אני בנאדם שאוהב ברמות מוקצנות. אני יכולה להיות בדיכאון של החיים ולראות אנשים, ולהראות הבנאדם המאושר עלי אדמות, אבל.. זה לא בדיוק שמחה.. זה אהבה.
לכן כשאני אשאר שוב לבד, אני אחזור לדיכאון. אבל עכשיו.. אני מרגישה כמו ילדת כפר שעברה לגור בעיר הגדולה. לא מכירה שום דבר, ואף אחד. כל מה שאומרים לי כמו מרחף מעלי ולא נוגע בי. אני מרגישה כאילו אני לא מבינה מה מדברים איתי. אני מסתכלת על אנשים ופשוט מנותקת. מנותקת מהעולם.
ואני בנאדם ממש אהוב, בזמן האחרון אומרים לי את זה מלא, ההורים שלי, אחים שלי, חברות שלי… ואני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת להחזיר להם אהבה על כל האהבה שהם נותנים לי. וזה אוכל אותי!! אני מתחרפנת מזה!!
עצות, מישהי?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
איזה נשמה אתת
הכל בסדר!
תני לעצמך את הזמן שלך לחזור.
אבל רק בקשה אחת ישלי…
תסבירי להם שאת לא יכולה ותכף תשובי. כי זה ממש מלחיץ אותם!
אין לי מושג מה להגיד לך😂.
It's because you're at a complex age. You know.. the teenage
תגידי, את ניכנסת אליי???
זה בוללללל אני!!
אני גם לא יודעת איך להגיב לאהבה,
אני גם נראית הבן אדם הכי שמח בכיתה, אני הבדרנית בכיתה שלנו
ותכלס… אני…
די…. אני כבר לא יודעת מה לעשות… זה נושא כל כך כואב אצלי…
יש לי 2 בסטיות שיודעות מזה… ברוך ה' הן עוזרות לי…
אני טיפוס מאוד חברותי, מאוד!! אבל זה נכון רק לאני של פעם.
אני של היום, רק אוהבת להתייחד עם הקלסר שירים שלי ולבכות…
אני של היום רק אוהבת לשבת לבד מאחורי כיתה יב בתיכון…
אני של היום לא נכנסת לשיחות וועידה המקסימום שלי זה עם 2 בנות במקביל…
אני של היום לא יוצאת בשבת בצהריים וגם לא למפגשים שהכיתה שלי קובעת…
אני של היום כל כך שונה מפעם ולפעמים אני באמת שואלת למה??
למה אני השתנתי ככה??
חברות הטובות שלי מאוד תומכות בי. אני לא מצטערת לרגע שחשפתי להן את זה,
כי רק בזכותן אני עדיין הולכת למפגשים ועדיין נראית מעולה כלפי חוץ אבל הלב שלי…
הלב שלי לא רוצה… נמאס לו כבר לשחק את המשחק הזה,
על במת החיים אני שחקנית מידי טובה מסתבר, וזה אכל אותי…
אם את רוצה עיצה, שתפי מישהו שיכול להבין אותך, מבטיחה לך שזה הדבר הכי חכם שעשיתי בחיים שלי…
אוהבת אותך, המון הצלחההה💔💔
אוף, עצוב מידייי
💔💔💔
לב
אני יכולה לשאול אם קרה משהו?(שגרם לכל זה..,)
אני מבינה אותך…הרצון להיות לבד,לבכות,לברוח
הלב הכואב…
אבל
בבקשה
אל תתני לו להשפיע
לי לא היה אף אחד בתקופה הזאת של חיי ופשוט הייתי לבד
בוכה כל היום…
ו..זה היה טעות גדולה
כי עכשיו אני כבר לא מרגישה קשורה לאנשים,לכיתה שלי
אני מפחדת כבר לגשת לאנשים,לדבר איתם…
ועוד כמה דברים שאני לא יפרט…
אז
גם אם אין לך כוח
וגם אם אין שם אף אחד (לשכנע אותך לצאת…)
אז תעשי מה שאת לא רוצה
אל תשקעי בבדידות…בעצב…בכאב לב
(לתת לו מקום אבל לא לשקוע בו..!)
דווקא בגללו תצאי ,תחייכי(מומלץ חיוך אמיתי)תתני….
כמה שזה קשה….
לב…בסוף יהיה טוב!
נדירונתתת איזה מתוקית אתת
לרגע חשבתי את דברת אליי וזה עשה לי כלכך טובב
את ילדה מיוחדתת ורגישה ברמותת
מאחלת לך שיהיה לך טוב בכיתה ועם החברות ותרגישי חופשי והכי את שאפשר בלי צלקות וזכרונות כואבים
את יכולה את חזקהה ברמות ועוד תגיעי רחוקק
אוהבתת 💞💞
וואי את מותק..
מזדהה כל כך.. אוף