בחירה במבחן / 12

ראויה?
לפרק הקודם

כ"ח תמוז.
הטלפון מצלצל, אני מעיפה באינסטינקט מבט בצג. כאילו לא ברור לי מי זו…

אני קמה מהמיטה והולכת למרפסת. קצת פרפרים יש לי. אני עונה

"הלו?" קצת מהוסס

"מלכי! מה שלומך?" אני מוציאה את הכי הכי מהקול שלי, על מה דיברנו בפעם האחרונה? אני מגרדת את המצח שלי – מנסה להיזכר.

אין אחרונים זמינים. אני מנסה להתעמק עוד קצת, וקולטת שהיא כבר ענתה את ה'ב"ה בסדר' שלה ויש עכשיו שקט.

"איך הולך בלימודים? בכיתה? ב-" אני מנסה לפתח שיחה, נתקעתי בהמשך. מה לשאול? איך הולך ברוחניות? לפרט? מה אני אגיד לה במצבי?!

"בסדר" זה לא באמת נשמע ככה.. אבל היא רוצה שאני אשאל?

"ב"ה?, ואיך הולך עם התפילה? בצניעות?"

"ממ זהו שבצניעות ב"ה מצוין אבל בתפילה.. לא יודעת, עכשיו עם הכל אני בכלל לא מצליחה.. מתפללת ב3 במקרה הטוב, וגם זה חצי תפילה רק עד אחרי 18… אני מנסה אבל כל פעם מחדש זה פשוט לא מצליח לי!!" היא פותחת בכאב.

אני שותקת… מה אני אגיד לצדיקה הזאת? שגם אני לפעמים מנסה, שגם אני לא מצליחה? אבל השונה הוא שלי זה לא כואב בכלל…

"מבינה?" היא כמעט לוחשת.

"מבינה מלכי, מבינה אותך מאוד!" אני שומעת אותה נושמת, ואני שוב שותקת.. מרימה עיניים למעלה, לא אמרו שהרבי מכניס את המילים??

"תראי מלכי" אני נושפת, לא בטוחה שזה מה שאני הולכת להגיד לה "זה באמת מלחמה לא פשוטה, מלחמה  מוכרת. ודווקא בגלל שזה מה שקשה עכשיו, נצטרך לקחת הרבה כח בשביל להילחם מול היצר הזה, שלא יפסיק להרפות"

אני נושמת קצת בכבדות, בד"כ זה הרצאה שלימה אבל עכשיו אני פשוט לא מסוגלת. לא מאמינה שאני זו שמוציאה את המילים האלה. נצטרך..

"אולי ננסה לחשוב ביחד מה הכי מפריע לך, ואז נבדוק איך נוכל להתגבר על זה.."

היא חושבת. אני מחכה בשקט..

"אולי כי אין איזו מסגרת, אין גבולות?" אני מהנהנת לעצמי.

"בהחלט יכול להיות.. אז בואי נחשוב איך תוכלי ליצור אותם" דממה.

"אפשר לחשוב על שעה- שעד אז תתחילי תפילה, אפשר שתשלחי כל יום הודעה כשאת מסיימת , אפשר לקבל החלטה שלא קשורה דווקא לזמן, כמו להתכוון באיזה קטע אולי זה גם יעזור.." ואפשר ואפשר ואפשר 'הניה, אולי פשוט תהיי בשקט ותני לבנאדם לחשוב?' אני לחוצה מעצמי.. היא בטח נבהלה מכמות הרעיונות. אבל לחשוב? לא , לא מסוגלת. פלא שהשיחה ההזויה הזו עדיין מתנהלת, ועוד איתי..

אני מרחמת עליה. לא מגיע לה משפיעה כמוני. בכלל.

"אולי אם אפשר, אני חושבת שזה פשוט יהיה לי קל יותר" היא מגמגמת במבוכה "שאני אשלח הודעה.. זה גם יעודד אותי להשתפר יותר"

"בשמחה צדיקה! אז אני מחכה להודעה שלך מחר, בסיידר?" אני תובעת, בחיוך ענק.

"גמור" היא צוחקת בצחוק קצת משוחרר ונקי, שעוד לא הספיק להתחספס.. אמן שגם לא יספיק..

"עוד משו?" איכשהו אני כבר לגמרי בפנים.

"אממ.. תודה שאת המשפיעה שלי:)"

"התענוג כולו שלי, מלכי!" מתעלמת מהדקירה בלב, מתמקדת במדהימה שמדברת איתי.

ואז שקט מביך.

"אז לילה טוב מלכי, מחכה לסמס ממך מחר, בהצלחות יקרה! חלומות חסידיים!"

"לילה טוב.. תודה!" ניתוק.

אני שואבת את האוויר הקריר של הלילה. נותנת לגל מחשבות להציף אותי.. ורק מתבלבלת יותר.. היא חושבת שאני משהו אחד. אבל אני עובדת לאנשים בעיניים. זה פשוט לא נכון! אולי יוציא אותי גדולה אם אני אגיד לה שתחליף? אולי לא..

כ"ט תמוז. 11:40.
בתחנה, בדרך למפגש כתתי. מוציאה סידור- בתקווה שהנשים האחרות יחשבו שזה תהילים. יש לי קצת כבוד לשם חב"ד שאני נושאת על עצמי. בין אם אני מבינה ובין אם לא..

12:00.

אני יורדת, מרוצה מהנסיעה המהירה, רק ש… אני עכשיו לפני שמו"ע. אני אצטרך להתפלל מול כולן..

וזה רק השכל שקופץ ככה, הלב השלים ממזמן.

אני מגיעה לבי"ס, פונה לחצר ומתפללת. העיניים שלי קופצות מידי פעם מהרגל.. אבל לא באמת אכפת לי שיראו.. לרגע אני תוהה האם האדישות היא עוד תחנה או שהיא באמת מועילה..

אז שיסתבר לאחרים שאני לא צדיקה. אני באמת רק אולי משתדלת..

אין לי באמת זמן לחשוב.. אבל אולי זו סתם בועה שפיתחתי לעצמי. ה'צדיקה' עם הרף הגבוה..

יש מצב שהיא הוציאה אותי כ"כ?

יכול להיות שכן, אבל יכול להיות גם שלא.. מסמנת לעצמי שזה מצריך עיון נוסף.

3 פסיעות אחורה. גמרתי עם זה להיום..