ומה חשבתם לעצמכם?
קשה לי…
שפתאום התחלתי לשנוא לימודים?
שיצאתי מתחילת השנה רק שש פעמים להליכות?
שהפסקתי לאהוב לדבר בטלפון?
הפסקתי ליזום מפגשים?
שאתם גוערים בי "די לשבת מול המחשב" שאני עושה את זה מעומס בזמן?
פתאום נהייתי שקטה ולא משתפת חוויות?!
(שסוג של הפסקתי לחיות.)
תחשבו קצת. הורים שלי. תעזרו לי לצאת מזה.
הלוואי והייתי מעיזה להגיד לכם את זה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
אווצ.
הזדהות יותר מדי כואבת..
?
אוף.
❤
וואו שותפה לדרך! חמודה שלי בא לי לחבק אותךך ??
ולא תמיד ההורים שמים לה הם מאוד עסוקים – לפחות ההורים שלי,
אולי תגשי אליהם אם משהו נורא מציק לך,
אוהבת אותךך, ?????
זה כל מה שמבאס
שזה מרגיש לי לא מספיק חשוב והכרחי בשביל לפנות אליהם.
ותודה על התגובה המחממת הזאת.
אוהבת גם❤
יו אז זה עוד יותר מרגיש לבד ?
כאילו זה לא מספיק חשוב בשביל לפנות אליהם (מנחשת שזה לא בהכרח בגלל משהו אחד אלא בכללי) אבל זה מספיק חשוב שתרצי שהם ישימו לב מעצמם.
אין לי מה לומר…..?❣??
הכל זה רק מהלימודים או שיש עוד דברים? לא הצלחתי להבין…
בכל מקרה זו הרגשה באמת קשה ומתסכלת. מבינה את המקום הזה.
מאחלת לך שתימצאי את עצמך, את האיזון, את התקווה ואת הרוגע והדיוק של עצמך אל עצמך.
בהצלחה?
זה בעיקר החברה, יש כזה משפט שאומר: שצרות באות הן באות בצרורות.
תודה על התגובה הזו שלך:)
ואמן
??
כואב ועצוב
רק אל תישארי במצב הזה
תשתפי מישהי שאת סומכת עליה
משפיעה, חברה..
אין לי את מי.
תודה בכל אופן על הרצון הטוב.
?????
אווףףף
קשה לי כול כך להיכנס לנעלים שלך
הן לוחצות מידי
תמצאי לך חברה ודחוף זה הדבר הכי יפה שקרה לי בחיים בינתיים!
היא בטוח תקנה לך נעליים מידה יותר…;)
וואו. מזדהה ברוב הדברים!
למרות שאני לא ממש רוצה שההורים שלי ידעו מה עובר עלי. לא נראה לי שהם יצליחו לעזור לי בזה.
אין לי איך לנחם אותך:(
בהצלחה נשמה!
האמת שגם לי זה ככה. יש לי חברה שכבר שיתפתי אותה ומרגישה שזה לא מספיק. יש עוד חברה שאני רוצה לשתף אותה וכל פעם שאני מנסה זה לא הולך. התייאשתי כבר:-(
מאחלת לנו הצלחות.
מצטרפת.
תודה לכולכן על התגובות