אוהבת את עצמך באמת ורוצה לעזור? כנסי😉

אוף. תקשיבו.
יש לי קטע מעצבן שכשאני כועסת וקצת עולים לי הפיוזים(אני גי'נג'ית.אמיתי!!!לכן לא כתבתי שם, כי זה סוד…) אני מתחילה לדבר מאד חריף. חד. אפילו קצת תוקפני. ואני לא סובלת שאני ככה. זאת האמת. כמה שאני יכתוב על הכלה ואהבה עצמית וכל הבלה בלה בלה הזה בקטע הזה אני לא מרגישה ככה… הממ
אז אני לא שואלת איך להתגבר על זה, ברוך השם… הבנתי שזה כוח, וברוך השם שנתן לי אפשרויות לנתב את זה לכיוונים טובים, שעושים טוב לאנישים. וזה עבודת המידות שלי, אז בקטע הזה אני יודעת הכל, לפחות בתיאריה..
אבל אני שואלת אתכן, תגידו לי, איך אפשר להיות מסוגלת לסלוח לעצמך על טעויות? על שטויות והתפרצויות? אבל לא רק לסלוח, אני כל כך רוצה גם לאהוב!!! לאהוב את עצמי ע-ם כל זה
אני מניחה על השולחן וחושפת את הבעיה בה הידיעה שלי, כשאני כועסת על אחים שלי אני יכולה לראות מה זה עושה להם…
ועכשיו גם מישהו שאני נורא אוהבת אמר לי משהו על זה, ושאני צריכה לראות איך אני נראית כשאני כועסת, ושממש ממש מרגישים את הכעס שלי…
אוףף.
אני יודעת שהשם לא אוהב כעס. חח. גם אני.ובאמת זה לא מצחיק. אני לא סובלת את זה. די. נמאס לי מזההה!!!!!
פליז. מי שיש לה עצות… איך. רק תגידו לי איך אוהבים את עצמינו.. ככה. כמו שאנחנו. עם כל החסרונות. והפגמים…
נ.ב…
אני לא בנאדם עצבני וכעסן חס ושלום כמו שזה נשמע, בעיקרון אני באמת אדם שכיף לידו. ותמיד אני מחייכת(?!) אבל, נו אמרתי לכם… אני גם ג'ינג'ית.( באופי)סתם אבל גפ בשיער…