עולה חדשה ישנה/2

1. ספרי לנו על אתגר שהיה לך בשליחות ואיך התמודדת?(מקושרת)
אתגר משמעותי שהיה לי בשליחות, שאני זוכרת בתור ילדה קטנה, הייתי השליחה היחידה בבית הספר ומטבע הדברים התפילה שלי הייתה ארוכה יותר משל שאר הבנות. הייתי מתחילה תפילה יחד עם כולן ובשלב מסוים ממשיכה לבד. אני זוכרת את הקושי שהיה לי לקום לתפילת שמונה עשרה כשאני בכיתה א', ב' וכו'… ומרגישה את הבנות "הגדולות" בכיתות ה'- י"א נועצות בי מבטים. זה היה אתגר שחוויתי בכל יום מחדש. איך התמודדתי? ידעתי שאין לי ברירה אחרת,חיזקתי את עצמי בזה שאני שליחה ואני מראה דוגמא איך צריך להתפלל ואיכשהו זה היה עובר עד ליום הבא :). אתגר נוסף היה לי בהזדמנויות שונות שהיו מפעילים סרטים לא יהודיים בכיתה ואמא שלי סירבה בתוקף שאצפה בהם (גם סרטים מצוירים שלכאורה "כשרים") וזה היה נסיון מאוד גדול לא להישאר בכיתה בזמנים האלה… ובכלל העניין החברתי, למדתי עם בנות שאינן שומרות תורה ומצוות בכיתה ולא תמיד היה קל להיות שונה מהן. יחד עם זאת תמיד ידעתי שאני שליחה ושהתפקיד שלי זה להשפיע עליהן ולשמור על עצמי שחלילה לא יקרה ההפך..

2. מה הדבר שהכי קשה בשליחות? (טור)
קשה לי להגדיר משהו מסוים כ"דבר הכי קשה". בכלל אני אף פעם לא הסתכלתי על חיי השליחות כחיים קשים. מאתגרים – כן, קשים? תמיד עצבן אותי השיר "ובעצם חיים נורא קשים" והחלפתי את השורה הזאת ל"ובכל זאת החיים כה נפלאים". כי כשגדלים עם מטרה, עם ידיעה ברורה למה אנחנו נמצאים בחור הזה זה הופך את הקושי לאתגר, ואת האתגר לחוויה מלווה בסיפוק ובכיף. ובכל זאת, כנראה שהדבר הכי קשה זה חוסר החברה, וכמובן לעזוב את הבית בשלב מסוים…

3. יש שליחות מחו"ל שאומרות שכל השליחות שכאן בארץ "לא שוות" כי זה לא נקרא ובחו"ל זה הכי שווה… אני כמובן לא חושבת ככה אני חושבת שכל אחת שליחה ויכולה להשפיע אבל מעניין אותי לדעת מה את אומרת על הנושא?  (יערות האמזונס)
דבר ראשון, כל יהודי הוא שווה. דתי, לא דתי, חב"דניק או לא, שליח או לא. שווה הוא בטח. והרבי אומר אין ספור פעמים שכל יהודי הוא שליח במקום בו הוא נמצא וצריך להפיץ יהדות בכל מקום שאליו הובילה אותו ההשגחה הפרטית. אבל, יחד עם זאת, הרבי אומר שישנה זכות מיוחדת למי שזכה לקבל את התואר "שליח" באופן רשמי. ובזה קיים הבדל מסוים. אך בין שלוחים "רשמיים" בארץ או בעולם, אני לא חושבת שאמור להיות הבדל. לכל שליחות הנסיונות שלה והכוחות הנלווים אליהם. וכל אחד צריך לזכור שהקב"ה מביא את כל אחד מאיתנו למקום השליחות שמיועד לו. בזמנים שהיה לי קשה בארץ בניתי לעצמי מן 'תאוריה' כזאת – שמאחר ועם כל קושי מגיעים הכוחות הדרושים, אז גם אם כלפי חוץ אני מתמודדת עם קושי גדול יותר משל חברה שלי – הרי שלי יש את הכוחות להתמודד עם זה – מה שלה אין, וממילא בסופו של דבר כולנו שוות.

4. איך החלטת לאן בדיוק ללכת? הלכת עם חברות שלך? מבי"ס נט (גל המקורית)
לא למדתי בבית ספר נט ולא היה לי קשר עם בנות נוספות בגילי שבאות ללמוד בארץ. אבל מאז שהייתי בכיתה א', הייתי מגיעה בכל שנה ללמוד בארץ למשך חודש. באופן טבעי, כשהגעתי ללמוד בארץ באופן קבוע הלכתי למקום שבו נמצאות החברות שכבר הכרתי משנים קודמות :).

5. באיזה בצפר למדת? ואיך הסתכלת על האקסטרניות? ציפית מהן ליותר? (טור/שליחה/ציפי)
למדתי בכפר חב"ד 🙂 כך שלפי שפת הפנימיסטיות, במקרה שלי כולן היו אקסטרניות כולל אני בעצמי :).

6. כשהתחלת ללמוד בארץ, קלטת שזהו עוזבת את הבית כי מגיעה רק לביקורים קצרים ואחכ מתחתנת באיזשהו שלב? (גל המקורית)
האמת שלא. בכלל לא. אגלה לכן שהתחלתי ללמוד בארץ בכיתה ז', כך ש(לדעתי בכל אופן) הייתי קטנה מדי בכדי להבין את זה. בעיני ללמוד בארץ היה הגשמת חלום – ללמוד בעברית, עם בנות חב"דיות, להתארח אצל דודים, לקנות ממתקים בחופשיות… ראיתי את זה כחוויה. רק אחרי תקופה, כשהחוויה הפכה לשגרה, התחלתי להרגיש את הקושי..

7. היית מרוצה מהיחס של הבנות פה בארץ אלייך? או שציפית ליותר..? (לא מושקא!/ אוהבת את כולם)
הבנות בארץ היו מקסימות. כמו שכבר אמרתי, הן הכירו אותי מלפני, כך שהתנהגו אלי בטבעיות. היה לי בונוס, שבשונה מרוב הבנות כיום, הייתי כמעט השליחה מחו"ל היחידה בשכבה, כך שקיבלתי הרבה 'צומי' על זה, וזה היה לי חשוב :). אבל אם יש משהו שבכל זאת הייתי רוצה לשנות, זה בנות מסוימות שהסתכלו עליי כעל ילדה מסכנה שצריכה רחמים ואת זה לא יכולתי לסבול.

8. איך המעבר הזה, מחו"ל, לארץ, המנטליות שונה לגמרי, הישראלים במילים יפות קצת פחות מנומסים, בקיצור איך זה לעבור מסגנון חיים אחד לסגנון חיים אחר, גם מבחינת חברה, הכל!! (אוהבת את כולם)
כמו שכבר ציינתי, כבר הכרתי את החברה הישראלית מאז ומתמיד. היינו באים מלא לארץ כל המשפחה. אם כבר ציינת את הנימוס הישראלי, אז כן הייתי נהנית לומר בהרבה הזדמנויות ולהתעקש על כך שאני לא ישראלית (בקטע טוב כמובן :)). אבל זה לא הפריע לי להשתלב בחברה. בכלל המעבר בסגנון חיים אחד לסגנון חיים אחר זה כמובן לא קל. פתאום אני מוצאת את עצמי לבד, בגיל מאוד משמעותי, מתמודדת עם קשיים בלי יכולת לשתף, מתגעגעת למשפחה ולא יודעת מה לעשות מרוב געגועים. בזמנים האלה הייתי מרבה לדבר עם הקב"ה, עם הרבי וגם לכתוב הרבה שירים שעזרו לי לפרוק את התחושות.

9. איך זה להיות רחוק מההורים? (ילדה של הרבי)
וואו, שאלה ישירה. זה קשה, מאתגר ובמקום מסוים גם מאוד מבגר. וזה משהו שבשלב מסוים כאילו מתרגלים אבל לא באמת, כי הגעגועים נשארים תמיד. יחד עם זה, כשנמצאים רחוק לומדים להעריך יותר את הבית ואת המשפחה, מה שבעצם עושה את זה עם הזמן לקשה יותר… מבלבל? גם אותי 🙂

10. תכל'ס, נהנית?(היי)

11. היה לך כיף בפנימיה? לצוות היה באמת אכפת ממך והיה מי שיקשיב לך?  (ציפי)
לא הייתי בפנימיה 🙂

12. אילו התמודדויות היו לך במעבר לא"י? (ברבור)
היה לי קצת קושי בשיעורים, בעיקר שיעורי לשון שבנויים על דברים שלומדים מהיסודי והיה חסר לי את הבסיס הזה. היה כמובן את הקושי של הגעגועים והריחוק מהמשפחה. אבל ההתמודדות העיקרית שהייתה לי באופן אישי (ותודה לה' נחסכת מאחיותיי בזכות הפנימייה) זה שלא היה לי ממש מקום קבוע להתגורר בו ועברתי לעתים די קרובות ממשפחה למשפחה עד שבאתי לסמינר בצפת… אבל זה סיפור בפני עצמו 🙂 והתמודדות נוספת שמאוד הציקה לי, זה הריחוק מחיי השליחות. במקום השליחות, בתור השליחה הגדולה מבין בנות השליחות, הייתי מארגנת הרבה דברים ואחראית על תכניות וכשבאתי לארץ פתאום הרגשתי מיותרת, מסתדרים בלעדי, אף אחד לא מכיר אותי ואת כשרונותיי. זה היה מאוד קשה.

13. איך הרגשת ביום הראשון? התעניינו בך? היית עצמך האמתית? (היי)
וואי זה היה מזמן… 🙂 אבל אני חושבת שכן, התעניינו בי בהחלט. אם הייתי עצמי האמיתית? לא יודעת, האמת, נראה לי עוד לא הייתי מגובשת עם העצמי האמיתי 😉

14. היית בוכה לפעמים בשקט כשקשה לך? (…)
אוהו. יותר מלפעמים. ורק לעצמי. בחוץ הייתי משדרת חוזק וכאילו הכל בסדר, עד שבשלב מסוים הבנתי שזה לא ממש נכון והתחלתי להיות יותר כנה לגבי הקושי.. אם בהתחלה כשהיו שואלים אותי "לא קשה לך?" הייתי עונה "קשה? מה פתאום?" בהמשך עניתי על השאלה הזאת "כן, זה קשה, אבל אנחנו לא עושים בחיים רק מה שקל…"

15. כמה פעמים בשנה טסת הביתה? (ילדה של הרבי/גל המקורית)
בדרך כלל טסתי הביתה ארבע פעמים בשנה: חגי תשרי, חנוכה, פסח ובחופש הגדול. שנה שעברה טסתי בפעם הראשונה לפורים אחרי עשר שנים שלא הייתי שם בחג הזה:).

16. התייחסו אלייך שונה בבגרויות כי את מחו"ל או שאין לזה חשיבות? (ילדה של הרבי)
אני אישית לא קיבלתי את ההקלות בבגרויות כי הייתי רשומה לבית ספר בארץ מכיתה א' ולכן לא הייתי זכאית לכך 🙁

17. איך היה בפנימיה? רחוק מהבית וזה…איך הסתדרת? (מיכלוש)
לא הייתי בפנימיה, אבל כן הייתי רחוקה מהבית וגרתי אצל משפחות. איך הסתדרתי? ידעתי שזאת המציאות ואני חייבת להסתדר איתה. אז היו תקופות שזרמתי עם זה יותר, היו תקופות שהרגשתי יותר את הקושי. אבל כשאני מבינה שאלה החיים, הכל בהשגחה פרטית, הכל לטובה וזה הכי טוב בשבילי עכשיו, אז אני לומדת להסתדר עם זה.

18. כמה זמן לקח לך להשתלב בחברה הישראלית? בכיתה? (גל המקורית)
ביסודי השתלבתי מיד כי כבר הכרנו :). בתיכון היה קצת יותר קשה, אני חושבת שהשתלבתי יותר בסביבות כיתה י"א..

19. הרגשת שליחות בתיכון שלך? (היי)
כן ולא. זאת אומרת, בשכל ידעתי שאני שליחה. ידעתי שאני שליחה בכל מקום אליו אני מגיעה כולל התיכון. זה גם משהו שאמא שלי מאוד החדירה לי במשך השנים. בפועל, לא כל כך ראיתי איפה זה מתבטא ואיך אני עושה את זה בפועל. למרות שכן ישנם הרבה דברים שנמנעתי מלעשות אותם רק כי ידעתי שאני שליחה, שאני מהווה דוגמא ושיש לי את האחריות לאיך שאני מייצגת את הרבי. הרבה חצאיות נשארו בחנויות בזכות הידיעה הזאת.. 😉