נשרף לי
לפרק הקודם לחצי כאן
זמן הפסקה.
המורות צעדו ללגום את הקפה היומי וללהג על השיעורים המעייפים.
הבנות אצו במסדרונות, כל אחת למקומה; מי להחליף ספר בספריה, ומי לשלם למזכירה.
לוחות המודעות, עמוסי חגיגיות וצבעוניות, הכריזו על עוד מבצע שפצח בסערה.
הגוון הצהבהב שריצד על הקירות והניגונים ברקע, השרו אווירה משפחתית וחמה.
פה ושם נראו קבוצות של בנות מפטפטות, וכן מורות לצד תלמידות משוחחות בפתיחות.
בכיתה י"א, ניגשה חנהלה אל שולחנה של ליבי.
"שלום ליבי. מה נשמע?" הגומות בלחייה קיבלו עומק חדש עת חייכה את חיוכה הקסום.
ליבי לא ענתה.
"את כבר שבוע לא מחליפה איתי אפילו לא מילה" עצרה חנהלה כדי לבחון את תגובתה ששוב לא הגיעה.
"ליבי" שאלה ברוך "מה קרה? פגעתי בך?"
ליבי לא יכלה לסבול את זה יותר. כמה אפשר לשתוק?
"בטח שפגעת חנהלה!" שקט השתרר בכיתה. עיניי הכל נשואות אליה.
"אני לא מבינה אותך! איך את שואלת בכלל את השאלה הזאת?" התרתחה "אתמול, ושלשום ולפני שלשום. מה את חושבת? שאני לא נפגעת?! עוד הודעה ועוד הודעה, ואת לא עונה, ובסוף את עוד מעזה לבוא ולשאול אם נפגעתי?!" לאטה את המילים.
"ליבי, לא שמעת?" השתוממה חנהלה.
"לא. לא שמעתי! ומה הייתי אמורה לשמוע? שאת כבר לא רוצה להיות בחברתי? אני יודעת, אני לא מהזן החברתי הנבחר הזה שראוי להלך סביב חנהלה שלזינגר! לא! לא שמעתי!" ועוד פעם לא שמעתי!
"ליבי, אני מבינה שאת כועסת עלי כי נפגעת, אבל זה ממש לא קשור למה שאת אומרת, את חברה מהממת, באמת" חנהלה לקחה נשימה,
"הנוקיה שלי שבק חיים לפני שבוע וחצי. דני, אחי הקטן, זרק אותו מהמרפסת. וזהו. הוא התפרק לכל חלקיו. בינתיים אני בלי פלאפון. עד להודעה חדשה" קרצה חנהלה, וכמה חברות פרצו בצחוק.
ליבי לא ידעה איך להגיב.
"אז למה את לא אומרת? לא מעדכנת, משהו? את חושבת שזה יפה ככה? את יודעת כמה נפגעתי?"
דמעות עלו בעיניה של ליבי והיא רצה אל חדר מדרגות החירום. שם אף אחת לא תראה. מספיק בושות היו לה פה עכשיו.
"ליבי?" צעדים מהירים נשמעו מאחוריה. ונעצרו.
ליבי לא זזה. "כן" ענתה בקול חלוש.
"שמעתי קצת את מה שקרה בכיתה, את יצאת כמה דקות אחרי שנכנסתי. יש שיעור עכשיו. תיכנסי אחרי שתירגעי.. ואשמח לדבר איתך".
נקישות העקבים הפכו את כיוונם אל הצד השני, והשקט של תחילת שיעור נשמע בכל חלל בית הספר.
'אני לא רוצה לדבר עם המורה ולא עם אף אחד אחר בעולם'. הרהרה ליבי לעצמה.
'אף אחד לא מבין אותי. אף אחד לא יודע מה זה להרגיש פגועה מחברה כל כך נחשבת בכיתה… כמה בושות היו לי היום? מה הבנות חושבות עלי עכשיו? מה הן מרכלות עליי? אני חייבת לשאול את ביילא. אולי היא שמעה משהו מהזוג הרכלן מאחוריה. אם ביילא תרצה בכלל לדבר איתי אחרי מצב שכזה…
'אני כועסת על כל העולם. אף אחד לא מבין אותי. לא יודע מה עובר עליי. אין לי עם מי לדבר. אין לי את מי לשתף. אין לי חברות. אין לי את האמא שהייתי רוצה. אמא שאוכל לדבר איתה על הכל. ושאפשר לספר לה מה היה בבית הספר…'
'מי אני בכלל?' המשיכה ליבי בעגמומיות
'נערה בכיתה י"א בלי שום דבר בחיים. בלי שום רצון ומטרה. סתם, כאבן שאין לה הופכין. אפשר לזלזל בה, ולא להתייחס אליה. כי היא פשוט כלום.
'כן. אני ליבי קאופמן בלי שום דבר מהחיים האלה. פשוט כלום אחד גדול'.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
צפנת!!! זה פשוט כתוב מהמם ?
מחכה לפרק הבא ממש!!!
כואב
אלוקים זה מטורףף!!!
מושלם ממש תמשיכייי
מטריףףף
מחכה בקוצר רוח לפרק הבא 🙂
מהממםםם!
אהובה
מושלםםםםם!!!
אפשר לראות את הספרים שלך בחנויות????
זה מדהים!!!
וליבי שווה מלאאאא לא אפס!!!
וואו מהממת !!! זה היה כזה יפה :)אין אלייך!
את כותבת מהמםםםם
כל השבוע חיכיתי היה שווהה
חנהלה שלזינגר וליבי קאופמן? מה הם עשו לך שבחרת שמות כאלה?
למה? זה שמות של בנות אמיתיות?
צפנת זה מושלם!!!
אני סקרנית לדעת את ההמשך (בינתיים התחיל כמו מקרה רגיל בכיתתנו נראה איך ימשיך:))
איזה י-פהההה אני כל כך אוהבת את קו המחשבה המוגזם של ליבי, זה נוגע ללב!
צפנת!! איזה מוכשרת!!
זה מהמם!!
תמשיכי:)
אוהווו
איזה רגשנית ליבי.. מזדהה!!
וזה כתוב מהמם..
אלופה אחת!!
תקשיבי שזה הבלוג הכי יפה שקראתי פה עד עכשיוו
אני בדכ לא אוהבת בלוגים אבל זה באמת יפה
תמיד רציתי איזה ספר או סרט שיתאר חיים של בנות בתיכון וזה ממש מעניין
יאווווווווווווווו זה מהמם!!! את כותבת כך כך חודר ועמוק! זה מטורף! תזרזי את הקצב של הפרקים פליז!
אמאלה לרגע לא הייתי פה!
את כישרון מטורף❤
מחכה להמשך..
צפנת עתיד לסופרת!!
שכולם קוראים את ספריה.
מקווה שהסוף טוב:):)