ונהפוכו:) – 1

בכל שבוע את כותבת על נושא מסוים, מוגדר, שורה ממנו. משהו שמשמש לך כעוגן של ביטחון ממנו את מתחילה לרקום עור וגידים לטקסט שלך.
הפעם.. נעשה את זה שונה.
כווני את הטיימר על מספר דק' בין 5-10.
ופשוט תתחילי לכתוב.
נראה מה ייצא לך:)

רומי
בכפר אחד, ירוק, הייתה כבשה.
אמא שלה הייתה עם המון המון צמר לבן, גם אבא שלה היה לבן כולו.
מה היא הייתה? זאת לא הנקודה.
ייתכן והיא הייתה שחורה אולי לבנה או שטנית – – –
מה שבטוח זה שהכבשה הקטנה הייתה חייבת להיות לבנה.

מעליה הייתה אחות קצת שחורה ומתחתיה אח – לא כל כך כבש. אז היא הייתה כבשה.

היא תמיד ניקתה אחרי כולם וסידרה את הבלאגן של האח ושרדה את כל הפעיות הרמות מאד של האחות.
היא הייתה הכבשה הטובה של אבא ואמא.
עד שיום אחד הכבשה הזאת גדלה. היא החליטה שהצמר שלה יותר יפה שהוא ארוך אפילו שאמא אוהבת אותו קצר.
היא למדה שאפשר להרים את הקול מעבר לפעיות עדינות, והלכה למועדון הכבשים בדשא המרכזי.

היא נענעה את הראש וגעתה בקול מוזר יחד עם כל חברותיה המתבגרות. ליד הנהר הם קפצו והיא וכמה אמיצות אפילו העזו לקפוץ בתוך הנהר. על גבול אדמה- מים.
פתאום היא העיפה מבט במים העכורים. מה שהיא ראתה שם הכה אותה בתדהמה. בתוך המים השקופים – חומים. ניבטה אליה כבשה מיוזעת ו – – – שחורה.
כן, כבשה שחורה.
היא הכבשה הלבנה היפה – שחורה?. לרגע אחד היא הייתה המומה אבל ברגע שלאחר מכן היא התנערה כי – מה? היא לא שחורה?

כן, היא שחורה ורעה, המשבצת הלבנה כבר לא שלה והמשבצת ליד היא, היא חייבת להיות שחורה.
וזהו.
כן? זהו, אז לא חברות, גם אם אנחנו מתבגרות-טיפשעשרה-בנותמגודלות או כל הכינויים שלא יקראו לנו. אנחנו עדיין טובות, ורוצות טוב.
אז בואו נחזיק חזק, נחכה שהגל העכור יעבור, וכשנחזור לראות את המים הצלולים נראה אותנו, כבשים (כבשות?) גדולות מהחיים.

גלית
אוקיי…
מתיישבת מול המקלדת, מכוונת טיימר. 5 או עשר… מה עדיף?
7?
כן. 7 זה בול באמצע.
עכשיו- על מה נכתוב-
תסבוך? משפיעה?
נדוש מידי, חרוש.
וואו.. כל המחשבות והרעיונות מתנקזות לי מהמוח בדיוק ברגעים שצריך אותן.. נעלמות.
אז..?
אז מה?
אז מה.
אז אני לא יצירתית
אז מה?
מצחיק, תמיד אומרים שאלו ששמאליים הם הכי יצירתיים.
מניסיון- זה לא נכון.
אולי רק אצלי-
אני שמאלית בעיקרון, אבל נראה לי יש לי 2 ידיים שמאליות, ו0 יצירתיות
(חחח.(וואו, עכשו הפתעתי את עצמי, אני כבר צינית אל עצמי. חח (שוב ציני)))
תמיד אני הממוצעת,

זאת שלא בולט בה שום דבר מיוחד,

יש בזה יתרונות, אבל בעיקר חסרונות.

וכן, כן יש בי כישרונות, אני יודעת לצייר סבבה, וגם לבשל משהו אכיל (הכל יחסית.. כן?:))

אבל- ממוצעת.

תמיד לידי יש את הבנות קונפטי הזוהרות. אני כן בחבורה הנכונה עם הבנות הנכונות..

אבל יחסית אליהן… אהההמממ… ממוצעת.. כבר הבנתן..
מזדהות איתי?
אוקיי
10, 9, 8,
משפט סיום?
אז- –
תודה לכן.
תודה שקראתן את הגיגי לבי החופרים למדי.
תודה.
4,3
ותודה על התגובות- הן מעודדות..
וסליחה. בעיקר סליחה.
על על כל החפירות
2,1
– – – – – – – – –