צלילי החיים

לנגן לנשמה
עוד פריטה על מיתר
עוד צלילים של כינור
מה שלי עמוק נותר
זה רק השחור.
שפכתי את האושר לניגון סוחף
שפכתי את האור, את השמש
ואם לומר בכנות זה קצת מעייף
לזכור כל דבר כבר מאמש.

שפכתי צלילים, שפכתי רגש
הכל יצא החוצה מהלב
אך מדוע, אמרו לי כעת
מדוע נשאר רק כאב?

נתתי את האושר לאוויר הפתוח
שרתי בשקט, מלאת תקווה
הצפתי את המילים, שלחתי עם הרוח
שיביאו עוד קצת אהבה.

אבל עכשיו, באוויר רווי ים
זה מרגיש בודד, רע
האושר כבר לא קיים
הוא התנדף בלי בחירה

האם הנגינה שלי נעלמה בדממה?
לא הפריחה דבר, לא עזרה?
האם היא קבורה היטב בשממה?
האם אמצא אותה חזרה?

מנגנת שוב, ושוב והכל נעלם
כבר לא, חשבתי בעצב
הקול כבר לא קיים.
אבל יום אחד שקמתי,
מוזיקה השתוללה בקצב.

ובתוך האוויר, רווי החיוכים
שמלא תווים, מרחפים, מרחפים
גיליתי שיש לי שם ניגונים
אהובים, קטנים. אותי תמיד זוכרים
כן, גם שחשבתי שהכל נגמר
הניגון שלי לא נעלם
הצלילים שניגנתי זה מכבר
לא נשלחו לאוויר סתם
הם עוד יבנו, יבנו עולם.