרונה ברמות בגלל זה.
חשבתי שאני לא בן אדם..
וכל ההתנהלות שלי הייתה כזו.
להתעלם מרגשות ומחשבות ומסקנות.
להתעלם מכאבים פיזים וזה או מצרכים..
כי לא הרגשתי שאני בן אדם..
ועכשיו יש לי פצעים קצת יובש בפנים..
והיה לי בתקופה לחוצה פחד וכואבת מאוד(לפני שבועיים.. מה שאמרתי לך שעברתי חח) בחילות כאבי ראש סחרחורות חולשה גבול עלעפון וזה..
כי התעלמתי מידי.
כי לא בכיתי בקושי.
כי כי כי.
כי!!
סתם חח.
אבל מבינה?
חייב את זה, חייב להבין שאנחנו בני אדם וצריך לבכות וצריך לא לשקר על עצמך ולהראות גם לעצמך שהכל טוב.
אגב, שאני גם לא יודעת לשחרר, לכן יהתי את זה ככ מהר אצלך.
אני יותר נכון יודעת לשחרר אבל לא מספיק.
מה שעברתי עכשיו היה דבר נוא נורא נורא נורא קשה ובכיתי מזההה בקטנה פעם אחת וזה אפילו לא ממש בכי..
וזהו.
מאז היה לי ימים יותר קשים וסבלתי בשקט, והראתי שזה בשליטה..
היה קטע שלא היה אפשר כבר להסתיר.. אבל הרעיון.
אני אנסה לבדוק למה אנחנו רוצים לשלוט כל הזמן, טוב?
אחזיר לך תשובה.
יותר חכם להבין מאיפה זה נובע קודם.
אהה ואגב..
שמאוד מאוד השנתני מאז שרשמתי את הפוסטים האלו.. מאוד מאוד.
אני קצת מתביישת בהם פשוט חח, אני קוראת לאני פעם היא. לא משייכת אותה אליי משפיל מידי.
כן, כיף לפרוץ גבולות, זה אפילו לא כיף , זה פשוט רצון ותשוקה לפרוץ מה שאפשר..יואו תזהרי עם זה, פליז.
כילו תציבי גבולות עם כל החיפושים שלך.
אני אני חוששת עלייך..
זה לא יהיה סכנת נפשות, טוב?
זה לא ייקרה.
לגבי השיתוף.
מבינה אות מאוד.מאוד מאוד!
ויפה שאת יודעת להעריך את האנשים שנמצאים סביבך..
באמת קשה שאין תבן אדם הזה..מאחלת לך שתמצאי בקרוב אמןןןןןן.
מה בלתי נמנע שתהיי?
אוף יקרה שלי. באלי להחליף אותך בקושי הזה, הוא הוא, קשההה, אוףףף כמה קשה..
את גיבורה וחזקה כמו שהקושי הזה ענק וקשה.
את אלופה וואי וואי כמה שאת אלופה.
אני לא אומרת קלישאה, שוב, אני לא מהאנשים שאומרים קלישאות שהם לא מאמינים בהם.
הבנה שכלית זה אומר להבין מה אני מרגישה.
זה נשמע סותר אבל זה לא בדיוק.
כשאת מבינה מה את מרגישה זה פותר מלא.
כשאת מבינה שאת אוהבת את אוהבת.
את צרחכה להתחיל לחשוב מה זה הרגש הזה שצץ פתאום.
אני עדיין באמצע לעבוד על הקטע..
זה ממש כיף לראות בזה תוצאות..
כדאי לך לנסות לראות מתי את מרגישה תחושה פיזית מסוימת כלפי מישהו שאת אמורה לאהוב.
עם תרגישי תחושה כזו אז כנראה שזאת האהבה…
אל תקחי את הגיל הזה קשה ככ.
גיל יפה שאת מעצבת את האישיות שלך…
ואת מתבגרת.
וכל החיים מתבגרים ומשתנים ואני רואה את זה ככל שאני גודלת שגם המבוגרים גדלים כל הזמן.. פשוט בגיל ההתבגרות זה מתחיל.
לגבי החברה.
את רוצה שנכנס להגדרות לא יבשות?
מצדי בכיף.
לא נסחפת. כיף לי לקבל ממך תשובה ובמיוחד ארוכה.
נ.ב
יואו, איזה כיף שיש לך מורות טובות!
את לא בבית ספר שלי עם ככה חח.
זה פשוט חמוד מצדם..
שהן מבינות ובאות לקראתך, זכית ממש!
אהה ולא קראתי את מה שכתבתי שוב אז מקווה שזה בסדר.
קם אני ככה! וגם כל הזמן חושבת עם הצלתי את היום מספיק וכמה אקשן היה בו???♀️
יואו אני בשוקקק, לא עלתה לי התגובה וכתבתי אותה איזה שעה,,אוף.
אכתוב יתר מאוחר שוב.
חח אוויושש!! בסוף כזה אחרי שתעלה לך התגובה השניה גם הראשונה תעלה חח יצא לי פעםם…
חחחחחחחחחח יאו אני שיא במצב כפית היוםם א קיצר נדבקתי מהלה..
פדלולה
אוףף איזה סיוטטט!!!!
בטח השקעת בה כרגיל?
אז נצטרך להתאזר בסבלנות?