ירושלים וקיסרי

קיסרי וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן,
ישבו שתיהן אל תאמן,
חרבה קיסרי וישבה ירושלים,
חרבה ירושלים וישבה קיסרי תאמן, שנאמר אמלאה החרבה, אם מליאה זו חרבה זו אם מליאה זו חרבה זו.

שלשום גמרתי לקרוא את הספר "הצתה מאוחרת". אני כזו שמאוד אוהבת סיפורים עצובים ובעיקר לבכות שמשהו מת. אבל בספר הזה מתואר על בית המקדש, היסטוריה עם סיפרות. עקפתי את הקטעים של ימינו וכשגמרתי את הספר ישבתי ובכיתי שעתיים לאחר הניקיונות עם כאב גב ישבתי ובמקום לישון בכיתי.

בערך ב11 בלילה אמא שלי חזרה מאיזה מקום וראתה אותי שבורה לגמרי ולא הבינה למה ואז הלכתי לישון מתוך בכי. בכלל כל אתמול הייתי כאילו בלילה ראיתי את בית המקדש נחרב. רק בלילה חברות סיפרו לי דברים מצחיקים והתחלתי להיות בשמחת החג. אני כתבתי שיר על מה שקרה. מקווה שגם אתן תזילו דימעה על בית ה' שנפל.

השיר הזה הוא ההרגשה של בחור צעיר , נשוי, שרואה את חורבן הבית ולאחר מכן מדבר אלינו מהשמיים:

אני עומד,
רואה אותך נשרפת בלהבות
שפתי יבשות
אני רועד

את חפצי לא הצלתי
את משוש חיי הפקרתי
את רצוני לחיות עזבתי
את לא בוכה איתי (אין גשם)

ירושלים,
בילדייך חיי לא יקרים
האריה כבר לא שואג
הוא את האש לא שרד

למה הבכי עצור בתוכי?
אשת נעורי חביבתי
בית המקדש- האריה
אותך אני כבר לא רואה

גור אריה יהודה
מי ישכון בהר קודשך?
מי יעבוד בהיכלך?
אנו בגלות המרה

החיים היפים שהיו לפני
לא עשו עלי רושם ראשוני
את אשת נעורי- ירושלים
ואת האריה- אור העם

אף אחד לא מבין אותי
מי ישמע את קולי?
עצמותי השרופות תחת עפר
ימצא אותם ארכאולוג תחת עפר

את שכנתי ראיתי לוקחת חרב
כבר ירד טל הערב
הכהן עלה לגג חרש
ונפל אל תוך האש

רומאי היא הרגה
רומאים הוא רצח
לא, לא הגיעה המרגוע
גם ללא אוויר צח

את אבא ראיתי נופל אל תוך האש
ליבי כה גואש
אך הכל אני כבר רואה מלמעלה
מחזיק ידיים לאבא ואמא

לאישתי היקרה,
לליחיא והינדרה
לשמעון וגוליה
ילדי בני תמותה

מראה הראשון של ליחיא
רואה את האריה
מראה אחרון של ליחיא
רואה את האריה

המילה הראשונה של הינדרה
ההליכה הראשונה של שמעון
הבת מצוות שלא זכתה לה גוליה
הכל כבר צפון

במוזאון ראית אותי בחורת תיכון?
אני על החומה עמדתי בהיקון
אך ידי עפה אל על
וחרבי לשלל

ראית אותי "ישיבה בוחר"?
אני כבר לא ער
אני לא גדול ממך
אבל לי הייתה משפחה

הילדים שלי
בשר מבשרי
מתו בדמי ימיהם
על קידוש ה'

הבית נישאר כמעט שלם
הקבר של ראם
אחי מת יומיים לפני
ולפני אישתו וילדיו- ילדי

הרעב חולל גם בנו שפתים
לפני שבוע נגמרו הביצים
האוכל שאישתי הגרה
נגמר תוך יממה

מהשמיים אני רואה את ההר החשוף
מלא בניבולי עוף
כיפה, זהב, תהילה,
זה מה שנישאר מעטרה?

אבן השתיה
לא זזה ממקומה
אבל חיי הנצח המובטחים בגאולה
עדין לא הגיעה אלינו השמימה