הסוררת (סוהרת?) שביקרה בשלולית

אני, הקליפות של הפומלה, והסירות מנייר.
זהו זה סיפור נחמד, על השלולית שהזמינה לביקור, על התלמידה המצטיינת (אהממ, לא ממש) שהבריזה פעם אחת בחייה,

ועל קליפות הפומלה ששייטו בנחת בבוצק הנחמד.
היה זה בגלל שנפלתי לשלולית ענקית, כמובן, כהרגלי בקודש (בקוטג').

בעצם זה היה חד פעמי אך ואבל נרטבתי עד לשד עצמותיי ונטלתי מעיל ענקי של חברה, חלצתי נעלי והתיישבת על שולחן פיקניק חום וחמים בחצר, מתחממת לאורה של השמש הנחמדה שהואילה בטובה להפציע ביום החשוך.

ולמה נפלתי?

אוהו, שאלה טובה.

והתשובה היא:

על זה נאמר קושיות בליל הסדר!

טוב נו, ברוב טובי אגלה.

אהמממ פשוט טיילתי לידה, ומשום מה היא נורא רצתה אותי קרוב אליה,

כך שמצאתי את עצמי פתאום שוכבת בה כך, המומה ומבוהלת עד עמקי נשמתי.

או שהריצפה הייתה עקומה,

או שאיבדתי את שיווי משקלי,

או הכל ביחד.

מצליחות לדמיין?

הייתי בשוק חיי מהשלולית הבוגדת.

אבל כנראה זה הגיע לי,
בגלל שבהפסקה הקודמת התעללתי בה והפכתי את כל מימייה הצלולים לבוץ חום בעזרת מקל מטאטא אומלל (שאיתרע מזלו ונקלע לכיתתנו במטרה לנקות, ולא ללכלך. אלא שמגבוה הוחלט [א נ י החלטתי] להשתמש בו למטרה אחרת לגמרי)- להפגת שיעמומי.

או בגלל שהשטתי בה ללא רשותה פיסות פומלה רחבות כאוניות,
או שמא אוניות הנייר שטבעו (שהוטבעו) בה הכעיסוה.

כך או כך,
זו הייתה הסיבה הטראגית ל…..ה ב ר ז ה (! ! ! ! ! !) שנגרמה מהביקור הקצר בשלולית הנחמדת,
שהזמינה אותי ברוב טובה אליה.

(ואילצה אותי להחליף בגדים אצל המזכירה, שבעצם אני אילצתי את חברתי הנאמנה להביא לי, כמובן).

הברזהההה???

ה' ישמור!

התלמידה המצטיינת התקלקלה!!!

מה??

הישמע כזאת בערי יהודה ובחוצות ירושלים? (בעצם, בעיר אחת במרכז)

בושה וחרפה לאומה ולאמא

שבתור תלמידה הייתה מצטיינת,

וכעת ביתה-
חייבת להיות- כמותה!!

אוי תלמידה, תלמידה למופת,
מה קרה שפתאום התרופפת?
אין זה אלא שגעון הילדות, ואולי אולי גם יחד הבגרות?

אמא יקרה,
אמא נחמדת,
אין זו תופעה או שמא מגרדת.

זוהי ביתך הלזו, הנאווה,
שקצת השתוקקה ל-
אוויר לנשימה.
והמסקנה כמובן,
לכל כבר תובן.
כי כשמעיקים עלי יותר מידי-
כלל וכלל זה לא כדאי.
אמא חכמה, וגם ועל אף,
צריכה המורה להבין לאן נוטה זה האף.
(הכוונה הייתה לביטוי לאן נושבת הרוח)
אין פה אשם,
(כי לא אכתוב לחינם)
לא שמץ תוכחה,
וחס ושלום גם לא מעילה.
רק שבמטותא, קצת במחילה,
תני קצת תמיכה,
מעט מנוחה.
ממני,
תלמידתך המצטיינת,
הטובה,
שרק ורק לך היא-
מקשיבה.