.
"אורי!" חלי פורצת אל החדר, סמוקה.
"חלי, מתוקה. מה שלומך?"
"ברוך השם", היא מטפסת על המיטה. "אתה זה שלא מרגיש טוב, לא אני".
אורי שולח יד אחת לחבק אותה. "את צודקת, אבל אני ארגיש מעולה. אל תדאגי".
"זה בגלל שבאת להציל אותי מהאיש הרשע", זיק מוזר ולא מוכר מרצד בעיניים שלה.
"זה בזכות שהשם רצה". הוא מתכווץ למראה הזיק, מזהה אותו כמפוחד. ובדרך הטבע, כן, קרה בגללי.
"מה זה העמוד הזה?" היא מצביעה על עמוד האינפוזיה.
"את רואה את המחט?" אורי מראה לה. "היא נכנסת לתוך הווריד שלי".
"וואו".
"לא כל כך", הוא צוחק.
"מה היא עושה בווריד, דוקרת אותך?"
אורי מחייך אל רייצ'ל שעומדת בפתח החדר, מתבוננת בהם. היא מחזירה לו חיוך חם, מודאג.
"גם", הוא מאשר. "אבל היא מעבירה אנטיביוטיקה לגוף. את יודעת מה זה?"
"תרופה".
"נכון, חכמה קטנה. זה כדי לרפא את הפצע שהזדהם".
"הזדהם?"
"כן, הכוונה-"
"אורי", רייצ'ל עוצרת אותו באמצע ההסבר. "רוצה שאקנה לך אוכל מהקפיטריה למטה? לא אכלת כבר הרבה זמן".
"אין לי תיאבון".
"בכל זאת, בשבילי".
"בשבילך", הוא מחייך. "בסדר". אני יודע עד כמה את רוצה להרגיש שאת עושה משהו, עם כל העצמאות שלי. הלא טובה, לפעמים. "שוקו קר אם יש. תודה, אמא".
רייצ'ל נכנסת אל תוך החדר, מתכופפת לעברו, מביטה ישירות אל עיני הדבש העייפות. "אורי, כשאדם נותן מעצמו מאה ואחד אחוזים ללא הפסקה, טבעי שהוא יפול. גם אלופים נותנים לעצמם מנוחה". היא מנשקת אותו במרכז המצח. "תצליח".
אורי נבוך לרגע, מחייך ברעד. "אמן".
"מה זה הזדהם?" חלי חוזרת אל השאלה שלה.
כאילו לא היו כאן עכשיו אמא ובן. אהבה ודאגה. כאילו לא היה כאב מעורב בקורט כעס.
ילדות, זה אושר.
"נגיד", הוא מנסה לפשט לה את המושג. "הבריכה שיש לנו בחצר האחורית".
חלי מהנהנת.
"היא מלאה במים, נכון?"
"נכון".
"אז תחשבי שהמים הם היד שלי".
"טוב".
"כשמים עומדים הרבה זמן, בלי לזוז. יכולים להגיע חרקים וכל מיני מעופפים לא רצויים. יכולים להתרבות בהם יצורים קטנים שהורסים את המים, וגורמים להם לא להיות נקיים וטובים, כמו שהיו לפני כן".
"והחרקים זה הזיהום שלך ביד?"
"בערך, הם אלו שגורמים לזיהום".
"אבל אצלנו בבריכה, המים לא מלוכלכים".
"נכון", אורי מלטף אותה. "כי קנינו מכשיר שינקה את המים כל הזמן".
"וזה מה שעושה התרופה הזאת שאמרת ליד שלך?"
"בדיוק".
היא מסתכלת על העמוד, מהופנטת.
אורי עוקב אחרי העיניים הזזות שלה, הסקרניות. עצוב. אם היה לי זיהום רק ביד, המצב שלי היה יכול להיות טוב.
אבל כשבאים יותר מדי מעופפים מוצצי דם, עם מחשבות ורעיונות חדשים אני מתקשה לשים להם גבול, לתת לעצמי אנטיביוטיקה.
אולי הגיע הזמן להילחם, באמת. לא בצל שלי. בשקר שבי.
ונשיקה אחת, אוהבת, יכולה לרפא כל מכאוב.
ליצור ניגון חדש, לתת לו לנגן מעצמו,
את תווי הלב.
***
"מה אתה רוצה שאומר?"
"לא שאני גיבור, לא שאני חכם ולא שאני יכול לכבוש את העולם".
"אלא?" שי רציני.
"אולי כל מה שאמרתי מקודם נכון", יוני לוחש. הסמים מפרידים בין שניהם, נחים על השולחן. נותנים לו אומץ. "אבל לא מדויק. כי גיבור, חכם, יכולת, אלו תכונות שמשקפות את האופי כלפי חוץ. ואני רוצה את הנקודה הטהורה ביותר בתוכי, את עצם הנפש. להרגיש אותה".
"אתה מתכוון, שלא אגמד את הוויתור הגדול שלך למראה חיצונית. שאביט על הבפנים, אראה את השורש. את הריקבון באדמה, שממנו צומח הפרח".
"לגמרי".
"אני רואה את זה, יוני. וזה מדהים".
"שלב ראשון?" הוא מחייך.
"אני מאחל לנו בהצלחה, נעבור את זה ביחד".
"אוקי", יוני צוחק. "אז השלב השני, והראשון לטיפול".
"אני אפרוס בפניך את התוכנית. לאחר מכן אני רוצה לשמוע כל מה שיש לך לומר. הצעות, שיפורים, התנגדות לדבר מסוים. הכל. אני כאן, כדי לשמוע אותך".
"תודה", הוא מביט בחבילות שהביא לו. מסכים לעצמו להתגאות בצעד הזה, הקשה.
"קודם כל, ניתוק קשרים עם החברים מהעבר שסיפקו לך את הסחורה הנחמדה הזו. זה הכי חשוב. אנחנו יכולים לעבוד חודשים, ובסוף, ברגע אחד שתקבל חבילה נוספת הכל יקרוס. בסדר?"
יוני בולע רוק, "זה יהיה קשה".
"ואפשרי. נציב יעדים, נזהה טריגרים, נלמד כלים כדי לא ליפול ברשת בחזרה ולהסתבך בה. נדבר על דחפים, נפילות, קימות. מקובל עליך?"
"מפחיד אותי".
"כי?" שי מקשיב, רק מקשיב.
"זה לחדור אל תוך הדבר הכי כואב שלי. להבין מאיפה בכלל הגיע הרצון לסמים, לבריחה הזו. תמיד נמנעתי מלדבר עליו, ידעתי שאני עלול להתפרק".
"ואם תתפרק?"
"אאבד את עצמי, את השפיות שלי".
"לא, אתה לא. כי אני פה, יחד איתך. והמטרה שלי היא לא לפרק, אלא לבנות. גם כשיהיה לך קשה, ואני לא מתכחש למציאות, יהיה קשה. זו דרך רצופה מכשולים. גם אם תיפול, תקום. תבנה את עצמך מחדש".
"לגעת בלב זה דבר כואב".
"ובדיוק לכן אתה כאן. להודיע לי מתי זהו, עד פה. מתי אתה לא יכול יותר וצריך הפסקה. אני לא רובוט, אתה לא. יש לנו רצון הדדי של שני הצדדים לעבור את הדרך בשלום. יהיה טוב".
"ואם אפול?"
"תבכה, תכאב, תשחרר. ותקום, כמו חדש".
יוני מחריש.
"אדם שמעולם לא נפל, הוא אדם שמעולם לא ניסה".
"ואם נפלתי, התקדמתי".
שי מאשר, "נפילה, היא חלק מהדרך להצלחה".
יגעת ומצאת, תאמין.
***
"איפה הוא?" יסמין מביטה סביבה, מבוהלת. "ג'מה, איפה?"
"לא יודעת", היא מסתכלת בהלם קל על העגלה הריקה. או, לפחות, מזייפת אחד כזה.
"אני לא מבינה איך שכחתי אותו כאן", יסמין רועדת. "הוא הדבר הכי יקר שלי. איך, איך זה קרה?"
ג'מה לא עונה. אומרת, בגללי. במקום זה, היא מסיטה את השמיכה בעדינות. "יסמין", היא מרימה דף לבן. "השאירו פתק".
יסמין עוקבת אחרי היד שלה, מכושפת.
עד לא מזמן, האמנת שחושך הוא דבר טוב.
אבל כשהבן שלך נעלם, את מבינה שהוא יכול להיות הרוע בהתגלמותו.
אולי הגיע הזמן שתודי על האמת, תפסיקי לחשוב שאחרי כל לילה מגיע יום. את יודעת, המאורות לוקים מדי פעם.
והיום, הם לקו.
אמיר אצלנו. ועד שהפמוטות המקוללים שלך נעלמים מהבית, עד שתחנכי את חמדן שהוא הגזים עם הרגישות שלו, וכדאי מאוד בשבילו, בשבילך, שיתחיל להתנהג כפי שמצופה ממנו. הוא נשאר כאן.
זה שאת לא אישה מוכה, זה בחסד.
אל תאלצי אותי לחשוב פעמיים על העניין. אני מודע לזה שאת כנראה בוכה עכשיו. אם את לא מעוניינת לבכות יותר, בגלל תאונה מצערת. תבקשי מחמדן שיגיע אלי במהירות האפשרית.
המשך יום נפלא.
עבד.
יסמין חיוורת.
ג'מה נועצת בה עיניים מודאגות. "את בסדר?"
"את רואה שאני בסדר?"
היא נסוגה לאחור, נרתעת. "סליחה, את צודקת".
"תתקשרי לחמדן", יסמין פוקדת בערפול. "תגידי לו שילך לעבד, הרגע".
"הוא באמצע עבודה".
"ואני באמצע למות. עכשיו".
"את בטוחה?"
יסמין צולבת אותה במבט חד, "זה לא היה מספיק ברור?"
"ברור", היא ממהרת לחייג. מפחדת מאמא פצועה, נואשת.
מתחילה להצטער ששיתפה פעולה עם עבד והוציאה את יסמין מהבית במטרה ברורה, מדי. לא חשבה שזה יהיה כל כך מפחיד.
"לא, את יודעת מה?"
ג'מה מסתכלת עליה, בולעת אנחה.
"תגידי לו שיגיע לכאן, אני חייבת לדבר איתו".
"שאני אבין", העיניים שלה לפידים בוערים, ואש שורפת. "שאני אבין, חמדן. מה אבא שלך חושב לעצמו, אה?"
"הוא לא אבא שלי". גם אני לא מבין מה הוא חושב, גם אני מרגיש שאני הולך להשתגע. גם אני רוצה לצרוח.
די.
למה העולם הזה חייב להיות הזוי כל כך?
"החורג", היא מלגלגת. לא יכולה להבליג יותר. "זה הבן שלי, שלנו. איך הוא מעז, מאיפה האומץ בכלל?"
"אף פעם לא היה חסר לו מהמצרך הזה".
יסמין נושמת חזק, נושפת. הסרעפת עולה ויורדת בקצב מהיר, הריאות שלה חסרות אוויר. "אז לך, תעמיד אותו על המקום".
"אני יכול רק לנסות. אני המום, בדיוק כמוך".
"ועצוב, ודואג, וכועס?"
"הכל ביחד".
יסמין מנענעת את העגלה בחוזקה, היא כמעט מתהפכת. "קח, תראה את הפתק החצוף הזה".
חמדן עובר עליו, רואה שחור בעיניים. "אלך לדבר איתו, אולי אצליח לשנות את דעתו".
"כדאי מאוד שתצליח. אחרת, אני סיימתי כאן".
"בלי איומים", הוא מפטיר. "זה לא יעזור לנו במקרה המטורף הזה".
יסמין חושקת שפתיים, "זה הדבר היחיד שפועל עליו". היא רוצה לצרוח, לומר, רק ככה עובדים איתכם, ערבים.
אבל היא שותקת.
בכל זאת, יש לנו אותו אבא.
יהודי.
***
"אל תפגע בו".
"למה?" חוסיין זועם. "הילד הזה עשה ממני צחוק, גרם לי לצאת כל כך טיפש".
"האגו שלך לא מעניין אותי, חוסיין. אני צריך שקט תעשייתי. ואת עלי, בחיים".
"כי?"
"מה שלא נחוץ, אין צורך שתדע. אבל דבר אחד אני רוצה לומר לך, זוכר שהרגנו את פאוד?"
"זוכר, נו".
"הצוואה שלו, כן?"
"אף פעם לא קראתי אותה".
"אז אני כן".
"ו-?"
"היא אומרת בפירוש לא לגעת באף אחד מהילדים, לא להרוג".
"ואתה מקשיב לצוואה מטופשת כל כך?"
"כל עוד לא קראת אותה, אתה לא רשאי לומר שהיא מטופשת".
"תן לי לקרוא".
"מצטער, חסוי".
"במקום לתת הסברים, אתה רק מוסיף עוד ועוד סימני שאלה".
"משוואה בנעלמים, מוזמן לפתור. אם לא תצליח, כנראה שאין צורך. כפי שאמרתי. תן לי להסתדר בכוחות עצמי. כשארצה רוצח להשכרה, אפנה אליך".
"כמו שעשית עם פאוד".
"יפה, זיכרון טוב".
"ואם אפעל על דעת עצמי?"
"אהרוג אותך, בלי להסס. אהפוך למלאך מוות".
"אתה מתחיל להיות מפחיד".
"לא, הייתי כזה מאז ומתמיד. אבל עד עכשיו היית צייתן. לא כדאי שדווקא עכשיו, תוצא להורג".
"אני אשתדל לשמור על פרופיל נמוך".
"אתה חייב".
חוסיין מסתכל עליו, קצת בפליאה. "קיבלתי".
***
"העניינים מתחממים", מרים משרטטת ריבועים עבים, חדים, על הדף.
"פירוט", נורית עסוקה במחשב, מקלידה במהירות.
"אמיר נחטף".
"תחזרי על זה שוב". נורית קופצת, העכבר נשמט על הרצפה, מתפרק לגורמים.
מרים מתכופפת, אוספת שברים. "אמיר נחטף".
"בידי מי?"
"סבא שלו".
"אלוקים, זה נשמע לי כמו לא יותר מצ'יזבט לא מוצלח".
"הלוואי".
"מה עושים?"
"מחכים", היא מנסה להרכיב את העכבר מחדש. הוא עקשן, נשבר יותר.
"עד?"
"ששירה תרצה עזרה".
נורית עצבנית. "היא תגרום לי להתקף לב, הילדה הזו".
"וכדי שהיא לא תגרום את זה גם לאמא שלה, אנחנו לא מספרות דבר כרגע. תזמיני את נוי".
"מה זה יעזור?"
"את הביקור שלה אצל שירה היא הגדירה כמוזר. אני מעוניינת לשמוע פרטים נוספים, אולי זה מה שיהיה יכול לשפוך קצת אור על התעלומה הזו".
וחזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם.
© כל הזכויות שמורות
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
52 תגובות
מושלםםם!!!
אין אין, ישי הזה הוא– וואו.
ומנסגר עם עבד? מעצבן שהוא, אוף.
וממש אהבתי את הקטע של אורי וחלי, איזה מתיקות.
מחכה לפרק הבא.
ישי הוא אדם שהרבה היו רוצים בחיים שלהם.
עבד… מחבל, אם מותר לי לעשות מעט ספוילרים.
תודה?
פרק מהמם! תודה במבי! התגעגענו!!!
בשמחה, אני לא פחות. תאמיני לי.
הוו במבי, פרק כל כך יפיפה!
מקדם אותנו.
רק הערה פיצית:
אם את לא מעוניינת לבכות יותר, בגלל תאונה מצערת. תבקשי מחמדן שיגיע אלי במהירות האפשרית.
הנקודה שאחרי התאונה מצערת- לא חייבת להיות..
טעות שלי.
שמתי לב מזמן שאת שמה לפרטים הקטנים, עלי והצליחי.
זה עוזר לי. המשיכי כך, אה?
:^ בכיף ובשמחה.
המשיכי לכתוב, ואמשיך לעקוב. סיכמנו?
סיכמנו. בעזרת השם.
אימלה במבי איזה פרק!
ו— חזרנו לניחושים שלעולם לא יגמרו עד שתעלי פוסט עם המילה 'סוף' בענק?
אז חיים הכיר את יסמין, הבת שלו, וגם הכיר את עלי, הבן שלו. הוא ידע שהוא הולך להירצח בקרוב ולא יהיה לתאומים (ולחלי!) דמות אבא שתכוון אותם בחיים המבולבלים שפרושים לפניהם כמו שטיח אדום (אדום בגלל הדם… סתם). טוב קיצר אז הוא ידע שיסמין תרצה לחזור לכפר ולהתחתן עם ערבי או משהו אז הוא הוא רצה שהיא תתחתן עם חמדן כדי שהיא תיכנס למשפחה של עבד דווקא, שהחיים שם יהיו קשים והיא תתחנן לחזור ליהדות, אבל מעצמה, היא לא תגיע להבנה הזאת כי מהכפר הערבי היא זוכרת דברים טובים, והחיים שלה בתיכון החרדי לא הלכו כל כך טוב… (היה איזה פרק אחד שהחברות שלה אמרו לה שהיא ערבייה והיא יכולה לדקור עם הסכין של התפוח… משהו כזה….) קיצר אז הוא רוצה שהיא תהיה דווקא במשפחה הזאת (וזה מסביר את הדבר המוזר שהוא רצה שהיא תתחתן עם חמדן) פאוד לא התכוון שזה יהיה כל כך קיצוני והוא גם רצה כנראה שהם לא יביאו ילד אלא שהנישואים יהיה קצרים רק בשביל שיסמין תרצה לחזור… אבל עבד כמו עבד לקח את כל התוכנית צעד קדימה ושדרג אותה לרמת אכזריות מרבית. הוא לא רוצה להרוג אותם כי הם משמשים את המטרה הסופית שלו- אחרת איך הוא שומר על הצוואה בכזו אדיקות? בטוח יש לו אינטרס! אחרי שהוא יקבל מה שהוא רוצה הוא ישלח את חוסיין לטפל בשניהם…
ולגבי אורי- הוא מכיר את הדם החם של הילד שלו, ויודע שהוא יעשה הכל בשביל המטרה והמטרה שהוא הציב לו היא להחזיר את הצוואה שבבובה. טוב לא ממש הציב לו אבל נתן לאורי להבין שבעצם הכל נמצא אצל עבד. גם פה עבד משדרג את התוכנית ומנסה ביחד עם חוסיין להוכיח לאורי שהוא עצמו דווקא הבובה בכל הסיפור הזה… קיצר בפרק הנוכחי חיים השיג את המטרה- רצון סופי של יסמין לחזור הביתה, והכרה מלאה של אורי בעצמו. אבל בשביל שלושתם- העסק כבר מסובך יותר מידי וחרג לגמרי מהתוכנית של פאוד… עם כאן מגילתי להיום וצלש לך במבי אם באמת קראת את זה (יש מספיק צלשים גם לבנות שקראו ולא קוראים להן במבי, לא לדאוג?)
אז תגידי אם זה נכון, כע?
נ.ב.
שאורי ימשיך עם התעלולים שלו! פליז פליזז! אל תהפכי אותו לחנון! סומכת עלייך?
וואו, וואו, וואו.
בראוניז, גאה בך. איזה מגילה של ניחושים, אוי התגעגעתי.
אין עלייך, את פשוט מדהימה בקטע הזה. לא מגלה לך מה נכון ומה לא. אבל בהחלט שיש כאן דברים מדוייקים.
אני מחכה לראות מה תבשלי לי בפרק הבא?
הו, הו, אל תדאגי לאורי. זה משבר רגעי??
אני הכי אוהבת לנחש המשך של סיפורים! ספרים שצריך לפענח סוג של את העלילה זה הספרים הכי טובים (ראו ערך מרגל להשכרה) חחח ברור שלא תגלי לי מה נכון! מי אוהב ספויילרים בספרים שצריך לחשוב מה יהיה הלאה?! אבל כיף לשמוע שקלעתי:) וכיף עוד יותר שעכשיו אני צריכה לשבור את הראש מה נכון ומה לא…? אני גם די מחכה לפרק הבא ואיזה קטע, מאותה סיבה בדיוק! וגם מהסיבה שאני פשוט מרותקת וחייבת לדעת מה ההמשך…
יש! עכשיו אני לא דואגת! ידעתי שאפשר לסמוך עלייך?
יש, איזה כייף להקשות עוד יותר. בואי באמת נראה אותך עכשיו מפרידה בין הנכון ללא נכון.
והיי, ברור שאפשר לסמוך עלי, או בעצם על אורי. כי סך הכל, אני לא מחליטה עבורו. עצמאי הילד.
כל השבוע חיכיתי לזהה?
פרק מושלםם, כרגיל?
אגב הסיפור נגמר עוד 9 פרקים? זכור לי שכתבת פעם שיש 60 פרקים..
יאיי, ללוש, איזה כייף לשמוע.
תודה.
לא עוד תשע, כי יש שינוי קטן בפרקים, אבל בהחלט משהו בסגנון, לא עוד הרבה זמן בכלל.
תסמכי עלי, הזמן עף.
חחח סומכתת
יששש, איזה כיף!!!
עוד פרק של אחת אפס לאמת( עבר זמן כל כך קצר מהפרק הקודם)
פינקת אותנו…;)
והפרק…. מהמםם ומלא בהתפתחויות בעלילה.. מחכה לפרקים הבאים!!!
סוף סוף לא אומרים לי שהגזמתי עם הזמן שצריך ל-ח-כ-ו-ת לפרק. ימות המשיח.
תודה גדולה, פורטת.
אמהלההה
אוףףף למהה???
דיי זה התעללות?
פרק מושלםם במבי❤❤
נ.ב איזה כיף שחזר להיות פעם בשבוע???
עבד מומחה להתעללות.
לתלונות והאשמות, הכותבת בפקיעין.
תודה שוקולד. ואת האמת, גם אותי זה משמח.
——–
אין לי מה לומר!
במבי את מוכשרת בטרוףף!❤
וואו, איזה כייף לשמוע.
תדעי שזה מעודד.
פרק יפה!במבוש תודה על זה?
בשמחה,
דגלי'ת ?
פיווו
מהמםם
כמה התגעגעתי לזה ?
איזה משמח לדעת,
תודה … !
אוי, חלי… כמה התגעגעתי למתוקה הזאת.
יוני מדהים וגיבור. גאה בו על הדרך שהוא עשה. עושה. יעשה.
ושירה… אוף, קשה לי לראות אותה ככה. שתצא כבר משם. שתפקח את העיניים.
פרק מדהים, כמו תמיד.
אין חלי זה❣️
ביוני, אני לא יודעת מה איתכן. אבל אני ממש מאמינה בו.
ושירה, הלוואי.
תודה, טוהר.
גם אני מאמינה בו. הוא מדהים.
אגב, קצת לא הבנתי מה העמדה של חמדן בסיפור. הוא בעל טוב? הוא אוהב את שירה? הוא מתעלל בה או שהוא קורבן, כמוה, לאכזריות של עבד?
יכול להיות שהבלבול הזה מכוון, אבל אם זו נקודה שאני כן אמורה לדעת בשלב הזה- אשמח שתיישבי לי אותה.
נכון?
העניין הוא שחמדן רוצה להיות טוב, מנסה להיות טוב. הוא לא רע, חיצונית. על הפוטנציאל, לא נדבר. כרגע הוא לא. אבל עבד דוחק אותו לפינה, עד שהוא יהפוך להיות כן.
יאווווו
חצופה גמה הזאתתת
מה נראה לה?
שהיא יכולה לעשות מה שבאלה?
עצבנה הקרציה הזאת.
אגב, כבר שכחתי, מי אלה נורית ומרים?
ברור, הרי תכלס היא עושה מה שבא לה, לא?
הן עובדות ביד לאחים.
זה יפה ומפחיד נורא.
מה עבד מתכנן שם?
לא הולכת לגלות לך?
אבל אם תנסי להיכנס לראש של עבד… אמ, אני לא מבטיחה תוצאות טובות.
יאיי פרק חדש!
מהמםם
מפחידדדד
מתי בערך / בדיוק הסוף?
פסח כשר ושמח!
תודה, איזה כייף.
עוד כמה שבועות בעזרת השם, לא עוד הרבה מאוד.
פסח כשר ושמח גם לך☺️
יאוו
געגועיי
נדירר!
תודה, עמית.
איזה כייף לשמוע.
טוב במבית מוכנה למגילה הבאה?;)
דבר ראשון זה היה מרגש להבין שחלף השבוע
והנה שוב אחת אפס לאמת! הופיעעע:)
קיצרר (אני ינסה, לא מבטיחה:)
אין על חלי כזה מזכירה לי את עצמי – מידע חסויי
אבל מה שבטוח אין על הבובה השובבה הזאת
ואורי – טוב כל מילה פשוט תהרוסס
במבי על תרצחי אותי במקום גם אם אין לך כזאת צוואה
אבל, ששירה- יסמין שתלמד לקח מהחיים
לא יודע למה אני לא אוהבת אנשים שמסתבכים
כאילו כולל אותה , אני רק מרחמת
(אני לא עד כדי כך רעה כן:)
עכשיו קושיה – למה אני מריחה כאן בגידה משפחתית
נגד ראש המשפחה – עבד
ואולי תזכירי קצת את האחות הקטנה של סרי שכחתי את שמה
היא הייתה נחמדה (ככה לפחות אני זוכרת:)
בארוכה,
התגעגעתי לכתוב לנתח את הסיפור מכל הכיוונים
ולהמשיך לפנטז עד שבוע הבא
אין עליךך:):)
מוכנה, מזומנה ומתרגשת?
חלי, לגמרי בובה בהתגלמות.
השם ישמור, חחח, את אורי, שאני ארצח? למה?
ג'סיקה? אל תדאגי יש לה תפקיד משמעותי בהמשך.
ויש צליל קריאה כזה חמוד לתגובה שלך, שתדעי.
כן ג'סיקה אני אוהבת אחיות קטנות
במיוחד שיש להם תפקידים משמעותיים:)
אורי?? לא חשבתי אפילו לא לרגע ש—– אותו!
יאאא באמתת איזה כיף לשמוע, עכשיו אני יודעת;)
אז למה התכוונת בנוגע לרצח?
זה יפה!
אני מתחילה לחבב קשות את חמדן
ואני במקום חוסיין הייתי לוקחת שתי רגליים וכל אשר לי ונעלמת אבל. כנראה שאנחנו קצת שונים
לא יודעת", היא מסתכלת בהלם קל על העגלה הריקה. או, לפחות, מזייפת אחד כזה.-
השנייה אחרי זה את מגלה לנו שהיא זייפה ?
נקווה שגם בהמשך תחבבי אותו כך.
מה רע לגלות שנייה אחרי? כבר פיזרתי יותר מדי סימנים שהיא סתם אחת מעצבנת, הגיעה הזמן לומר בפירוש.
סתם תקדים פשוט מראש תכתבי שהיא זייפה או לא
וואלה, יש בזה משהו.
וואי מהמממםםם
תודה, ויקי?
וואו וואו?
נהייתי מבולבלת אם כל הקשר של חמדן, ליסמין, וחיים. וכו?
אבל זה יפהההה. מותחחח. אני דואגת בשבילם?
אני מזדהה עם יוני. לגעת בלב, זה כואב. כואב להרגיש אותו. ומפחיד ליפול
מלח!
יאוו, איזה כייף.
חמדן נשוי ליסמין. חיים אבא של יסמין וחמדן, לא מאותה אמא.
נכון, יוני מתוק❤️
אה. וואו. כישרונית שאת!
התפתחויות??
נכון…
אולי יש לך פיתרון? בשבילו, כן?? לי זה בנסתר?
אמאלההה
שלמות במבייייי
אוהבת את הסגנון ואת הסיפור❤❤
– (וכמובן שגם אותךך..??)
נ.ב.
סתם שאלה-
יכול להיות שחשבת על זה שאורי דומה לאייל מהסדרה של מרגל להשכרה?
אשמח שתעני לי
אויש, איזה חמודה את. בעיקר הסוגריים??
נ.ב.
הכי לא. זה חסר סיכוי מראש. וכל מי שמכירה אותי גם תעיד למה…