שדה מוקשים.
בית.
מקום שאמור לספק הגנה.
אני חיה במלונה.
בשדה מוקשים מרוהט בפשטות.
בים של כאב שנראה כמו תרכיז פטל בטעם תות.
הפה שלי יבש,
העיניים עצובות,
כבולות, שורפות, רטובות.
איפה אפשר למצוא מנוחה?
כמה אפשר להלך בחשכה.
להיות לא קשורה,
לא שייכת.
כמו חוט בלי מחט,
יהלום שרוט.
סמרטוט סחוט.
כל האחריות נופלת עלי,
למרות שפי תהום נפערה לרגלי.
הלב שלי בקושי חי.
אין לי כח לעמוד מולו,
הוא עוצמתי יותר ממני,
אין לו לב,
ולכן הוא נכנס לאחרים.
מכה בהם,
הורס הכל מבפנים.
הכאב.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
נשמה.
זה היה פשוט כואב,הכאב הזה נשפך מהפוסט.
השארת אותי בלי מילים,מרוב הזדהות.
חצי עולם סובל מהבעיה,לא כולם יודעים לנסח יפה כמוך.
אהבתי?
❤
נשמה שאת.
נכון פתאום שמתי לב שכמעט כולם חווים את ההרגשה הזו מתישהו…
ה' יעזור ויביא גאולהה
אמאלה. דאאאייי אלוקים.
הזדהות..קשה לי לקרוא.
הכי איתך יקירה.
?
תודה נשמה♡
הלב שלי כואב איתך.. כמה קשה לך, יואו. תדמייני חיבוק ?
מדמיינת??
❤
אני מרגישה רצון חזק לעזור לך..
❤❤
זה כל כך קשה?
קצת מזדהה. ?
נשמה גיבורה אחת!!
אני לא יודעת מה את עוברת אבל כל כך כואב לי בשבילך.
ואם אפשר לתת לך עצה, תשחררי לאט לאט אחריות מדברים.
כשתשחררי באמת מישהו יהיה חייב לקחת את האחריות.
לשחרר באמת ולהגיע למקום של שקט נפשי כי זה לא עניינך מי יעשה את זה.
אני מקווה שתצליחי ליישם את זה כי זה לא קל, אני בהתחלה לא האמנתי בזה עד שהצלחתי לשחרר וראיתי שזה נכון.
מתפללת שתצליחי.