כשאני כותבת,
אני עושה זאת בלי
מחשבה
בלי סינון
עם תקווה
שלא אחשף מידי
כשאני כותבת
אני מרגישה
אח"כ כלום
לא יותר מידי
טוב
לא יותר מידי
רע
לפעמים אני מרגישה
שהמילים לוקחות לי את הדיבור
וזה דיי נכון ודיי מפריע לי
יש לך פתרון בשבילי?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
לוקחות את הדיבור?
באמת?
ואייי אין לי מה לומר,
לא נתקלתי בכזו תופעה.
אבל אחשוב על פתרון.
גם אני ככה הייתי
שכתבתי זה באמת היה ממני, מהלב שלי
ושחכתי מה זה אומר לדבר, הייתי רק מתכתבת וכותבת כל היום
ואני כתבתי כל כך הרבה בגלל ששחכתי לדבר אז כתבתי הכל, כל מה שלא דיברתי, כל מה שלא אמרתי
ונחשפתי
אז אממ המלצה שלי תפסיקי לדבר עם לא באלך שכל המדינה תכנס ללב שלך
מזאת אומרת שהמילים לוקחות לי הדיבור?
חח אני פתאום אני מצאתי את עצמי מדברת מלא בחרוזים וזה יוצא לי ברגיל גם בכתיבה.
בקיצור תסבירי את עצמך..
אם הבנתי נכון, קל לך לכתוב יותר מאשר לדבר? אצלי זה הפוך, נגיד אני רוצה לכתוב לי אז אני מתכננת בראשי – ומנסחת וכשאני מתחילה לכתוב אני שוכחת הכ-ל ויוצא לי תוצאה דלילה ביותר ומרגישה שלא ביקרתי את עצמי דיי?
תעשי לעצמך מחברת כתיבה לנשמה
אני כותבת.
תמיד.
באמת.
מהלב.
בלי לחתוך.
לישר.
לסתת.
ליפות-
את המציאות.
כי היא כזאת.
אבל מה.
אני ממעיטה בלכתוב לעולם.
פחותה בלכתוב לכולם.
אני כותבת לעצמי.
רק לי.
שופכת את הלב.
שלי.
הלב הגדול.
שכבר לא יכול.
שפוחד.
שבוכה.
שצועק.
שדומע.
כותבת הכל.
כל מה שעולה לי.
מה אני רוצה להיות.
מה הייתי רוצה.
הפחד הכי גדול שלי-
זה שיחשפו אותי.
שיגלו את הלב.
מפחדת שיגלו את השם שלי.
וגם בבית.
מפחדת שיראו מה אני כותבת.
במחברת תכלת פסטל.
נא לא להסתכל.
————————
אוהבת אותך?
————–
מחברת מתוקה,
ממליצה לכתוב על הכל!
יש לי מחברת קטנה שמונחת בתוך המגירה, ובה אני פשוט פורקת וכותבת.
זה ממלא אותי ככ.
ממליצה לך לעשות את, באמת❣️
ראיתי שגם הגיגית המליצה על זה, אז גמאני?
לא כל כך הבנתי את כוונתך…
מברת מתוקה…
את מחברת מתוקה?
נכון הכי חשוב תוציאי מה שיש על ליבך זה המקום?
אם אני צודקת זה בא מכתיבה במכשירים כמו מחשב, סמארטפון או מקשים. זה הופך את הכתיבה לשטחית וחסרת ערך.
תנסי לכתוב בשיטה הישנה של פעם פעם, כמו בגן.
אני גם דוגלת בזה, אותנטי אותנטי, והכי אמיתי.
דף ועט, עיפרון ומחברת, שפיצר ודפדפת.
הכל מתקבל, רק לא ווירטואלי.
רק לא מסכים.
רק אמיתי.
וואו
הזדהיתי
ברמות
~~
תודה על העצות, טרול והגיגית!
אוהבתאותך, מ(ח)ברת מתוקה:))
אני מזדהה. אבל לי אין ממש בעיה עם זה…
אבל מבינה אותך שמפריע לך. לגמרי. תבדקי עם עצמך עד כמה זה עושה לך טוב… כי אותי זה משחרר של החיים..
לא לוקחות לי את הדיבור.
כן עוזרות לי לתרגם אותו למילים על דף, במקום אלה שנעלמו לי, מול עצמי…
אני מאוד מאמינה בכתיבה. מהלב. זה ככ עוזר…
לפרוק.
לברר עם עצמי משו לא מובן.
להוציא מה שהולך לי בפנים..
ועו המוןןן
קבלי ממני הזדהות עמוקה.