לי נשבר

כמה אפשר??
זהו ,לי נשבר,
אין לי כוח כבר.
כל מורה והמטלות שלה,
חושבת שהיא האחת והיחידה.
מביאה כל שיעור עבודה,
להיות בטוחה שאני מקשיבה.
יש לי לעשות 2 עבודות באנגלית,
ועוד כמה בעברית.
ואחת בנביא,
שאותן עד סוף השבוע צריך להביא.

ושוב אני בוכה,
סתם מהתסכול איך שאני, ככה.
לי נמאס אין לי כוח כבר,
אפילו לא מוח .
אני בוכה בכי תמרורים,
אפילו בלי מילים.
מתיישבת לכתוב,
כי לבנתיים, זה מבטא אותי הכי טוב.
הדף לא משיב,
רק מקשיב.
אני רעבה ומתוסכלת לאללה.

די טעטא, רוצים גאולה,
הגלות הזאות כבר איומה.
עד מתי אלוקים?!
אנחנו עוד שניה מתמוטטים!
כמה עוד נוכל לסבול?!
מתי כבר תוריד מאיתנו את העול?!

באלי לרוץ לשום מקום,
באלי לא לפגוש שום אדם מהיקום.
בלי להתנתק מהעולם,
לישון רצוף כמה ימים.
ואמא לא מבינה,
בכלל, אפילו לא טיפה.
לא אכלתי מאז שקמתי,
ועכשיו איזה 4 וחצי.
הדף כבר רטוב לגמרי.

באלי לצעוק בקולי קולות: עד מתי?!
אפילו רק: די!
אבל אני שותקת- אף אחד לא יבין,
לא משנה מאיזה מין.
זהו כבר לי נשבר,
אין לי כוח כבר .

טוב תרגעי!!
הקב"ה יודע את מי הוא שם במצב הזה,
את פשוט תתמודדי,
תנסי איך שהוא לשרוד,
גם אם זה קשה עד מאוד.
לוקחת נשימה ארוכה וממשיכה הלאה.

כי אני בטוחה שלכל דבר,
אפילו זה, יש לו השלכות לדורי דורות.
אז אני מרסנת את עצמי,
מחייכת, מסתכל למרומים.
לוקחת נשימה עמוקה,
ואומרת בהכנעה:
תודה אלוקים,
וכן, גם על הקשיים!!