קרה לך פעם ששכחו אותך בבית?
נעלו עלייך בטעות איזו דלת פלדלת אטומה ושחורה?
שתפי איך היה ותרגיעי אותי שאני לא היחידה ששכחו שהיא עולה במעלית, ובדיוק אז היא נתקעה. התבשלתי שם למהדרין עם הכשר.
זה היה חם, חנוקק ומאיים ?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
אוצצ
לא קרה לי אבל נשמע נוראאא
ליבי איתך❤❤
אה אה זה היה נורא…
תודה ❤
אבל'ה זאת אחת הטראומות שלי
האמת שכבר קרה לי פעם אחת
שנתקעתי במעלית והרגשתי שזה הרגעים האחרונים שלי
מסתבר
שפשוט לא לחצתי על הכפתור
איך אני?!?
אמלה נשפכתי בקולללל?????
???
שמחה שזה הצחיק… בזמן אמת לא כל כך…
חרמש כנראה אנחנו דומות…?
זה הפחד שלי חה ולא פעם גמני שכחתי ללחוץ על כפתורי המעלית… טוב שבדרך כלל יש בה עוד אנשים טובים ופחות רחפניים ממני ללחוץ…
אחרת אחת ליום הייתי חווה את הטראומה על בשרי…
כן, קרה.
ואני סובלת מקלסטרופוביה, נמנעת מלהיות לבד במקומות סגורים,
ובמיוחד לא במקומות קטנים.
כשהייתי בכיתה ג' נתקעתי במעלית. לא להרבה זמן. (שהרגיש נצח)
מאז אני לא עולה במעליות כמעט, רק כשאני עם ההורים או כשאין ברירה. וגם אז. אני עם נשימה מהירה…
ולשאלתך, בחזרות של מסיבת בת מצווה, היינו באולם גדול, שהשירותים שלו היו בקומה למטה, נפרדת ממש מהאולם.
נכנסתי. ופתאום מישהו כיבה את האור מבחוץ ונעל את הדלת הראשית.
אני לא זוכרת יותר מדיי, חוץ מההיסטריה. הבכי. הלבד והחושך השחור הזה…
בררר.
שום דבר לא עוזר לי להשתחרר מהפחדים האלה.
יש מישהי שמזדהה? שאחרי? מה עשית?
אמאאא האמת שגם אני נתקעתי בשירותים במפעל פיס והיה מאוד לא נעים. פחד של החיים. ועוד פעם למזלי היה רווח בין השירותים לתקרה ככה שיכלתי לצאת מלמעלה. מה שלא היה בשירותים השניים.צעקתי הצילו הצילו ואף אחד לא שמע… באמת מלחיץ הדברים האלו
וואלה אוקיינוס… סיפור מרטיט…
תקשיבוש, אני פשוט עולה במעלית עם עוד אנשים, בדרך כלל לא לבד, עדיין מפחדת לבד מהפעם ההיא… אבל לא מוותרת לעלות במעלית. כדי לשבור את הפחד, כי אם לא עכשיו אז מתי? ואני לא אוכל הרי לפחד כל החיים… תסתכלי לפחד בעיניים. זה קשה! הכי מבינה ומזדהה איתך שבעולם. אבל אל תוותרי לעולם!!! וכל פעם אחרי שיצאת מהמעלית לחיים ולשלום, תצחקי ותגידי, נו מה מכמה שניות באוויר עשיתי עסק…??
מייחלת לנצחונך!!!!!
שולחת חיבוקים עידוד ונשיקות.
מעריכה אותך נורא, על שאת מסתכלת לפחד בעיניים.
זה לא מובן מאליו.
ו… קצת קשה לי להיות ריאלית במקום הזה.
אני אף פעם לא אצחק מהכמה שניות האלה, רק אתעסק בלהסדיר נשימה.
אמן, הייתי בירח ?,
בקרוב אצל כולנו. לנצח את הפחד.
זה היה לפני כמה חודשים.
1:25 בלילה, הבית שקט, כולם ישנים.
אני רואה שהתריס בסלון פתוח (תריס נגלל, חשמלי. של יציאה למרפסת שורצת עכברים??).
אני ניגשת, לוחצת על המתג. שומעת את התריס גונח. תקוע.
אוזרת אומץ, מדליקה את האור במרפסת, יוצאת החוצה.
מנסה, בשתי ידיי, לשחרר את התריס התקוע.
מצליחה.
מוצאת את עצמי, באמצע הלילה
תקועה.
לבד.
במרפסת.
שורצת.
עכבריםםםםם—
בררר
עד עכשיו מצטמררת מלהיזכר ברגעים האלה…
בסוף, אחרי מספר דקות
שנדמו כנצח
צעקות, דפיקות על התריס ומה לא…
ההורים שלי התעוררו ובאו לחלץ אותי.
(אגב, הם לא הצליחו לפתוח את התריס. שברתי אותו…
הייתי צריכה להשתחל דרך חלון קטן וכך להיכנס הביתה…)
נ.ב. לגבי העכברים… השם ריחם עליי, כנראה.
חסך ממני מפגש איתם.
לפחות זה.
גם ככה הייתי מבועתת מספיק.
מילי איזה סיפוררררר
הרגשתי אותך ברגעים האלה, יואו זה מטריף את הדעת. כל השרירים מתכווצים.
את נושמת עכשיו בסדר? זהו אין עוד עכברים? אגב אני ועכברים, בררררררר רועדתתתת
ואני אוהבת בעלי חיים, אבל שרץ כמו זה… איכססס.
ובאמת נס שלא נפגשת איתם.
נעלו אותי באוטו. אבל הייתי עם טלפון וגם הם היו אמורים לחזור אחרי איזה שעה והיה לילה ככה שלא היה קורה לי כלום. ולמרות הכל נלחצתי מאודד
יש על מה להילחץ….
יש טיפולים רגשיים שבטוח יוכלו לעזור לך!
אני מכירה קינזיולוגיה, רפואת על, EFT. בהצלחה!
רק שתדעי שהפיתרון קיים ויש אכיך לצאת מיזה.
כתבתי תגובה מושקעת ממש
וסיננו לי?
לא היה שם שום דבר לא בסדר. מבטיחה.
סתם התלוננתי… חחח
לא נעים
מאמינה לך….
מושקא מפחידדדדד ?
טוב שיצאת בסוףףףף