אגדה. עם מסר

נהר השוקולד
טאגה היתה ילדה קטנה וחמודה. עורה שזוף, לחייה תפוחות ועיניה נוצצות בברק מיוחד. לברק הזה קוראים נחישות. או אומץ. טאגה מעולם לא מצאה הבדל בין השניים ולא הבינה למה חלק מאנשי הכפר קוראים לניצוץ שלה בשם אחד וחלקם השני בשם אחר. אבל זה בלל לא משנה עכשיו. העיקר שהיה שם ניצוץ של נחישות. ואומץ, כמובן.
כולם בכפר ידעו שטאגה אף פעם לא מוותרת. כשצריך לטפס על עצים, היא תגיע עד לצמרתם של החלקלקים ביותר. כשצריך לאסוף אבנים למדורה, טאגה תאסוף הכי הרבה אבנים, וגם תעזור לסדר אותם מסביב למדורה בעיגול ישר ישר.
כי כזו היא היתה. הילדה הכי נחושה והכי אמיצה בכפר.

כל ערב כשישבו בני הכפר יחד מסביב למדורה, אוכלים דגים שעושנו היטב, ותפוחי אדמה צלויים בדיוק במידה הנכונה, היה מאג, הנער הכי גבוה והכי חכם מבין הנערים, אוסף את כל הילדים, ומספר להם אגדות ששמע מראש הכפר. מאג היה משרתו האישי של ראש הכפר, והוא שמע ממנו מלא סיפורים מרתקים. מלאים בקסם ונצנוצי זהב. אבל- הזהיר אותם מאג תמיד- הסיפורים האלו הם אגדות! והם לא אמיתיים! כך בכל פעם אחרי הסיפור.

חוץ מסיפור אחד. זה הסיפור הכי מיוחד מכל הסיפורים. הכי נוצץ מכל הנוצצים. הסיפור על נהר השוקולד. והוא אמיתי. אמיתי אמיתי אמיתי. מאג הבטיח.

וכך, כל ערב, היתה טאגה נרדמת לאורה החמים של המדורה, כשהיא בטוחה ויודעת, שיום יבוא, והיא תגיע אל נהר השוקולד. אותו נהר שפולי הקקאו נפלו מהעצים, נגרסו והתדרדרו למטה על ידי האבנים, עברו דרך קני הסוכר הגבוהים, ונשפכו אל הנהר שהפך לנהר השוקולד המופלא.

עברו שנים. טאגה גדלה והפכה לנערה. ויום אחד, היא החליטה שזהו. הגיע הזמן לצאת ולהגשים את חלומה. הגיע הזמן להגיע אל נהר השוקולד.

היא קמה בזריחה, כשכל בני הכפר עוד ישנו, ארזה תרמיל בשקט, כדי לא להעיר אף אחד, היא הרי לא רוצה שיעכבו אותה! יש לה מטרה, וטאגה, כמו טאגה, תעשה הכל כדי להשיג אותה.
בשקט מוחלט היא יצאה, והחלה במסעה. קל הוא לא היה. היא עברה ביער, במקום שבו לא דרכה רגל אדם מעולם, ראתה ציפורים מיוחדות, שלא ראה אדם מעולם, אך לא התעכבה כדי לצפות בהן. הרי יש לה מטרה, והיא צריכה להשיגה. היא אינה יכולה לעצור בדרך כדי לצפות בציפורים, מיוחדות ככל שיהיו.

היא המשיכה במסעה ימים ולילות, אכלה פירות מיוחדים שצמחו בצידי הדרך, פירות שלא טעם שום אדם מעולם, אך לא שמה ליבה לטעם הפירות המופלא. הרי יש לה מטרה, היא אינה יכולה לעצור כדי להתענג על פירות, מיוחדים ככל שיהיו.

לאחר שבוע של מסע, היא הגיעה לכפר קטן, האנשים שם בכפר יצאו לקראתה בשמחה, מקבלים אותה במזון ומשקה. אך היא, לא התעכבה שם כדי להתענג על טוב ליבם. רק ללילה נשארה. כדי לאגור כוח להמשך המסע. היא לא יכולה להישאר שם יותר מזה. הרי יש לה מטרה. היא לא יכולה לעצור כדי ליהנות בחברת ידידים, נחמדים ככל שיהיו.

ולבסוף, אחרי הטלטלות ארוכה, היא פתאום פגשה אותו. זה לא היה צפוי בכלל. היא פשוט ראתה אותו מולה. שוצף וקוצף בזרם חום יפהפה, גדול וארוך ונאה יותר מכל הסיפורים של מאג.

היא שתתה בכמויות, וטבלה את רגליה, השפריצה לכל עבר ושכשכה את ידיה. והוא היה מופלא וקסום כמו כל התיאורים, וענה על כל הציפיות והדרישות בעולם.

ביום השני היא פגשה שם עוד אנשים. קבוצה של כפריים, שיצאו במסע. לא, לא לנהר השוקולד. היה להם יעד אחר. מופלא יותר.- כך לטענתם.
הר הזהב.

זהו הר, כך סיפרו, שעשוי כולו מזהב מנצנץ, עליו העדינים, פרחיו הנהדרים, ואפילו האבנים ורגבי העפר, הכל הכל זהב. זהב טהור וקסום מאין כמוהו. תצטרפי אלינו למסעינו? שאלו את טאגה.
אך היא, נעצרה לרגע. נזכרה בכל המסע שעשתה. בציפורים היפיפיות, שלא נעצרה כדי לראות, בפירות המיוחדים, שלא השתהתה כדי לחוש בטעמם, וכן, גם באנשי הכפר, שקיבלו אותה, ובעקבותיהם, נזכרה טאגה באנשי הכפר שלה. רגש של געגועים עלה בה. וגם החמצה. כזו דרך היא עשתה כדי להגיע הלום, ולא נעצרה לרגע כדי ליהנות ממנה.
"לא " היא השיבה בקול. "לא אוכל להגיע איתכם להר הזהב. מצטערת, אבל אני ממהרת."

היא ארזה שוקולד בבקבוק, אנשי הכפר בוודאי ישמחו לטעום קצת מנהר השוקולד המופלא, ויצאה לדרך, בחזרה לביתה.
לפעמים, אנחנו כל כך עסוקים בלהגיע למטרה כלשהי, ואנחנו מפספסים את כל הדברים שבדרך. שתי מילים יש לי בשבילכן אחרי הסיפור הזה. תהנו מהדרך.