בטי, את כל כך אני. אם לא הייתי מעלת הקצרצר הזה הייתי אני שואלת את השאלה הזו. (והעובדה שהעלתי לא מחייבת שאני יודעת גם לבצע.. לפחות יודעת מה צריכה לעשות.) בטי, את מתוקה. התפללתי עלייך..
את חכמה, בחורה אלמונית אחת. אבל.. אפשר לומר שלרוב, זה עובד ככה. יש מקרים שיוצאים מן הכלל, שכנראה קורים לאנשים שיוצאים מן הכלל. וברור שהכל ניסוי וטעיה, אבל הפחד מלטעות, והתוצאות ה.. לא ידועות של הטעויות שלנו, יושבים על הלב, ומונעים ממנו לנסות.
את יודעת למה ה' ברא את הפחד בעולם? כדי שנדע להיזהר.
הפחד שלך שומר ומגן עליך מחוסר הצלחה כואבת. הוא שומר עליך מהדרדרות ונפילה עמוקה שאת חוששת מאוד שתגיע. הפחד שומר עליך מלהתחרט.
אם לא עושים – לא טועים. אם נזהרים – לא נכשלים.
זה נכון מאוד.
אבל, אם לא עושים – גם לא מצליחים. אם לא לוקחים סיכון – לא נותנים סיכוי.
מבינה?
זו העבודה שלנו בחיים, כל אחת עם עצמה. לזהות למה אני לא עושה, ממה אני מפחדת, ואז לבדוק טוב טוב: שווה לי? אולי כן. אולי שווה להישמר כי את יודעת שכרגע לקחת סיכון בשבילך זה לא בנוי עליך. אולי יבוא יום אחד שתרגישי שכבר לא אכפת לך לקחת סיכון כי הלחץ על הלב גדול מידי.
תנסי לבדוק עם עצמך אם את מסוגלת לזה עכשיו, רק את יכולה לדעת.
אולי, אפשר לנסות לבקש ממישהו שיעזור לנו לקום? שיזכיר לנו כשנצטרך? יש אדם כזה באופק?
את מדהימה, ידעת? אני כל כך אוהבת לקרוא תגובות שלך, כאלו שכתבת לי, או לבנות אחרות. שמלאות בכל כך הרבה חוכמת חיים, שכל ישר, והמון אכפתיות, לא אמיתית, כמעט. גם הפעם, את צודקת, יותר מידי. אין אדם כזה באופק, אולי כי אני צריכה להיות הוא. אני אצליח, נכון?
אני לא ממש יודעת באיזה מצב את אבל, בבקשה. אל תמהרי את עצמך בכוח לקום, רק שלא תרגישי כאילו את מתעלמת מהכאב. אני חושבת שעדיף לתת לו זמן ומרחב להיות נוכח, ולא להתעלם ממנו.
ומותר- -להשבר קצת. קצת. לפעמים, כל החוזק הוא להיות חלש.
אבל הופ, צריך לדעת לקום. חייב לדעת שבשלב מסוים עושים סטופ וקמים. אי אפשר ואסור לתת לעצמנו להישאר בזה לעד
כן, את תצליחי. אני בטוחה. תהיי בטוחה בזה גם, טוב?
אם תרצי.. אני גם יכולה להזכיר לך.
הארי ונקודה, מדהימות שתיכן, אני קוראת את הדיאלוג הזה ומרגישה שהוא נכתב אלי במיוחד, במילים שנעלמו לי ובמחשבות שהתחבאו. תודה.
36 תגובות
וואיי חזקק
?
🙂
לייק.
טנקס!
וואוו,
יוזבדוש.
אהבתי מאד את המשפט הזה,
הוא מעודד אותי.
אני שמחה שעודדתי, 🙂
וואו
מדהים
ומחזק
❤
והיה זה שכרי..
ישלך מושג איפה לומדים לעשות את זה פליז? די דחוף
בטי, מה שלומך?
מצוין, ב"ה.
את מתוקה, תודה על ההתעניינות ❤️❤️
מצוין? את בטוחה?
טוב, צודקת. כמעט מצוין.
בטי, את כל כך אני.
אם לא הייתי מעלת הקצרצר הזה הייתי אני שואלת את השאלה הזו.
(והעובדה שהעלתי לא מחייבת שאני יודעת גם לבצע.. לפחות יודעת מה צריכה לעשות.)
בטי, את מתוקה. התפללתי עלייך..
באמת? יוזבד, את מתוקה שאין מילים. אני מרוגשת פה עד דמעות.
❤️❤️
איך אפשר להתפרק בידיעה ברורה שיום אחד נחזור להיות שלמים כמו שהיינו?
סיכון גדול מידי, לא?
להתפרק בידיעה שאנחנו קמים וממשיכים אחר כך ולא משאירים את עצמינו מפורקים לרסיסים.
'למרוח אהבה', ולהדביק.
ומי אמר שנצליח, אה?
נשאר לנו רק להתפלל ולקוות מאוד. אבל גם אם לא נצליח הקב"ה נשאר שם ויעזור לנו בכל מקרה.
אם לא ננסה? לא תהיה לנו גם אפשרות להצליח.
את חכמה, בחורה אלמונית אחת.
אבל.. אפשר לומר שלרוב, זה עובד ככה.
יש מקרים שיוצאים מן הכלל, שכנראה קורים לאנשים שיוצאים מן הכלל.
וברור שהכל ניסוי וטעיה, אבל הפחד מלטעות, והתוצאות ה.. לא ידועות של הטעויות שלנו, יושבים על הלב, ומונעים ממנו לנסות.
את יודעת למה ה' ברא את הפחד בעולם?
כדי שנדע להיזהר.
הפחד שלך שומר ומגן עליך מחוסר הצלחה כואבת.
הוא שומר עליך מהדרדרות ונפילה עמוקה שאת חוששת מאוד שתגיע.
הפחד שומר עליך מלהתחרט.
אם לא עושים – לא טועים.
אם נזהרים – לא נכשלים.
זה נכון מאוד.
אבל, אם לא עושים – גם לא מצליחים.
אם לא לוקחים סיכון – לא נותנים סיכוי.
מבינה?
זו העבודה שלנו בחיים, כל אחת עם עצמה.
לזהות למה אני לא עושה, ממה אני מפחדת, ואז לבדוק טוב טוב: שווה לי?
אולי כן.
אולי שווה להישמר כי את יודעת שכרגע לקחת סיכון בשבילך זה לא בנוי עליך.
אולי יבוא יום אחד שתרגישי שכבר לא אכפת לך לקחת סיכון כי הלחץ על הלב גדול מידי.
תנסי לבדוק עם עצמך אם את מסוגלת לזה עכשיו, רק את יכולה לדעת.
אולי, אפשר לנסות לבקש ממישהו שיעזור לנו לקום? שיזכיר לנו כשנצטרך?
יש אדם כזה באופק?
את מדהימה, ידעת?
אני כל כך אוהבת לקרוא תגובות שלך, כאלו שכתבת לי, או לבנות אחרות.
שמלאות בכל כך הרבה חוכמת חיים, שכל ישר, והמון אכפתיות, לא אמיתית, כמעט.
גם הפעם, את צודקת, יותר מידי.
אין אדם כזה באופק, אולי כי אני צריכה להיות הוא.
אני אצליח, נכון?
אני לא ממש יודעת באיזה מצב את אבל, בבקשה.
אל תמהרי את עצמך בכוח לקום, רק שלא תרגישי כאילו את מתעלמת מהכאב. אני חושבת שעדיף לתת לו זמן ומרחב להיות נוכח, ולא להתעלם ממנו.
ומותר- -להשבר קצת. קצת.
לפעמים, כל החוזק הוא להיות חלש.
אבל הופ, צריך לדעת לקום. חייב לדעת שבשלב מסוים עושים סטופ וקמים. אי אפשר ואסור לתת לעצמנו להישאר בזה לעד
כן, את תצליחי. אני בטוחה.
תהיי בטוחה בזה גם, טוב?
אם תרצי.. אני גם יכולה להזכיר לך.
הארי ונקודה, מדהימות שתיכן,
אני קוראת את הדיאלוג הזה ומרגישה שהוא נכתב אלי במיוחד, במילים שנעלמו לי ובמחשבות שהתחבאו.
תודה.
נכון וחזק כלכך.
בסוף רק ככה מתקדמים..
לגמרי.
…
אימאלה.
…
נכון.
…
כנראה שנכון, לא נוסה על ידי בעלי חיים (=יוזבד)
ספרי לי על זה.
שעת הסיפור תגיע בלילה במיטה.
את תשכבי יפה ובשקט ואני אקריא בשטף ובהטעמה.
–
אני יודעת, אני יודעת…
אנסה לספר לעצמי, בשלב הראשון.
ואני סתם אנטיפטית עכשיו. סליחה, יוזבד.
love u
היופי.
אוהוו, היופי.
ולהיות שלמים יותר.
אין מילים, יוז.
מזכיר לי משפט מטורף מ'אמת או חובה'.
יופי שמתגלה רק אחרי המון מאמץ מצדינו.
ככה זו כל יצירת אומנות. לא?
איזה משפט? רוצה לצטט? מעניין אותי
(לא קראתי..)
וואו, יוזבד.
אהבתי.
אני שמחה!